.
אל ההנהלה הציונית, לונדון
פיטסברג, 16 במארס 1922...אנגלית
.
פיטסברג, 16 במארס 1922
אדונים נכבדים,
אני מודאג מאוד מהבטחתו של מר צ'רצ'יל לכונן מועצה מחוקקת
בעלת רוב נבחר. תמה אני במיוחד שעל יסוד הבטחה זו הבריקה לי
ההנהלה: 'המצב הפוליטי השתפר הודות להודעתו של צ'רצ'יל'.\1 נראה
לי שאישור מחודש בעל אופי אפלטוני של 'הצהרת בלפור' הוא חסר
חשיבות לעומת תוכנית הרוב הנבחר והוועדה המעורבת לפיקוח על
העלייה.
אני נוטה להתמקד בעניין הראשון בלבד. אם 'רוב נבחר' משמעו
רוב ערבי, הרי התוצאות ברורות . אפילו אם 'הציונות' תוצא מתחום
סמכויותיה של המועצה המחוקקת לא ישנה הדבר מאומה. לכל פעולה
תחוקתית בארץ ישראל יש קשר לציונות, לטוב או לרע. רוב ערבי
משמעו קץ כל הפעולות החיוביות, החיוניות כל כך להצלחתנו -
דהיינו, זיכיונות לנמלים, למים או לרכבות או אפילו הענקת אדמות
מדינה. ולא אתפלא אם הדבר ישפיע גם על מעמדה של הלשון העברית.
כל משפטן יודע, ששוויון המובטח על פי החוקה אינו מהווה עדיין
צעד חיובי. החוק הוא אשר מעניק את השוויון ולא החוקה. השימוש
הרשמי בלשון העברית כרוך בהוצאה כספית, ומשום כך מחייב הדבר את
אישורה של המועצה המחוקקת. אני צופה סדרה אינסופית של מכשולים
שהשלטון הזה ישים בדרכנו, ויהיה גרוע יותר מאשר בימיהם הרעים של
מאני ובולס.
סכנה נוספת, כל החלטה שלילית של המועצה המחוקקת - גם אם לא
יהיה לה תוקף לגבי הממשלה - תשמש מכאן ולהבא כתירוץ טוב לכל
משתמט ברחוב דאונינג\2 כדי לדחות את תביעותינו הצודקות ביותר.
'איננו יכולים לפעול נגד רצון הגוף הרשמי שיצרנו במו ידינו' היא
טענה חזקה.
אני טוען שלממשלה הבריטית אין כל זכות לכונן את המועצה
המחוקקת בעלת הרוב הערבי. טיוטת המנדט מחייבת אותה ליצור בארץ
ישראל תנאים פוליטיים ומנהליים אשר יסייעו למימושו של הבית
הלאומי או יובילו לקראת מטרה זו. טיוטת המנדט אינה מחייבת אולי
את חבר הלאומים, אבל היא מחייבת ללא ספק את ממשלת בריטניה
ומהווה את הפירוש הטוב ביותר והבלעדי שנתנה הממשלה עצמה ל'הצהרת
בלפור' ולכוונתה. ברור שאין להעלות על הדעת שמועצה מחוקקת בעלת
רוב ערבי תיחשב כ'תנאים מדיניים ומנהליים אשר יבטיחו וכו'.\'3
אבל הבטחתו של צ'רצ'יל היא עובדה קיימת ועלינו להביאה
בחשבון. נוכל לנקוט אפוא עמדה אחת בלבד: הוא הבטיח רוב 'נבחר'
ולא רוב 'ערבי'.
אני דורש בתוקף לנקוט עמדה, שאת יישומה תבעתי במפגיע מאז
1918. מלבדה, איני רואה שום בסיס הגיוני אחר להתנגד באופן סביר
לרוב ערבי נבחר. אני מציע אפוא לנקוט את העמדה הבאה:
1. 'הצהרת בלפור' יצרה בארץ ישראל, על יסוד החוק הבינלאומי,
שיתוף אינטרסים בין שני שותפים - האוכלוסייה המקומית מזה והעם
היהודי מזה.
2. ייצוג הולם משמעו ייצוג של 'כל הנוגעים בדבר' - של כל
אלה אשר גורלם ועתידם קשורים בהתפתחותה של הארץ הנדונה.
3. הדבר אינו מתקבל על הדעת שאין לקהילה המיישבת זכות דיבור
בממשלת הטריטוריה בה היא מתעתדת להתיישב. בהיסטוריה אין זכר
להתיישבות ללא כוח פוליטי. מכיוון שזכותנו ליישב את ארץ ישראל
זכתה להכרה, מכאן שראויים אנו לייצוג, לפחות בשיעור מסוים, בכל
אחד מן המוסדות הפוליטיים בארץ.
4. אין הדבר מתקבל על הדעת ש'רק תושבים' יכולים להיות
מיוצגים. הפקידים הבריטיים במועצה המחוקקת אינם מייצגים תושבים
כלשהם, כי אם את שלטון המנדט. שלטונות המנדט הם קהילה חיצונית
וזכות הייצוג שלהם נובעת למעשה מן העובדה שהם אחראים על ארץ
ישראל. אבל גם העם היהודי מוזכר ב'הצהרת בלפור'.
5. המסקנה היא שעל המועצה המחוקקת לכלול גם צירים המייצגים
את 'העם היהודי' מלבד התושבים היהודים בארץ ישראל. כמובן, על
צירי המועצה המחוקקת להיות באמת תושבי הארץ, אבל עליהם להיבחר
על ידי התנועה הציונית באמצעות הקונגרס של הסוכנות היהודית.\4
6. באשר לשיעור הייצוג, עליו להיקבע על פי חלקם של הציונים
בתקציב הממשל הארץ-ישראלי מאז 1918 ('גובה המס' כבסיס לחלוקת
מושבים בפרלמנט הונהג באוסטריה בעת הרפורמה הדמוקרטית בשנת
1906). סבורני ששיעור הייצוג יתבטא ב25 אחוזים בערך ואולי יותר.
לדוגמה:
סך הכול חברי המועצה המחוקקת - 30
פקידים - 10
ערבים נבחרים - 14
יהודים מקומיים נבחרים - 2
ציונים - 4
'רוב נבחר' - 20 כנגד 10
מיעוט ערבי - 14 כנגד 16
איני מציע את הנתונים הללו, הבאתי אותם רק לצורך הדגמה.
יתירה מזו, עלינו לדרוש שני תיקונים בעניין הבוחרים המקומיים:
1. זכות הצבעה לנשים. כל הנשים היהודיות שעלו ארצה הגיעו
מארצות שנהוגה בהן זכות הצבעה לנשים. להשקפת העולם של האיסלאם
אין שום קשר לעניין. אי אפשר לכפות על אישה מוסלמית להצביע
בניגוד לרצונה. (דומני שיש תקדימים: בממשלת כמאל\5 כיהנה אישה
כשר החינוך).
2. מבחן קריאה בשפה כלשהי.
יישומם של שני התיקונים הנזכרים לעיל יעלה את חלקנו היחסי
באופן ניכר.
אין לי ספק שהדרישות הללו תעוררנה התנגדות, אבל נוכל להיאבק
למענן בלי לפגוע בשום עיקרון דמוקרטי. עודני סבור שככל שמעלים
יותר דרישות המתקבלות על הדעת, גדלה יכולת הוויתור ובסופו של
דבר זוכים לקבל יותר.
ובאשר לעניין העיקרי - ייצוג האומה המיישבת, דבר זה אושר על
ידי ההנהלה, כפי שמובא בחוברת ציונות - מענה לביקורת עכשווית,\6
שהופצה בקיץ שעבר בקרב כל חברי הפרלמנט. עמדה זו נתקבלה על ידי
ההנהלה הציונית כבסיס להוראות שנמסרו למר סאקר\7 לפני קונגרס
קרלסבאד (הוא קיבל הוראות לתבוע בתוקף ייצוג שווה ליהודים
ולערבים).
לפיכך אני מתכוון להשתמש כאן בנימוק הזה בכל פעולה או
תעמולה. מכל מקום, הברקתי לכם וביקשתי את חוות דעתכם, ואני שוב
עושה זאת עם הגשת הצעותיי הנוכחיות.
[ו' ז'בוטינסקי]
.
.
הערות:
1 איגרת אל ליכטהיים 1.3.1922 , הערה 8.
2 ב - Downing Street ברחוב שבו מעונו הרשמי של ראש ממשלת
בריטניה. 3 כלשון סעיף 3 של כתב המנדט לפיו: 'המעצמה המנדטורית
תהיה אחראית לכך שהארץ תינתן בתנאים מדיניים, מינהליים וכלכליים
כאלה שיבטיחו את הקמת הבית הלאומי היהודי וכו'.'
4 הקונגרס הציוני. ז'בוטינסקי משתמש כאן במונחים המופיעים בכתב
המנדט. 5 מוצטפא כמאל אטאטורק - Mustafa Kemal Ataturk
(1938-1881); גנרל טורקי. נשיאה הראשון של הרפובליקה הטורקית
ואביה של טורקיה המודרנית. ז'בוטינסקי מתכוון לממשלתו הזמנית של
כמאל שהוקמה באפריל 1920. 6 1921 to Recent Criticism, London
החוברת, שיצאה לאור בעילום שם מחברה, חוברה .Zionism, Reply
בידי ז'בוטינסקי (מכתבו של ז'בוטינסקי אל ליאונרד שטיין מ9
במארס 1922 ברשימת האיגרות). 7 הארי סאקר - Harry Sacher
(לונדון 1881-שם 1971); עורך דין. חבר ההנהלה של הסתדרות ציוני
אנגליה (בשנים 1920-1918 כיהן כסגן נשיא). סאקר הוסמך על ידי
ההנהלה הציונית לייצגה בשיחות עם משרד המושבות בשאלת החוקה לארץ
ישראל (אגרות וייצמן, כרך י, איגרת 247).
.
.