.
אל המועצה הכלכלית, לונדון
ניו יורק, 9 במאי 1922...אנגלית
.
ניו יורק, 9 במאי 1922
אדונים נכבדים,
הנני מאשר קבלת המברק בצופן מ6 במאי\1 כתשובה למכתבי\2 בו
ביקשתי הנחיות בעניין רוטנברג.
המצב הוא זה: ה'ג'וינט' החליט להעניק 000,200 דולרים בתנאים
שתיארתי במכתבי הקודם.\3 אבל איני זוכר אם ציינתי את התנאי
העיקרי - יש לגייס למען התוכנית 000,000,3 דולרים; ומתוכם יש
לגייס באירופה לא פחות מ000,500,1 דולרים. בשל תנאי זה הופכת
תרומתו של ה'ג'וינט' לבעייתית. אבל התערבותה העקיבה של קבוצת
בראנדייס החלטית יותר והדבר מחייב אותנו לפעול מייד.
בקיצור, פעולתה של קבוצת בראנדייס מתבטאת בהמשך איסוף סכום
התחלתי של 000,500 דולרים. הם מתכוונים להשיג את הסכום הזה בקרב
החוג הפנימי של תומכיהם, ללא פנייה לציבור הרחב. שווייצר וטולין
- אם להזכיר שני שמות אופייניים - אינם מטילים ספק ביכולתם
לגייס סכום כזה. לעת עתה, עסקה זו אינה אלא חוזה בין מספר
תורמים ובין 'המועצה לפיתוח ארץ ישראל'\4 (השם הרשמי של קבוצת
בראנדייס). התורמים נתחייבו לשלם מייד 25 אחוזים מן הסכום ואת
היתרה בתוך שישה חודשים, ומינו את 'המועצה לפיתוח ארץ ישראל'
כנאמן. עד כה לא נחתם חוזה בינם ובין מר רוטנברג. אבל ברור שאם
יובטח ההון המבוקש ינהלו עמו משא ומתן. אין לנו ספק שמטרתם
העיקרית תהיה להבטיח את שליטתם בחברת המניות שתקום בסופו של
דבר, ואנו נישאר במצב נחות.
אני משוכנע באמת ובתמים, שמר רוטנברג מודע לחלוטין לסכנות
הנובעות מצירוף כזה. הוא עצמו טוען, כי מלבד חסרונות נוספים,
השתלטותה של קבוצת בראנדייס על היוזמה תשלול ממנה את אופיה
הלאומי. בשל כך הוא יתקשה לתבוע מן הפועלים היהודים מעשי הקרבה,
כפי שניתן לדרוש בשמה של משימה לאומית. אבל הוא ללא ספק במצב
ביש. בתי המלאכה של הרכבת הועברו מקנטרה לחיפה ומפעיליהם שואפים
כמובן להקים תחנת כוח. דומה שהעיריות של ירושלים וחיפה יתבעו
במפגיע מן הממשל להתיר להן להקים תחנות כוח עירוניות. אם הדבר
יאושר, יגזלו ההיתרים הללו מ'תוכנית הירדן'\5 את רוב הצרכנים
בעתיד. מצד שני, ספק אם סעיפים 25 ו26 של הזיכיון מעניקים
לרוטנברג זכות חוקית כלשהי להתנגד להקמתן של תחנות כאלה. אבל גם
אם תהיה לו הזכות החוקית להתנגד להקמתן של תחנות כוח, סבורים
אנו שיהיה מסוכן להפריע להקמתן של תחנות חשמל בידי גורמים
אחרים, כל עוד אין בכוחנו להתחיל בהכנות כלשהן. בטוחני שלנימוק
האחרון יהיה משקל רב בעיניכם, בהיותכם מודעים היטב למצבנו
הפוליטי הרגיש.
מצב זה מחייב אותנו להזדרז מאוד. אלמלא מחויבותנו למצב
הפוליטי בארץ ישראל, בטוחני שיכולנו להשפיע על מר רוטנברג לבל
ייחפז, שכן מבחינה פורמלית עליו להפעיל את חברת הירדן עד אוגוסט
1923. אבל במצב הנוכחי לא נוכל ליטול על עצמנו את האחריות
לעיכוב בהתחלת העבודות, במיוחד כאשר ארגונים אחרים מציעים סיוע
כספי. נותרה לנו רק אפשרות אחת - לאסוף מספיק כסף כדי למנוע
סכנת השתלטות של יריבינו.
קיימנו ישיבה עם האדונים שווייצר, קונהיים,\6 ליפסקי
ורותנברג. מר סוקולוב דחק בהם לקבל את העמדה הזאת, והיא נתקבלה
פה אחד. לדעתי, סבורים מר שווייצר וחבריו שאנו מסוגלים לגייס
סכום משמעותי ללא פנייה אל הציבור, כדי לדון עם מר רוטנברג מתוך
עמדת כוח, בדומה לקבוצת בראנדייס. באשר לדרכים ולאמצעים לגיוס
סכום הכסף, לפי שעה לא הוחלט סופית בנושא. סבורני שהדרך היחידה
היא לפנות למספר אנשים ולהחתימם על מסמך הממנה את קרן היסוד, את
ההנהלה הציונית או את הסתדרות ציוני אמריקה לנאמן. איני בטוח
שקרן היסוד רשאית לפעול כנאמן, והייתי מעדיף את ההנהלה הציונית
או את המועצה הכלכלית, אבל העניין מסובך ולא עלי להחליט. אך עלי
לדרוש בתוקף לגייס מייד כסף. אני משוכנע בהחלט, שהדבר יכול
להיעשות ללא גרימת נזק למגבית קרן היסוד. מסיבה זו אני שולח לכם
היום את המברק\7 שהעתק ממנו מצורף בזה, ואבקש את רשותכם לא
להעביר אל הסתדרות ציוני אמריקה את מברקכם מ6 במאי, שכן הוא
מבוסס על ההנחה המוטעית, שמתוכננת כרגע פנייה אל הציבור, דבר
העלול לגרום בלבול. אעמוד עמכם בקשר ואודיעכם על התפתחויות
נוספות בעניין זה.
שלכם בנאמנות,
ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 אצ"מ, 4/2288 .Z
2 איגרת אל המועצה הכלכלית 20.4.1922 .
3 שם.
4 במקור: .Palestine Development Council החברה הוקמה על ידי
קבוצת בראנדייס, לאחר פרישתה מהסתדרות ציוני אמריקה, כדי להשקיע
השקעות קונסטרוקטיביות בארץ ישראל.
5 ממפעלו של רוטנברג.
6 הרמן קונהיים - ) Hermann Conheim קניגסברג 1927-1858); גזבר
קרן היסוד בארצות הברית (1927-1922).
7 במברק מ9 במאי 1922 הודיע ז'בוטינסקי למועצה הכלכלית, כי
קבוצת בראנדייס אוספת חצי מיליון דולאר כדי להבטיח את חלקה
בחברת המניות של מפעל רוטנברג. הוא ביקש אישור לפעולה דומה של
הסתדרות ציוני אמריקה
.