.
אל ההנהלה הציונית, לונדון
ניו יורק, 14 בפברואר 1922...אנגלית
.
ניו יורק, 14 בפברואר 1922
סודי
אדונים נכבדים,
מברקו של לורד נורתקליף\1 מירושלים פורסם כאן בניו יורק
טיימס\2 ויצר רושם מביך. אבל הודעתו בדבר הסכנה לשפיכות דמים
חדשה, שהוא מבליט כל כך, אינה מחדשת דבר לידידי תנועתנו. כמות
גדולה של מכתבים פרטיים מגיעה לכאן בדואר, ורבים מהם מדווחים על
הסכנה. ובכל זאת, אין ספק שדבריו של נורתקליף הם גורם בפני
עצמו, שכן הם נותנים גושפנקא רשמית לסכנה. השופט דננבאום,\3
המנהל המוכשר של 'המגבית הניו יורקית', מתרשם שדבריו של
נורתקליף עלולים לגרום לנו נזק רב. מכל מקום, סבורני שהאיום אשר
השמיע יהיה כאין וכאפס לעומת הדבר הממשי לכשיקרה; ו'הדבר הממשי'
הוא הנושא של מכתבי זה.
אבקש לציין, כי לדעתי המצב הביטחוני בארץ ישראל הוא נואש.
ניסיונותיו של הממשל הנוכחי להרגיע את הערבים בעזרת פירושים
קלושים ל'הצהרת בלפור' נכשלו כנראה. גם שוחד ושלמונים, שנתבטאו
ב'חנינות' ובאי אכיפת החוק, לא הועילו. והוא הדין בניסויים
החוקתיים.\4 בשל מדיניות זו אנו ניצבים היום מול אותו אספסוף
המוכן לרצוח ולבוז. ואני שואל את עצמי ואתכם כאחד, האם לדעתכם
קיימת הגנה כלשהי?
למותר לתאר לכם את יחסו של הצבא הבריטי בארץ ישראל או לדון
ביחסה של המשטרה המקומית, החדשה או הישנה. אני מציין בכוונה
'החדשה' או 'הישנה' כדי להבליט את מחאתי נגד כל ניסיון להתייחס
באופטימיות כלפי מאמציו של הנציב העליון להקים ז'אנדארמריה
מקומית חדשה. מן המידע המגיע אלי מארץ ישראל - בחלקו מחוגים
השותפים באופן ישיר לתוכנית הזאת - עלולה הז'אנדארמריה המקומית
החדשה להוכיח, בעת הצורך, שהיא פועלת כמו המשטרה הישנה. באשר
לרעיון להקים ז'אנדארמריה אנגלית, משרידי השחורים והחומים
וכדומה, חוששני שזה הניסוי הגרוע ביותר שנעשה אי פעם בארץ
ישראל. ידוע שהמנטליות של הז'אנדארם הבריטי בארץ ישראל תהא זהה
לזו של החייל הבריטי בארץ ישראל. שום משחק מלים לא יוכל לשכנע
את המשקיף הרציני שהז'אנדארמריה החדשה תהיה שונה מן הישנה.
'טומי'\5 הבריטי שונא להתערב במריבות מקומיות בין יהודים
לערבים. בעיתונים שהוא מקבל מן הבית הוא קורא שהיהודים אינם
צודקים; הוא לא חונך די הצורך כדי ליצור בעצמו עמדה עצמאית.
והעיקר, הוא רואה שבארץ ישראל נתון הערבי במצוקה ומבקש שיניחו
לו, בעוד שכל הסיבוכים הם בגלל היהודי שזה מקרוב בא. הז'אנדארם
הבריטי יתרשם בדיוק באותה צורה. השוני היחידי יהיה, שהמגע שלו
עם האוכלוסייה - ובעקבות זה המגע שלו עם המצוקה על כל צורותיה -
יהיה שכיח יותר מאשר אצל החיילים. כתוצאה מכך הדבר עלול להימאס
עליו מהר יותר. נבצר מבינתי, כיצד יכול אדם המכיר את התנאים
בארץ ישראל להתעלם מן העובדה שהז'אנדארמריה הבריטית עלולה להיות
גרועה מן הצבא הבריטי.
הגיע הזמן שכולנו נראה את המצב בארץ ישראל בצורה מפוכחת
ורצינית. ראינו כיצד תשעים אחוזים מן הנוצרים הידידותיים שהגיעו
לארץ פנו כעבור זמן קצר נגדנו. תחבולות או אנטישמיות חבויה
אחראיות לכך באופן חלקי בלבד. הסיבה העיקרית לכך היא כניסת
יהודים לארץ בניגוד לרצון הערבים - תהיה תביעתנו על ארץ ישראל
חזקה מבחינה מוסרית ככל שתהיה. הדבר דומה לתפקידו של שליח בית
המשפט באחוזה מעוקלת. המשכנתא יכולה להיות ההגונה ביותר, אבל
תפקידו של שליח בית המשפט אינו נעים, במיוחד כשמופעל כוח מצד
מקבל המשכנתא נגד המלווה - נותן המשכנתא הזועם. איני טוען שהמשל
זהה לנמשל, אבל איני סבור שבנקודה זו יש צורך להרחיב את הדיבור.
לו עשיתי זאת, היתה זו הוכחה שלא למדנו דבר בארבע השנים הללו.
הפקדת ההגנה בידי חיילים בריטיים, בידי ז'אנדארמים בריטיים
או בידי משטרה מקומית 'מעורבת' משמעה, להפקיד את ההגנה על
המתיישבים שלנו בידי שונאינו. סוג זה של הגנה עלול, קרוב
לוודאי, להתמוטט ואנו נישאר בלתי מוגנים. ואפילו אם ההגנה הזאת
תהיה יעילה פעם ביובל, היא תגרום לדיכאון מבחינה מורלית, תפגע
בהערכה העצמית של המתיישבים היהודים, תפגע במעמדם בעיני הערבים
והבריטים כאחד, ותעורר התפרצות זעם חדשה באנגליה בשל סבלם של
החיילים והז'אנדארמים הבריטיים בעת מילוי תפקידם.
ההגנה על מיעוט לאומי כדוגמת היישוב שלנו בארץ ישראל, תוכל
להתבצע רק בעזרת חיילים הרוחשים אהדה בלתי מסויגת כלפי המיעוט;
במלים אחרות, בעזרת ז'אנדארמים השייכים לאותו לאום והשואפים
לאותם אידיאלים. איש לא היה מנסה לערער על האמת הזאת אם היה
מדובר בלאום אחר. אבל זו כנראה התכונה המגונה של היהודים להטיל
ספק באקסיומות פשוטות ביותר, כאשר הדבר נוגע לנו; וחוששני
שלעתים קרובות מדי אנו הראשונים במתן דוגמה לכך.
מכל מקום, יהודי ארץ ישראל הנאלצים להתמודד במציאות, הגיעו
כבר מזמן למסקנה שאפשר לסמוך רק על ההגנה היהודית. ידוע לי שבארץ
נעשים עתה מאמצים גדולים, ביוזמה פרטית, לארגן כוח פרטי להגנה
עצמית. למותר להוסיף עד כמה אני מעריץ מאמצים מסוג זה, ואין
לראות בהערותיי הביקורתיות דלהלן ביטוי של זלזול . אבל ברצוני
להדגיש פעם נוספת כי משוכנע אני בהחלט, שארגון להגנה עצמית
בתנאים השוררים היום בארץ ישראל יהיה לוקה בחסר ומסוכן. החיסרון
נראה לעין. קיים איסור לחימושם של יהודים ואפשר להוציאו אל
הפועל רק באופן בלתי מסודר. כתוצאה מכך, במקרה הטוב ביותר יהיו
היהודים חמושים כמו הערבים מסביבם. מכיוון שהערבים מונים פי
שבעה מן היהודים, משמע שבמקרה של סכנה רצינית תוכל ההגנה העצמית
להיות בעלת ערך מורלי, אבל אין לצפות ממנה שתציל את המצב. כדי
שכוח קטן יוכל לעמוד כנגד תוקפן העולה עליו מבחינה כמותית, עליו
להיות חמוש יותר טוב ומאומן יותר טוב. זהו הסוד העיקרי לכוחו של
צבא קטן העומד מול אספסוף גדול. לו היה לנו היתר להביא לארץ
ישראל מקלעים, אקדחים ותת-מקלעים בכמות מספקת, ואם היו מתירים
לנו לאמן את אוכלוסייתנו הכשירה לשירות ולהביאה לידי כושר
מבחינה טכנית; לו יכולנו להקים ארגון הגנה מוכר בפיקודם של
מפקדים קבועים ומנוהל על פי תוכנית כללית - כי אז בטוחני שהמצב
היה שונה. במצב הנוכחי, ארגון ההגנה העצמית שלנו בארץ ישראל
ייכשל בכל מבחן רציני. אבל המצב גרוע יותר - אין מדובר רק בחוסר
תועלת אלא בסכנה, שכן אי אפשר לאמן את חברי הארגון כהלכה. שליטה
טכנית בכלי ירייה מחייבת אימון נמרץ במשך חודשים רבים. אבל יש
דבר שהוא חשוב יותר מיעילות טכנית: התגברות על ההתרגשות
והעצבנות הטבעיות של הטירון בשעה שהוא אוחז רובה טעון מול
אספסוף עוין. בתשעים ותשעה אחוזים מן המקרים זהו הרגע בו
'הרובים יורים בעצמם', אלא אם כן הטירון הוא בעל משמעת צבאית
קפדנית. אתם יודעים מן הסתם מה משמעות הדבר בארץ ישראל להרשות
לרובים לירות בעצמם. בהגנה עצמית של מיעוט לאומי, חשובה יותר
'דיפלומטיה של רובים' מצליפה מדויקת. איש ההגנה העצמית זקוק
לאימון קפדני יותר מחייל סדיר. אנשינו אינם מתאמנים כלל, ואינם
יכולים להתאמן כל זמן שכל העניין אינו חוקי. בתנאים אלה
התפתחותה של תנועת ההגנה העצמית בארץ ישראל משמעה הזמנת אסון.
אני מעלה דעה זו לשיקול דעתכם ומצפה מכם שתיטלו על עצמכם את
מלוא האחריות למסקנות שאליהן תגיעו.
השיטה להחדרת נשק ליישוב היא מקור נוסף לסכנה. כמובן, היבוא
של האמצעים הנחוצים מבוצע ללא ידיעתו וללא אישורו של גוף ציוני
כלשהו. אבל הדבר יהיה בלתי הוגן וגם חסר תועלת אם ההנהלה
הציונית תתנער מן העניין הזה.
כבר נערכו חיפושים אצל היהודים ובוצעו מעצרים. עקבו אחרי
ספינות יהודיות ועם הגעתן ליפו ערכו בהן חיפושים. ואף על פי
שאני נביא גרוע, העיסוק העיקרי של 'הז'אנדארמריה השחורה והחומה'
יהיה חיפוש נשק, ועל פי חוק ההתנגדות הקטנה ביותר, החיפושים
ייערכו ביישובים היהודיים. פלא הדבר שאויבינו עדיין לא הצליחו
לביים משפט לדוגמה בקשר לעסקי הנשק היהודי בארץ ישראל. אבל אין
לי שום ספק שהדבר יתרחש בקרוב, ואני חש שהדבר יזעזע את יסודות
השפעתנו הפוליטית באופן רציני יותר מאשר אי פעם. אני מזהיר אתכם
במלוא הרצינות, שהתקפה כזאת עלולה לפגוע במעמדה של הסוכנות
היהודית, אף על פי שלמעשה אין להסתדרות הציונית שום קשר
לעניינים הללו.\6 עלי להתוודות, עם כל החשיבות שאני מייחס
לעניין האחרון, כי דואג אני במיוחד לגורל אנשינו בארץ ישראל.
אנו עומדים בפני סכנה של התנפלות גדולה או בפני שורה של
התנקשויות קטנות שיסתיימו בטבח כללי. אני יודע בעל פה, כמו כל
אחד אחר, את כל הדיבורים הנדושים על הכורח במאבק ובקורבנות בעת
כיבושה של ארץ. כוחו של טיעון זה יפה רק כאשר ניתן לאוכלוסייה
המאוימת החופש המלא להתחמש ולהתארגן. אבל המצב הנוכחי הוא ללא
תקדים, שכן רכישת נשק נחשבת לפשע, האימונים אסורים ואפילו
פעולות של הגנה עצמית בשעת פוגרום ממשי צפויות להתברר בבתי דין
לפשעים חמורים. נוסף לכך, הצבא שונא אותנו והמשטרה המקומית
מתייצבת לצד הרוצחים. נדמה לי שהשלמתנו עם המצב הזה היא בבחינת
זלזול בתפקיד, ועל כך העם היהודי לעולם לא יסלח לנו.
במשך כל החודשים הללו ניסיתי לעשות כמיטב יכולתי כדי לשדל
יהודים אמריקניים לגייס כספים למען ארץ ישראל, אף על פי שמצפוני
אומר לי, שאין הדבר הוגן להציע לאנשים לבנות בתים, שמן הסתם
ייהרסו מחר. אף על פי כן כבשתי את מצפוני במידה מסוימת. אבל אם
רצוננו לבקש עוד כסף, הריני עומד על כך שנימנע מלדרוש הבאת
אנשים נוספים בשעה שאנו בטוחים שאין ערובה לביטחונם. כל עוד לא
הובטח הביטחון, הרי כל עידוד לעלייה לארץ ישראל הוא בבחינת פשע.
את הדעה הזאת הבעתי בפני ההנהלה הקודמת,\7 מייד לאחר
הפוגרום של אחד במאי 1921,\8 ואני חוזר עליה עכשיו. לאחר אזהרתו
של נורתקליף, על כל המשתמע ממנה, עלינו להפסיק כל עלייה נוספת
ולדרוש ערובות. אני מעלה את הדבר הזה בפניכם כהצעה רשמית,
ואבקשכם להעמיד להצבעה את הצעת ההחלטה הבאה:
1. ההנהלה הציונית העולמית תנקוט צעדים מיידיים למניעת עלייה
נוספת של יהודים לארץ ישראל עד שתובטח הגנה נאותה לחייהם של
יהודים בארץ ולרכושם.
2. ההנהלה תודיע לממשלת הוד מלכותו את תוכן ההחלטה הזאת
ותדרוש (בלי לפגוע בשאלת חידושם של הגדודים העבריים) אישור רשמי
להקים מייד יחידה יהודית להגנה עצמית, שיינתנו לה כל האפשרויות
לחימוש ולאימון נאות. וכן תוכר הזכות להגנה עצמית על פי חוק.
בהיותי נאמן לשליחותי למען קרן היסוד שהטילה עלי ההנהלה,
נאלץ אני להישאר כאן, לכן איני יכול לתמוך באופן אישי בהצעתי.
אבל מקווה אני שהלויאליות שלי לא תנוצל לרעה כדי להתעלם מן
המכתב הזה או לדחותו. אני מתייחס ברצינות רבה לעניין הזה ורואה
בו שאלה מצפונית החשובה יותר מכל הצלחה פוליטית או מגבית.
מתוך הגינות כלפי חבריי בלונדון, אני יכול להביע את ביטחוני
המלא שזו גם עמדתם. אבקש את ההנהלה שתפעל בהתאם ומייד.
עבדכם הנאמן,
ו' ז'
.
.
הערות:
1 אלפרד צ'ארלס נורתקליף - Alfred Charles Northcliffe
(1922-1865); איל עיתונות בריטי. בעל העיתונים The Times ו Mail
ובעל השפעה בחוגים הפוליטיים בבריטניה. בתחילת פברואר ,Daily
1922 ביקר בארץ ישראל ונפגש עם מנהיגים ערבים ועם מנהיגי היישוב
היהודי. הוא נתרשם במיוחד מעמדותיהם האנטי-ציוניות של נציגי
העדה החרדית בירושלים. נורתקליף הטיל ספק בסיכוייה של הציונות
וטען שהיא מזיקה לאינטרסים הבריטיים במזרח התיכון. בכתבות ששלח
מן הארץ נתן ביטוי לעמדתו האנטי-ציונית.
2 המברק פורסם ב9 בפברואר 1922 ב The Times הלונדוני וב Times
ב10 בפברואר. לורד נורתקליף דיווח בו, שראשי The New York
הארגונים המוסלמים והנוצרים בירושלים התריעו באוזניו, כי
המדיניות הבריטית הפרו-ציונית תגרום לשפיכות דמים, והדבר יחייב
את בריטניה לשלוח צבא רב לארץ ישראל. 3 הנרי דננבאום -
קולומביה 1875-היוסטן 1940); משפטן. ב1915 ) Henry J. Dannenbaum
נתמנה לשופט מחוזי. 4 בתחילת פברואר 1922 פרסם משרד המושבות
הצעת חוקה לארץ ישראל, שדנה בין השאר בהקמת מועצה מחוקקת בת 25
חברים (ונוסף להם הנציב העליון), ש11 מהם יהיו פקידים ו15 נציגי
הציבור. 5 - Tommy כינוי נפוץ לחייל בריטי.
6 לעסקי הנשק.
7 בפני ההנהלה הציונית שכיהנה עד לקונגרס הציוני ה12 (ספטמבר
1921). 8 פרוטוקול ישיבת ההנהלה הציונית מ25 במאי 1921 (אצ"מ,
.(Z4/302/4
.