171 אל חיים בלילובסקי, תל אביב
לונדון, 13 בספטמבר 1937 רוסית
לונדון, 13 בספטמבר 1937
יפים מארקוביץ' היקר,
אני מברך את שניכם בברכת שנה טובה.
כבר מאוחר להתנצל על שלא עניתי זמן כה רב על שני מכתביך, שנתקבלו בסוף יולי; אני כולל גם את מכתבך מ17 ביוני לי' מ'/1 אשר מתייחס יותר אליי. לא רציתי לענות במכתב פורמלי קצר; ולענות בפרוטרוט לא יכולתי, וגם עכשיו זה לא כל כך עולה בידי.
ראשית כול בקשר להצעה העסקית – בנוגע למסע איסוף הכסף למצודת זאב./2 בתור ידיד, אינני ממליץ. כמובן שבפאריס הצלחת יפה מאוד; פאריס, שבה גרתי 12 שנים, היא מקרה מיוחד. אני מפקפק מאוד אם בארצות אחרות תצליח במשהו. לו הייתי מייחס חשיבות לפירמה האישית שלי, כבר מזמן הייתי מורה לתת שם אחר ליָזמה הזאת: היא הפכה להוכחה לחוסר הפופולריות שלי. מכיוון שאינני מייחס חשיבות לפירמה שלי, אז
ש'יכנו אותה' כך; אולם לא הייתי רוצה לסבך אותך בכישלון הזה בצורת מסע אישי. לכן אני מצביע נגד תכניתך, ואני מרים את שתי ידיי נגד.
שנית, הפנייה אל פ' ר'./3 את ההיבט הזה של העניין גיששתי מיד לאחר קבלת מכתבך, שכן לא רציתי לפנות ללא פעולת גישוש מוקדמת – אני עושה זאת לעתים תכופות, דווקא אתו, ותמיד אני נתקל בסירוב ידידותי; אולם דווקא במקרה שלך לא רציתי לחזור על הניסיון. תוצאת הגישוש היתה כזאת, שהחלטתי לא לפנות בינתיים; אולם דחיתי את ההחלטה הסופית עד לפגישה שאמורה היתה להתקיים בפאריס. הפגישה לא יצאה אל הפועל, ואינני יכול לקבוע אם הוא נסע לארץ ישראל לפני המועד; בגלל המאסרים של חברים4 נסעתי לכאן לפני המועד, ודרכינו הצטלבו. אולם אין על מה להצטער, בלאו הכי הייתי נתקל בסירוב.
כואב לי מאוד, שברגע שאתה – דווקא אתה – נתקל במכשול, אין ביכולתי להיות לך לעזר רב. עליי להודות שהמחשבה הזאת הורגת אותי. דווקא בשנים האחרונות, בייחוד בחודשים האחרונים, מתרבים משום מה האנשים אשר נתנו בי אמון פוליטי ואישי, ועל כך הם משלמים עכשיו מחיר כבד – ואין בידי לעזור. אתה כמובן בקטגוריה אחרת, חזקה יותר, אבל נפשי מרה מאוד.
מכתבך אל יוענה מרקובנה על אודות אלטמן, ערי וכו'/5 - לא הקל על לבי. 'תתהפך - מכים, לא תתהפך - מכים'. לאחר כל אותן השנים אבדה לי האמונה באפשרות לבסס את התנועה על אנשים שאינם מקבלים שכר. נוצרה אצלי דעה מוצקה, שבוועדים דרושים שני היסודות: השכיר והציבורי. 'עסקני הציבור' יכולים רק מעת לעת לייעץ ולעזור, וגם זה בתנאי שהם נמצאים באותה עיר. כאשר יישמנו זאת בארץ ישראל היתה התוצאה כדלהלן: מצד אחד, לראשונה מאז שנת 1925, יש לנו בארץ ישראל מוסד שאפשר להטיל עליו מטלות, שאותן מבצע מי שמשיב על מכתבים. ומצד שני, רבים מעסקני הציבור פנו עורף. אינני יודע מה אוכל לעשות בהמשך. חביבי, חוששני שאני מגיע בהדרגה למסקנה שלא כדאי לשבור את הראש, שכן בין כה וכה לא אגיע לפתרון.
אלמלא המאורעות,/6 הייתי מבקש מהנשיאות7 להורות על קיום ועידת הצה"ר/7 בארץ ישראל עוד באוקטובר, כדי שייבחר מרכז7 ו'חסל'. אף על פי שאני יודע בוודאות כי משמעות הדבר - ששוב לא תהיה לנו כתובת בארץ ישראל, ולא מענה משם.
כבר הפסיקו אותי ארבע פעמים, אין מה לעשות. אבל את העיקר אמרתי.
אני מחבק את שניכם בחזקה. י' מ' נמצאת עדיין ביבשת אירופה./8

שלך, ו' ז'
1 ליוענה מארקובנה. המכתבים שהוזכרו לעיל לא נמצאו.
2 במקור בעברית בכתב קרילי. בלילובסקי היה חבר ועד הבניין של בית ז'בוטינסקי (מצודת זאב) שנבנה בתל אביב.
3 פנחס רוטנברג. ז'בוטינסקי ביקש לסייע לבלילובסקי מבחינה עסקית (ראה גם לעיל, איגרת 42). לאחר היסוסים הוא פנה בעניינו אל רוטנברג במועד מאוחר יותר (ראה להלן, איגרת 226).
4 ראה לעיל, איגרת 166, הערה 2.
5 המכתב אל יוענה ז'בוטינסקי לא נמצא.
6 דהיינו חידוש הפרעות של הערבים בארץ ישראל.
7 במקור בעברית בכתב קירילי.
8 דהיינו בפאריס.