219 אל לוי יצחק יונגסטר,/1 וארשה
לונדון, 25 בנובמבר /19382 עברית
אדוני הנכבד והיקר,
נא לקרוא את ההעתקות/3 שאין לי מה להוסיף עליהן. אינני מתענין יותר, מי אשם ומי צודק במצב הזה: אין רפואה לאלה שאינם רוצים להרפא. יהא מה שיהיה; כבר הורגלנו במהלומות מבפנים, ואם נגזר עלינו מלמעלה שגם המהלומה הזאת, הגדולה מכולן, תפול על קדקודנו - לאמור שבר בצמרת הסתדרותנו הפולנית, וחורבן עמדתנו כלפי הממשלה הפולנית – נוציא מזה את כל המסקנות.
אפשר שיתחילו כעת חברינו להתיעץ ולהציע פשרות. עד כמה שזה נוגע לבקורי, הנני ממלא את ידי אדוני להפסיק מאמצים כאלה מראש. שום פשרה לא תעזור. אינני יכול להועיל במצב כזה, כשאנשים כמו מובשוביץ,/4 מרלין,/5 קלרמן/6 עומדים מצד אחד, ואנשים כשופמן, איגלר, באדר – מצד שני. לא אשים לב לשום הצעה, אלא שכולם יחתמו עליה; היות וזה בלתי אפשרי כעת, אין על מה לדבר.
צר לי על הכל, ונלאתי מנשוא. תל_חי.

מוקירו,

[ז' ז'בוטינסקי]

1 ראה לעיל, איגרת 3, הערה 10.
2 בעניין התאריך ראה לעיל, איגרת 217.
3 הכוונה מן הסתם למכתב ולמברק שנשלחו לוועד הראשי של הצ"ח בפולין (לעיל, איגרות 217, 218).
4 דוד מובשוביץ (לעיל, איגרת 124, הערה 12).
5 שמואל מרלין.
6 יוסף קלארמן (לעיל, איגרת 141, הערה 8).