183 אל מפקדת הארגון הצבאי הלאומי, תל אביב
וארשה, 9 באוקטובר 1937 עברית
ווארשא, 9 אקטובר 1937

הוראותי בדבר המשא והמתן על איחוד האירגונים/1
- 1 -
לא להסכים לשום משא ומתן, כל זמן שהצד השני בא באיומים./2
- 2 -
במקרה של הסכם, התנאי הראשון הוא לקבוע, בחתימת כל הצדדים, ש'המוסדות היציגים של עם ישראל והישוב אינם יכולים להבטיח הבלגה מצד הישוב לעומת מעשי טירור ביהודים, ולא יוכלו להשתתף, לא באפן מוסרי ולא בשום צורה אחרת, בהחנקת מעשי תגובה נגד הטירור הזה'.
- 3 -
בתנאי שיוקבע ההסכם המנוסח בסעיף הקודם, תסכימו לקואורדינציה/3 בין שני האירגונים הן בימי שקט והן בימי אנגוריא,/4 ודוקא על היסודות דלקמן:
א) הנסיון ייעשה למספר קבוע של חדשים, ואם לא יחודש בפירוש בסוף התקופה המוסכמת - ייחשב ההסכם למבוטל.
ע"כ/5 לא ייעשה בתקופת ההסכם שום צעד העלול לטשטש את פרצופו העצמני של כל אחד האירגונים.
כל אחד האירגונים ישמור את מבנהו, את חוקתו ואת הירארכיה שלו, ורק דרך הירארכיה הזאת תימסרנה פקודות לחבריו.
ב) ההנהלה המשותפת תימסר בידי מטה עליון המחובר ממספר שוה של באי כוח האירגון א'/6 והאירגון ב',/7 ועוד איש אחד שיתמנה בהסכם הדדי.
סמכות המטה העליון – על כל עניני האסטראטיגיה והטאקטיקה במקרה של אנגוריא, ועל עניני ההכשרה הטכנית של שני האירגונים בימי שקט.
שום ענין השייך לתכן הסעיף 2 איננו נכנס לסמכותו של המטה העליון./8
ג) המטה העליון יקבל על עצמו את האחריות השלמה בעד זה ששני האירגונים ייהנו מזכות שוה בחלוקת הכספים והרהיטים לפי הפרופורציה של מספר חבריהם, וגם חלוקה צודקת של תפקידים במקרה של אנגוריא.
ד) הרשות להכריז מצב של אנגוריא ובזה לגייס את האירגונים – היא בידי הועד הלאומי, בתנאי שיוכנסו לועד הזה באי כוח סיעת הצה"ר במספר המגיע לסיעה זו לפני תרכובת אסיפת הנבחרים שנבחרה בבחירות האחרונות,/9 ושגם בהנהלת הועד הלאומי ייכנס בא_כח אחד של סיעת הצה"ר.
אלה הם היסודות המינימליים, והנכם חפשים להוסיף עליהם עוד תנאים אם תמצאו את זה לנחוץ.

ז' ז'בוטינסקי
פקודה/10
א) המפקד הראשי, בקשר עם נסיעתו לחוץ לארץ, התפטר ממשרתו;/11 ואני קבלתי את התפטרותו.
ב) הנני מאשר את ארבעת הראשים/12 בתפקידם המשותף של מפקדת הארגון, ואני מאמין בהם שינהלו את המוסד בהרמוניה שלמה.
מותר להם, אם יחליטו ככה ברוב הדעות, למנות אחד מהם למפקד ראשי,/13 ומנוי זה ייחשב כאישורי עד שיתקבל ממני אישור מפורש.

ז' ז'

1 בעקבות פעולות התגמול של הארגון הצבאי הלאומי, בתגובה להתחדשות הטרור הערבי בתחילת חודש אוגוסט 1937 (ראה גם לעיל, איגרת 166, הערה 2), קיימה הנהלת הסוכנות היהודית בירושלים ב5 בספטמבר ישיבה מיוחדת, לדיון במצב שנתהווה. בדיון השתתפו נציגי הוועד הלאומי, נציגי המפלגות ונציגי עיריית תל אביב. נציגי השמאל השמיעו גינויים חריפים לאצ"ל, והוטל על אליהו גולומב -מראשי ה'הגנה' - לדרוש מהנהגת הצ"ח: איחוד האצ"ל עם ה'הגנה' תחת מרותו של הוועד הלאומי. ד"ר אריה אלטמן, יושב ראש ועד המורשים של הצ"ח, הוזמן לוועד הלאומי, ושם הודיע לו אליהו גולומב על ההחלטה (ראה להלן, איגרת 185). את המידע הזה הביא שמואל כץ, אשר נשלח לווארשה על ידי ועד המורשים עם שני מסרים:
א) האולטימטום של אליהו גולומב בדבר איחוד האצ"ל עם ה'הגנה' (ראה להלן, איגרת 185).
ב) בקשה לפיטוריו של רוברט ביטקר הן בשל אי_התאמתו לתפקיד הן בשל כישלונותיו (ראה שמואל כץ, ז'בו, ביוגרפיה של זאב ז'בוטינסקי, כרך שני, תל אביב 1993, עמ' 1020^1021).


















2 דרישתו של גולומב לאיחוד האצ"ל עם ה'הגנה' היתה מלווה באיומים (ראה להלן, איגרת 185).
3 לתיאום.
4
מלטינית: מצוקה, דהיינו מצב חירום.
5 על כן.
6 ארגון ה'הגנה'.
7 הארגון הצבאי הלאומי.
8 דהיינו המטה העליון לא יוכל לכפות על הארגון הצבאי הלאומי הבלגה על טרור ערבי.
9 באספת הנבחרים השלישית (1931^1944) היתה ברית הצה"ר הסיעה השנייה בגודלה, ולמרות זאת היא לא זכתה אפילו בנציג אחד בוועד הלאומי, בעוד שבאספת הנבחרים השנייה (1925^1930) כאשר ברית הצה"ר היתה הסיעה הרביעית בגודלה היא זכתה בשלושה נציגים בוועד הלאומי (ראה ספר התעודות של הוועד הלאומי לכנסת ישראל בארץ ישראל, 1918^1948, בעריכת משה אטיאש, ירושלים 1963). ז'בוטינסקי דרש תיקון המעוות – הכנסת שלושה נציגים רביזיוניסטים לוועד הלאומי (בדומה לאספת הנבחרים השנייה) ונציג אחד להנהלה.
10 מלבד ההוראות בדבר המשא ומתן על איחוד הארגונים (ראה לעיל), הוסיף ז'בוטינסקי פקודה שכללה שלושה עניינים: אישור לפיטוריו של ביטקר, אישור ארבעת ראשי מפקדת הארגון הצבאי הלאומי והענקת סמכות למפקדת האצ"ל למנות מפקד ראשי לארגון (מותנה באישורו של ז'בוטינסקי).






































11

ביטקר עצמו גם הוא הגיע למסקנה דומה, ונסע במיוחד אל ז'בוטינסקי לווארשה כדי



להגיש לו את התפטרותו.
12 ארבעת הראשים היו משה רוזנברג - ראש המטה; דוד רזיאל - מפקד מחוז ירושלים; אהרן חייכמן - מפקד מחוז תל אביב; וחנוך קלעי - מפקד מחוז חיפה והמושבות בגליל.
13 בסופו של דבר הציע ועד המורשים, למנות את משה רוזנברג למפקד האצ"ל, וז'בוטינסקי אישר את המינוי.