.
אל חיים וייצמן, לונדון
מילאנו, 10 ביולי 1922...אנגלית
.
מילאנו, 10 ביולי 1922
ד"ר וייצמן יקירי,
סלח לי על האופי החטוף של הסעיפים דלהלן - בשל חוסר זמן
ובמקצת בשל עייפות.
1. ידידים ציונים במאנהיים סייעו לי לקבל את הוויזה, כך
שיצאתי מפרייבורג ב4 ביולי השכם בבוקר ובו ביום הגעתי למילאנו.
ב8 לחודש ביקרתי בטורינו.\1 הערב אסע לפירנצה ומחר - ישר לרומא,
שם אני מתכוון להישאר עד להודעה חדשה.
2. ידיי כבולות בגלל חוסר הנחיות, חוסר מכתבי המלצה ומידע
שוטף.2 איני יודע מה היתה התוצאה הממשית של המשא ומתן שניהל
שאנצר,\3 וזה העיקר. הברקתי אליך וביקשתיך להורות למר שטיין או
לד"ר מחובר להעביר אלי מידע מדי יום,\4 ואני מקווה שהדבר ייעשה.
3. כמובן, מסופקני אם אוכל לעשות דבר מה בתוך עשרה ימים.\5
דומה ששלושה רבעים מן העיתונות האיטלקית מתנגדים לנו, וגם לא
הציגו אותי בפניה כיאות. מלבד זאת, איני מצטיין בכושר שכנוע.
לפיכך מקווה אני שההנהלה הציונית אינה משתעשעת בציפיות מופרזות
משליחותי.
4. עד כה אפשר לדווח על הצעדים הבאים:
א) סקולו\6 (מילאנו), שיחסו היה תמיד אוהד, הבטיח לפרסם
מאמר מערכת בזכות המנדט בשבוע שלפני ה17 ביולי.\7
ב) קוריירה דלה סרה:\8 המצב מסובך. העורך אמר לי שהם שומרים
לעצמם את הזכות להיאבק במנדט, אף על פי ששאנצר הסכים לאשררו.
עמדתם נקבעת על פי שיקוליהם ולא על פי עמדת הממשלה. אך הוא אמר,
שאין להם דבר נגד הציונות כשלעצמה, ואם יהא עליהם לנקוט צעד
עוין כלפי המנדט, הם יטענו שהתנגדותם נובעת מאי-התחשבות
באינטרסים האיטלקיים ואין הם עוינים את הציונות. העורך אישר את
העמדה הזאת במכתב אל רופיני.\9
אבל למרות ההבטחות הללו, פרסם אתמול קוריירה ריאיון מעליב
מאוד שנערך עם בישוף מהוואתיקן, שלא צוין שמו, ללא שום הערה מאת
העורך. אשתדל להיפגש עמו\10 שוב היום, אך ספק אם יקבלני (לאחר
מכן הוא ייעדר ממילאנו).
מכל מקום, רופיני הבטיח שביום חמישי הקרוב, 13 ביולי, ישוחח
ברומא עם הסנאטור אלברטיני,\11 שהוא למעשה העורך הראשי של
קוריירה. הוא מקווה שהעיתון יפרסם דבר מה לטובתנו.
ג) קלאודיו טרווס,\12 ציר בית הנבחרים, הביע את אהדתו
כלפינו והבטיח לפרסם את הדבר בג'וסטיציה\13 (מילאנו).
ד) אוואנטי\14 (מהדורת מילאנו) יפרסם שני מאמרי מערכת של
לאטס.\15
ה) אקילה לוריה מטורינו הבטיח לפרסם מאמר אוהד בעיתונו אקי א
קומנטי,\16 מעין קמברידג' מגזין,\17 הנפוץ בעיקר בקרב
אינטלקטואלים.
ו) סנאטור רופיני, לבבי מאוד ומועיל, היה מוכן לכתוב מאמר
בקוריירה. אבל היה חשש שהמערכת תוסיף הערה שלילית. לכן הוא
מעדיף לשאת נאום בסנאט, בתנאי ששאנצר יסכים. וכפי שצוין לעיל,
הוא ינסה לשנות את דעתו של העורך הראשי של קוריירה ברומא ויסייע
לי בעניין מכתבי ההמלצה.
אנו מתכוונים לפנות אל אישים נוספים ואל עיתונים נוספים,
אבל אכתוב על כך לאחר שתהיינה תוצאות.
נ"ב: רוב ההבטחות שדיווחתי עליהן לעיל אינן אלא הבטחות בלבד.
התנועה שלנו במילאנו כמוה כאילו אינה קיימת, וקשה יהיה לעמוד על
המשמר וללחוץ לאחר שלאטס, ביילינסון ואנוכי ניסע. אבל ננסה.
שלשום הברקתי אליך מטורינו, שחל שיפור מה בנימת העיתונות.
עיתונים אחדים, האוהדים את הוואתיקן, פרסמו מאמרים המנוסחים
עדיין בתקיפות, אך ציינו שאפשר להתייחס בסובלנות כלפי 'ציונות
הגיונית' וכדומה (כמובן שאין לדבר הזה שום קשר לשליחותי, ואל-נא
תחשוב שאני זוקף את הדבר להשפעתנו). עד כה לא לווה השינוי בנימה
בסימפטומים נוספים של מתינות.
5. בהתאם למברקך מ7 ביולי\18 דחיתי את נסיעתי לארץ ישראל,
אף על פי שהסיבה אינה ברורה לי. אם לא כתבת לי על כך עד כה,
הודע-נא לי למה מצפים ממני באירופה אחרי ה17 ביולי.7 אומר
בכנות, סבורני שבאותו מועד אוכל להביא תועלת בארץ ישראל.
6. הברקתי שלוש פעמים וביקשתי כסף ואין תשובה. נאלצתי ללוות
היום 000,10 לירות איטלקיות מעורך הדין אוטולנגי.\19 הכסף דרוש
לא רק לכיסוי הוצאותיי, אלא גם לכיסוי הוצאותיהם של ד"ר לאטס
וביילינסון.\20
אני עייף ואיני סבור ששהייתי כאן תועיל, אבל אני שמח להימצא
במקום ולפחות לנסות לעשות דבר מה ברגע זה.
מיטב הברכות. הברכה הראשונה - שקט בארץ ישראל והשנייה -
אשרור המנדט. דרישת שלום לכולם.
שלך, ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 לפגישה עם סנאטור לוריה (איגרת אל לוריה 7.7.1922 ).
2 ראה איגרות אל וייצמן ח' 1.7.1922 ו- 7.7.1922 .
3 קרלו שאנצר - ) Carlo Schanzer וינה 1865-רומא 1953); מדינאי
איטלקי. חבר הפרלמנט משנת 1900. חבר הסנאט משנת 1919. כיהן כשר
הדואר (1909-1906), שר האוצר (1920-1919) ושר החוץ (1922). בסוף
יוני 1922 ביקר בלונדון וקיים דיונים בענייני המנדט עם בלפור
ועם לויד ג'ורג'. לפגישות אלה התכוון ז'בוטינסקי באיגרתו.
בתפקידו כשר החוץ היה שותף להחלטת הממשלה להכריז על מצב חירום
במדינה כדי למגר את ההתקוממות של 'החולצות השחורות' (28
באוקטובר 1922). המלך סירב לחתום על הפקודה, והזמין את בניטו
מוסוליני להרכיב ממשלה חדשה. 4 איגרת אל וייצמן ח' 7.7.1922
5 על פי הסיכום עם וייצמן אמור היה הביקור להימשך עשרה ימים
בלבד. למעשה נשאר ז'בוטינסקי באיטליה כחודש ימים.
יומון שיצא לאור במילאנו החל ב1866. בעל נטיות .Il Secolo 6
דמוקרטיות, היה תקופה ארוכה היומון הנפוץ ביותר באיטליה. בשנת
1923 תמך בממשלה הפאשיסטית. מאז ירדה תפוצתו והעיתון נסגר
ב1927. 7 ז'בוטינסקי סבר, שההצעה בדבר מסירת המנדט על ארץ
ישראל לבריטניה תובא לאישרור בחבר הלאומים ב17 ביולי. לאמיתו של
דבר אושררה ההצעה ב24 ביולי. 8 .Il Corriere della Sera יומון
שיצא לאור במילאנו החל ב1876. בעל נטיות ליברליות. בשנים
הראשונות שלאחר המלחמה גילה אהדה כלפי התנועה הפאשיסטית, אך
לאחר שזו הגיעה לשלטון נקט קו אופוזיציוני תקיף. בשל כך נאלץ
מנהלו להתפטר (להלן, הערה 11) והעיתון הפך לאחד השופרות של
המשטר ושל התעמולה הפאשיסטית. 9 פראנצ'סקו רופיני - Ruffini
משפטן ומדינאי ליברלי. פרופסור למשפט ;(1934-1863) Francesco
כנסייתי באוניברסיטאות פאוויה, גנואה וטורינו. ב1914 נבחר מטעם
הסיעה הליברלית לסנאט ובשנים 1917-1916 כיהן כשר החוץ. בשנת
1931 נמנה עם תריסר הפרופסורים שסירבו להישבע שבועת אמונים
למשטר הפאשיסטי. בשל כך הוא פוטר ממשרתו באוניברסיטה והורחק מכל
תפקידיו הציבוריים. 10 עם עורך קוריירה דלה סרה.
11 לואיג'י אלברטיני - ;(1941-1871) Luigi Albertini עיתונאי
ומדינאי. מבעלי היומון הנפוץ Il Corriere della Sera ומנהלו
משנת 1900. שמרן ליברלי, התנגד הן לסוציאליזם הן לליברליזם
דמוקרטי נוסח קרוצ'ה. התייחס בחיוב להופעת הפאשיזם בראשיתו, אך
משעלה לשלטון הפך אלברטיני למתנגדו הנחרץ. משנת 1923 נעשה
עיתונו למוביל במסע נגד המשטר החדש. בשל כך נאלץ אלברטיני בשנת
1925 לפרוש מניהול העיתון ומן הפעילות הפוליטית.
12 קלאודיו טרווס - ) Claudio Treves איגרת אל צ'לנוב 18.12.1914 , הערה 4).
נמנה באותה שעה עם מייסדי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית וכן נתמנה
לעורך ביטאונה לה ג'וסטיציה. 13 .La Giustizia יומון, ביטאונה
של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. החל להופיע ב1922 ונסגר בידי
הפאשיסטים ב1925. 14 .L'Avanti יומון, ביטאון המפלגה
הסוציאליסטית. נוסד ברומא ב1896, בעריכתו של ביסולאטי
ב1910 עבר למילאנו ועורכיו היו קודם ק' טרווס .(Bissolati)
(1912-1910), ולאחר מכן בניטו מוסוליני (1914-1912). נסגר בידי
הפאשיסטים ב1926, אך המשיך להופיע באופן בלתי סדיר בצרפת.
15 של הרב דאנטה לאטס, מזכיר הפדרציה הציונית באיטליה.
Echi e Commenti 16
The Cambridge Magazine (1912-1923) 17
18 המברק לא נמצא, אך על פי ההקשר הענייני ברור שווייצמן ביקש
מז'בוטינסקי להאריך את שהותו באיטליה מעבר לעשרת הימים
המתוכננים. 19 ג'וז'פה אוטולנגי - ) Giuseppe Ottolenghi אקוי
1897-מילאנו 1968); עורך דין ופובליציסט. מפעיליה הראשונים של
התנועה הציונית באיטליה. בשנת 1915 נתמנה לעורך השבועון
ביטאון השכבה הצעירה בתנועה הציונית. ,La Settimana Israelitica
מאז מילא תפקידים מרכזיים בפדרציה הציונית האיטלקית, ובין השאר
עמד במשך שנים בראש הסניף הציוני במילאנו. בשנת 1934 חתם, יחד
עם עורך הדין ליאונה קארפי, על איגרת מחאה תקיפה ומכובדת נגד
המגמות האנטישמיות שהחלו להסתמן באיטליה, ביוזמת השלטונות
הפאשיסטיים. 20 שבאו מרומא למילאנו לסייע לו בשליחותו.
.
.
הערות:
1 איגרת אל ליכטהיים 21.3.1922 , הערה 1.
2 ארץישראלית (איגרת אל ההנהלה הציונית 7.3.1922 , הערה 5).
3 איגרת אל וייצמן ח' 14.7.1922 .
4 במקור בגרמנית: ;Weltkonferenz ראה איגרת אל סוקולוב 16.5.1922 , הערה 9.
.
.
הערות:
1 לעיל, איגרת 312, הערה 1.
2 ארץישראלית (לעיל, איגרת 305, הערה 5).
3 להלן, איגרת 334.
4 במקור בגרמנית: ;Weltkonferenz ראה לעיל, איגרת 325, הערה 9.
.
.