223 אל אריה אלטמן, תל אביב
לונדון, 4 בדצמבר 1937 עברית
לונדון, 4 בדצמבר 1937
פרטי מאד.
אדוני היקר ד"ר אלטמן,
המשרד נשתתק לכבוד שבת ויש לי רגעים אחדים של פנאי. ערי כתב לי לפני מאסרו שנולדה לאדוני בת. באחת המגֵרות מונח אצלי מכתב שלא הספקתי לגמור אותו, והוא מתחיל בברכות. יקבל_נא אותן למרות האחור. הנני מאחל לאדוני ולגברת אלטמן ולילדה, שמכל מר יֵצא מתוק, וכל המתוק שעוד ישנו בחיינו אלה יוצל לעולמים.
כמה פעמים רציתי להגיד לאדוני שלא יחשוב כי אינני מבין את הק שי הענקי של המצב בו הוא נתון, או שאינני מבין ומעריך, וסובל מרחוק על האין אונים שלנו המעכבני מכל אפשרות להושיט עזרה.
מצב רוח של דכאון ובטול עצמי שורר עתה בשורותינו – לכל הפחות בקרב הדור המנהל – והם משמיעים באזני (או מנסים להשתיק מלפני) דברי אכזבה וחרטה על טכסיסינו שבעבר. 'לו אז עשינו אחרת... לולא עשינו זאת וזאת...' וכו'. אינני מסכים. חשבון הנפש עשיתי גם אני, ואינני מאמין כי טעינו טעות אורגנית כל_שהיא. אינני רואה במצבנו שום טרגדיה עמוקה, שום סרטן או שחפת או מום מכריע. לכל צרותינו, לכֻלן בלי יוצא מן הכלל, מקור אחד יחיד: אין כסף. לולא קרה החורבן הבירזאי בדרום אפריקה, כי אז כבר היינו על חצי דרכנו לרפוי, רפוי שלם על כל השדות – מוסרי, מדיני וכלכלי. כמובן, חֶסֶר הכסף, לאמור חוסר הכשרון להשיג את הכסף, הלא גם הוא מחלה נוראה, ואינני מזלזל בסכנה שבה. לא רק שאינני מזלזל בה – אולי אני נוטה לפחד אותה יותר משאר חברי. אני יודע דבר שאולי עוד איננו ברור להם: שרק מאנשי הצה"ר rank and file/1 נוכל להתפרנס בעתיד הקרוב. זה קשה; אך אם בזה לא נצליח – הסוף. כִנוסינו בפרַג/2 יטפלו בכמה שאלות, אך בשבילי יש רק אחת: רעיון המס.
יסלח שלא כתבתי לו על שיחתי עם גרוסמן./3 גם היום אוכל לכתוב לו רק את סך הכל: אפס. הוא חולם חלומות: חלום א' – שיש חוגי ניינזאגערים/4 הרוצים להלחם נגד החלוקה; חלום ב' – שיש רוצים או דואגים לתקון ההסתדרות הציונית הנושנה; חלום ג' – שיש לו ולמפלגתו מגנטיסמוס/5 מספיק כדי לעזור בענין הזה. הסברתי לו, שאם יהיה קונגרס שלהם/6 בקרוב, ואם נראה בעלי ברית די חזקים ודי נאמנים, ואם נראה מקורות כסף מספיקים למלחמה כזו – אז אפשר אולי כי, מבלי לוַתר על דרישת הנאציונאל פערזאמלונג,/7 ננסה לכבוש את הקונגרס ההוא ולהפוך את הסוכנות ל'כל דכפין',/8 אבל שמסופקני אם ואם ואם. בזה נפרדנו, הוא בהבטחה להראות ולהוכיח כי יש דובים ויש יער. אין דובים ואין יער.
סכנת החלוקה: הבל ואפס. אל תאמינו לשום פטפוט 'אפטימיסטי', הן מפי ויצמן ובן_גוריון והן מפי אורמסבי_גור עצמו: נישט געשטויגען און נישט געפלויגען,/9 ואף כוונה רצינית להפציר בדבר, להשתדל, להלחם בעדו איננה לא בצבור, לא במורשון,/10 לא בממשלה, ואפילו במשרד המושבות איננה. 'יעשו בידיים'/11 אולי בעוד חצי שנה, אולי ישלחו את הועדה/12 וכו' – אך כל המליצות וכל הז'סטים/13 האלה לא יהיו אלא סטַדיות של ריטואל הקבורה.
רע מאד הדבר שמפלת התכנית הזו תשמש אולי באמת התחלה לאורגיה של פספילדיסמוס:/14 אך גם זו לא תאריך ימים, אם יבוא לחץ מהצד היהודי. היבוא? בפולניה אבדה למחצה, אולי אבדה כמעט לגמרי, אותה הגישה הממשית, האישית לציונות שממנה שאבו את כחן ואת הפטוס שלהן כל המפלגות.
רציתי עוד לכתוב הרבה, אבל קוראים אותי. הנני דורש בשלומו ובשלום גברתו, וימסור_נא את ידידותי לכל עוזריו.

שלו, ז' ז'
: P.S. מאירוביץ/15 מוסיף להתאונן, על שהנהו מקבל מא"י מכתבים המספרים לו כי השמועות, שנפוצו בארץ אחרי צאתו, משפילות את ערכו בתור אדם ישר. למען השם, אדוני היקר, יכתב_נא למ'/16 שהוא טועה ושאדוני והכל מאמינים בישרו: כי הלא באמת כן הוא הדבר, וחלוקי הדעות שביניכם אין להם כל מגע לענין ישרו הידוע לכל.
1 אנגלית: אנשי השורה.
2 דהיינו הקונבנט הלאומי העולמי של הצ"ח והוועידה העולמית השביעית של ברית הצה"ר, אשר יתקיימו בפראג מ31 בינואר עד 6 בפברואר 1938.
3 על השיחה עם גרוסמן אשר התקיימה בפאריס בביתו של שמעון מארקוביצ'י_קלז'ה בסוף חודש אוקטובר 1937 (ראה
לעיל, איגרות 187, 192).
4 גרמנית (Neinsager) עם סיומת עברית: אומרי הלאו, דהיינו מתנגדי החלוקה.
5 כוח משיכה.
6 קונגרס של ההסתדרות הציונית הישנה.
7 גרמנית (National Versammlung): האספה הלאומית.
8 מתן האפשרות לכל דכפין להצביע לקונגרס הציוני ולסוכנות היהודית ללא חובת תשלום בעבור השקל.
9 יידיש: הדברים חסרי שחר.
10 בפרלמנט.
11 מיידיש (מאכן מיט די הענט): יניפו ידיים, דהיינו יוותרו.
12 הכוונה לוועדה אשר נועדה לגבש תכנית למימושה של תכנית החלוקה של ועדת פיל, שעל הקמתה התחייב שר החוץ הבריטי, אנתוני אידן, בפני מועצת חבר הלאומים
(לעיל, איגרת 176, הערה 5). ראה גם להלן, איגרת 258, הערה 6.
13 מצרפתית (gestes): מחוות של רצון טוב.
14 דהיינו קיים חשש שממשלת בריטניה תטיל בארץ ישראל גזירות בנוסח הלורד פספילד, אשר בתפקידו כשר המושבות (1929^1931) פרסם את 'הספר הלבן' שכלל הגבלות על ההתיישבות היהודית, על רכישת קרקעות, על העלייה וכו'.
15 שלמה מאירוביץ.
16 למאירוביץ.