.
אל קרן היסוד, ניו יורק
ניו יורק, 26 במאי 1922...אנגלית
.
ניו יורק, 26 במאי 1922
אדונים נכבדים,
אני מתכוון להציע בלונדון ובוועידה השנתית\1 הצעות אחדות
לרפורמה במבנה של קרן היסוד. בשורות הבאות אתאר בקווים כלליים
את הצעותיי. אהיה אסיר תודה אם תחוו את דעתכם על הצעותיי, כדי
שאוכל להביאה בחשבון בעת הכנת הנוסח סופי שלהן.
דומה כי הקצב האיטי של התרומות לקרן היסוד בעולם כולו נובע
רק בחלקו מליקויים בארגון שלנו. אני מניח שליקויים אלה ייעלמו
בהדרגה והארגון יותאם למשימה - גיוס שיטתי של הסכומים הדרושים
לקרנות הציבוריות שלנו.
המכשול העיקרי בדרך התפתחותה של קרן היסוד טמון לדעתי במבנה
הפנימי של הקרן. הקרן מופשטת מדי, חסרת גישה אישית וכוללנית מדי.
באיסוף תרומות עממיות חשוב מאוד להציג מטרה מוגדרת כדי שהציבור
יוכל להזדהות עמה. ויורשה לי להוסיף - 'להתאהב בה'. בהתרמות של
קרן היסוד חסרה המטרה המוחשית. הציבור מתייחס אל הקרן כאל דבר
מופשט. היא פונה אל רגש החובה ולא אל הדמיון. אפילו התועמלנים
שלנו מודים בזאת. לי למשל קשה 'להתרגש' מקרן היסוד והדבר גורם
להחלשת כוח השכנוע שלי, למרות כל מאמציי. אם הקרן משפיעה כך על
התועמלן, הרי מן הסתם כאשר מדובר בציבור הרחב המצב גרוע יותר.
מצד שני, קרן היסוד מורכבת מדי מבחינה תיאורטית. אי אפשר
לתאר את התוכנית בצורה נאותה בנאום אחד. יתירה מזו, אי אפשר
להשיב בנאום אחד על דברי הביקורת השונים המופנים בדרך כלל הן
נגד עצם השיטה של קרן היסוד הן נגד תחומיה השונים: חינוך,
'הדסה', הקבוצות וכו'. מניסיוני האישי למדתי, כי לאחר כל מאמץ
להסביר את קרן היסוד ולהדוף את הביקורת, נשאר המאזין
האינטליגנטי בלתי מרוצה, שכן לפחות אחד מספקותיו נותר תמיד ללא
מענה. ואם אנו, חברי המשלחת, איננו מסוגלים לתת מענה לכל
השאלות, תועמלנים מן השורה - על אחת כמה וכמה.
כל זאת אפשר למנוע באמצעות רפורמה יסודית במבנה קרן היסוד.
לדעתי, העיקרון המנחה צריך להיות כדלהלן:
קרן היסוד תהיה איחוד של קרנות נפרדות. הקרנות דלהלן תהיינה
מחלקות של קרן היסוד:
1. עלייה (דאגה לשלומו ורווחתו של העולה, מחנות, מטבחים,
לשכות מודיעין).
2. חינוך.
3. אוניברסיטה.
4. רפואה.
5. שיכונים לפועלים (בניית בתים זולים לפועלים יהודים כדי
להקטין את הוצאות מחייתם).
6. ציוד לפועלים (על פי הקווים של מגבית לכלי עבודה).
7. קרן לייעור.
8. מחקר (חקלאות, תעשייה ומסחר).
9. הגנה.
10. קרן יהודית (לא להוצאה מיידית, אלא כעתודה ממשית של זהב
ואבנים טובות לשעת חירום בעתיד).
כמובן, זו רשימה ארעית; אפשר להוסיף סעיפים נוספים או להשמיט
סעיפים אחדים. נוסף לכך הייתי מציע קרן מיוחדת - קרן ההוצאות.
קרן זו תכסה את הוצאות המשרד הראשי ומשרדי קרן היסוד בארצות
השונות. יש להקים קרן זו בעזרת קבוצה מצומצמת של ראשי הציונים
כדי לשכנע את הציבור כולו, ציונים ולא-ציונים, שמאה אחוזים
מתרומותיהם מיועדים לארץ ישראל.
שאר הקרנות יאורגנו על פי העיקרון הבא: שישים אחוזים למטרות
הקרן וארבעים אחוזים להשקעות. כמובן, אפשר לשנות את היחס, או
אפשר להנהיג סולם גמיש כדי להבטיח קודם כול את כיסוי התקציב.
אבל חשוב להקפיד על העיקרון, שחלק מכל תרומה לתחום כלשהו של קרן
היסוד ייוחד להשקעות.
יש לבטל את ההתחייבות לקרן קיימת לישראל.
הבעיה העיקרית היא כיצד לארגן את התרומות של ההמון - במלים
אחרות, של העם היהודי כולו - לכל הקרנות הללו. באופן כללי אפשר
לבסס את גביית התרומות על יסוד העקרונות הבאים:
1. כל קרן תופעל בהתאם למידת הפופולריות שלה בקרב תושבי הארץ
או העיר.
2. כל קרן תוכל לפעול ביישוב מסוים או במספר יישובים.
אני מעדיף את השיטה השנייה. קיומן של קרנות שונות בעת
ובעונה אחת ביישוב אחד עלול לגרום לבלבול, הדבר יגדיל את הוצאות
המימון ויפחית את ההכנסות. חשוב שכל קהילה יהודית תציב לעצמה
משימה ממשית אחת. וזו תוכניתי בקצרה: הקרנות השונות יופעלו
ב'יחידות' גיאוגרפיות שונות. במדינות גדולות, כגון אמריקה,
ה'יחידה' תהיה העיר או המדינה. מדינות קטנות כגון שוודיה
תיחשבנה ל'יחידה' אחת ותופעל בהן קרן אחת. מכל מקום, בשום עיר
לא תפעל יותר מקרן אחת, להוציא אולי את ניו יורק. הקרנות
תחולקנה לקרנות משנה כדי לאפשר לכל קרן לעסוק בנושאים ייחודיים.
לדוגמה, טורונטו תעסוק בבתי ספר בגליל התחתון, ברלין תעסוק בבתי
ספר בדרום ארץ ישראל, סינסנטי תעסוק בייעור יהודה, ויוון -
בייעור השרון וכו'.
באשר לשיטת חלוקת הקרנות השונות למקומות השונים, הדבר יחייב
עבודת הכנה מאוד מדוקדקת. ההנהלה הציונית תקבע את התקציב של כל
קרן. בעת ובעונה אחת תכין ההנהלה רשימה של 'יחידות', בהתייעצות
עם הפדרציות הציוניות, ותסווג אותן לפי קטגוריות: קטגוריה
ראשונה, קטגוריה שנייה, קטגוריה שלישית וכו', על פי יכולתה של
האוכלוסייה היהודית בכל אתר ואתר. התוצאה תהיה, שקרן הזקוקה
לעשרת אלפים שטרלינג לשנה תוצב בשני מקומות השייכים לקטגוריה
הראשונה ובארבעה מקומות מן הקטגוריה הרביעית. בכלל, על ההנהלה
הציונית והקונגרס יוטל התפקיד להקציב לכל קרן מספר מקומות
מקטגוריות שונות שיוטל עליהם לגייס את הכסף במשך השנה. החלוקה
יכולה להיעשות באחת משלוש הדרכים הבאות:
1. באמצעות הגרלה.
2. באמצעות משא ומתן: ההנהלה תציע הצעות למקומות השונים
ותבוא עמהם לידי הסכם.
3. שילוב של שתי השיטות הנזכרות לעיל. פירוש הדבר שלכל
'יחידה' יהיה מספיק זמן לפני הקונגרס כדי לבדוק איזו שיטה היא
מעדיפה. ההנהלה הציונית תוכל להשוות ולבדוק את השיטות השונות
אשר תיבחרנה, לאתר מקרים של חפיפה ולנסות ליישב את ההדורים
בהתכתבות. במקרים של אי- הסכמה, כאשר לא תהיה אפשרות לפתור את
הבעיות בהתכתבות, יופל הגורל בקונגרס. יש להסדיר את חלוקת
הקרנות באמצעות הקונגרס לתקופה של עשר שנים, לכל הפחות.
כמובן, שיטה זו היא מסובכת. אבל גם קרן היסוד היא מסובכת.
לפיכך עדיף להטיל את המשימה, שהיא מסובכת ביותר, על ההנהלה
הציונית ועל הקונגרס הציוני (כדי שלכל קהילה יהודית יהיה יעד
אחד ברור ומוגדר), מאשר להעמיד את הקהילות בפני קרן מסובכת
כדוגמת קרן היסוד בהווה. אני מניח שבהתחלה תהיינה התנגדויות;
מאן דהו בסינסנטי עלול למחות על כך שבגורל עירו נפלה קרן
העלייה, בעוד שהוא מעדיף לתרום למען בתי ספר. אבל אפשר בהחלט
להתעלם מכך, שכן כעבור שנה או שנתיים יתרגלו הקהילות היהודיות
עם הנושאים שעלו בגורלן ויראו בהם מקור לגאווה. דבר זה יקרה
במיוחד כאשר יתמקדו בנושאים מיוחדים. למשל, מיניסוטה לא תופקד
על כלל הבריאות, אלא תדאג לבתי החולים של איזור טבריה. במקרה
כזה יוכלו התועמלנים להתמקד בנושא אחד בלבד, אפשר יהיה לאמן
בהתאם את התועמלנים, שידווחו לאנשי קהילת מיניסוטה בפרוטרוט על
החיים הפנימיים של בתי החולים בטבריה.
תמכתי בתוכנית זו מאז אוקטובר 1920. על סמך הניסיון שצברתי
במשך שמונה עשר חודשים\2 הגעתי לידי מסקנה, שרק קרנות המיועדות
למטרה אחת עשויות לעורר התלהבות אמיתית ומתמשכת. כפי שציינתי
לעיל, מתכונן אני להעלות את הנושא בפני ההנהלה הציונית ובפני
הוועידה השנתית.
הערותיכם, המבטאות את עמדת המוסד\3 או את דעותיכם האישיות,
חשובות לי מאוד לפני הניסוח הסופי של הצעתי.
שלכם בכבוד רב,
ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 בהנהלה הציונית בלונדון ובוועידה השנתית של ההסתדרות הציונית,
שעתידה היתה להתכנס באוגוסט 1922 בקרלסבאד.
2 שבהם עשה למען קרן היסוד.
3 קרן היסוד.
.
.