176 אל מלקולם ג'ון מקדונלד, לונדון
פאביאניצה, 5 באוקטובר 1938 אנגלית
פאביאניצה, 5 באוקטובר 1938
מר מקדונלד היקר,
זה עתה קיבלתי את המברק דלהלן: 'הצילו את בני היחיד. אמו של קוטיק'./1 קוטיק הוא הרביזיוניסט הצעיר שנידון שלשום למוות בארץ ישראל.
היום הוא יום הכיפורים שלנו; אני סבור שמחובתי לנסות למרות הכול. אולי הפעם זה יהיה שונה./2
עד כמה שניתן להבין מתוך המברקים הקצרים והמצונזרים, חשד בית המשפט הצבאי שקוטיק מכר אקדחים ותחמושת ליהודים (נמצאה ברשותו מזוודה שהכילה את הציוד הזה). הוא כפר באשמה; אבל גם אם נקבל את עמדת בית המשפט, למען ה', כיצד יכולים היהודים בארץ ישראל להשיג בכלל נשק, אם לא באמצעות מוכרים מסוג זה? סוחרי נשק רשאים למכור נשק רק לאנשים בעלי רישיון לשאת נשק, ולאזרחים אין מעניקים רישיונות כאלה. לפיכך, הדרך היחידה שנשארת ליהודי החושש מפריצה לביתו ומרצח משפחתו, כפי שאירע בטבריה,/3 היא לקנות נשק באמצעות סוחר כדוגמת/4 קוטיק. האם מישהו מעלה על דעתו, גם עכשיו, שהיהודים שם אינם צריכים להצטייד אפילו באקדחים?
לפי מיטב ידיעתי, לא היה כל ניסיון לייחס לקוטיק כוונה כלשהי לירות בכלי הנשק הללו. יהיה ערכו ומעלתו של הצו שבגינו הוא נשפט אשר יהיה,/5 בוודאי שלא הייתה כוונה להחיל את הצו הזה על מקרים כגון אלה.
אנא, בקש מן המשרד למצוא בתיקים מכתב, שכתב לנו משרד המושבות ב1937 בתשובה לשאלה מלאת דאגה, שהפנינו אליו מיד לאחר פרסומו של הצו למניעת פשע. כאן הוא איננו ברשותי, אבל תמצית ההתכתבות היא כדלהלן: הפנינו את תשומת לבו של משרד המושבות לעובדה, כי למספר יהודים יש נשק, ומובן מאליו שהוא חייב להימצא ברשותם, ושלא יעלה על הדעת שיתלו אותם בשל כך. משרד המושבות השיב, שתמיד תובאנה בחשבון הנסיבות, או מילים ברוח זו; ואני זוכר בבירור שמכתבם הזכיר את ההבדל שבין 'בעלות על נשק' ל'נשיאת נשק'. אני מפציר בך לאשר, ש'בנשיאת נשק' מתכוון החוק לנשיאתו לשם הפעלה, ושונה הדבר כשהוא ארוז לצורך מכירה. אם הייתה כאן עבירה, הרי היא מסוג אחר ואין לה קשר לצו הנזכר.
מר מקדונלד, הממשלה יודעת שבידי היהודים כלי נשק ללא רישיון, וכי בתנאים השוררים בארץ ישראל הם חייבים להחזיק בהם. לכל הפחות אל תרשה שיתלו את הבחור הזה משום שסיפק את כלי הנשק, שלדעת הכול זה כורח בל יגונה.

שלך בנאמנות,

ו'
ז'בוטינסקי
1 יעקב קוטיק (Kotik) היה בית"רי. ב20 באוגוסט 1938 הוא נאסר על ידי הבולשת הבריטית באשמת נשיאת נשק. ב3 באוקטובר 1938 הוא נדון למוות על ידי בית דין צבאי.
2 ז'בוטינסקי הביע את תקוותו, שמקרהו של קוטיק יהיה שונה מהמקרה של שלמה בן_יוסף, שכן אז לא הואילו תחנוניו (ראה לעיל, איגרת
93, הערה 6). בסופו של דבר, בשל גילו, המתיק המפקד הצבאי העליון של ארץ ישראל את גזר דינו של יעקב קוטיק, והמיר אותו במאסר עולם (The Palestine Post, 11.10.1938). לבסוף הוא שוחרר מבית הסוהר.
3 בליל 3 באוקטובר 1938 תקפה כנופיה ערבית שכונות יהודיות בטבריה, רצחה 19 יהודים (בתוכם 3 נשים ו10 ילדים). מלבד זאת היו פצועים רבים, ובתי יהודים וכן בתי כנסת הוצתו ונשרפו (The Palestine Post, 4.10.1938; דבר, 4 באוקטובר 1938).
4 במקור בצרפתית: la à
5 גזר דין המוות שהוטל על קוטיק התבסס על הצו למניעת פשע (Prevention of Crime Ordinance), שבעבר התיר מעצר של חשודים ללא צו של שופט, וכן ביצוע מאסר מנהלי ממושך. בסתיו 1937 הוחמר הצו, ובתי הדין הצבאיים שהוקמו, הוסמכו לגזור עונשי מוות בגין נשיאת כלי נשק והפעלתו, גם אם לא היו קרבנות בנפש, כמו במקרה של שלמה בן_יוסף.