.
אל יונה מחובר, לונדון
ניו יורק, 18 בדצמבר 1921...רוסית
.
ניו יורק, 18 בדצמבר 1921
יונה מויסייביץ' היקר,
תודה לך ולמיכאל סמוילוביץ'\1 על המכתבים. כואב לי מאוד
שאתה כה מודאג. וכואב לי במיוחד, כיוון שאתה מתיר את הסבך
שאיני רואה אותו מכאן. נתפרסמו כאן מאמרים אחדים - חלקם נגדי
ורובם בעדי. בכל מקום מקבלים את פניי בתשואות ובכבוד, וערים
מתקוטטות בגללי, כפי שארע למשורר היווני הומרוס. נראה לי
שארגון ההתרמה מבית לבית לפי הדגם של בסאראביה גם כן מתנהל
כשורה, ואני מלא תקוות. הזעקות בעיתונות היהודית באירופה אינן
מגיעות אליי, ואיני מסוגל כלל לגלות עניין בנושא הזה.
לאחר המכתבים הראשונים של יונה מויסייביץ' ושל רעייתי\2
הכרחתי את עצמי לכתוב את המכתב המצורף בזה.\3 החלטתי לא
לפרסמו.\4 מצורפת בזה גם תשובה למרכז ציוני רוסיה.\5 חוששני
שהתשובה אינה לעניין, כי התעצלתי לקרוא את מכתבם עד הסוף
ואיני יודע היכן הוא נמצא. למען השם, אל תחשוב שאני מתנשא.
הרעש הזה אינו מעניין אותי - פשוטו כמשמעו - ובטוחני שאפילו
הייתי עתה בווארשה עצמה גם כן לא הייתי מתעניין בו. יש לי תחושה
ברורה, שבקרוב ייווצר מצב שאנשים יאמרו: ז' רצה להקים
ז'אנדארמריה יהודית, הוא צדק בהחלט, תמיד יש צורך ביחידה כזאת
ולשם כך יש לנהל משא ומתן אפילו עם השטן.
פרסמתי באמצעות 'סוכנות הידיעות היהודית' הודעה קצרה
ותקיפה, שלדעתי נאמר בה העיקר. איני מבין למה עלי לחזור ולטעון
מאה פעמים שלא התכוונתי להילחם בבולשוויקים כאשר הדבר צוין
בסעיף 2 של ההסכם. איני מבין מדוע עלי להמשיך ולחלץ את
ההנהלה הציונית, בשעה שכבר עשיתי זאת במברק ששלחתי
לווארשה עוד באוקטובר\6 ובהודעתי התקיפה. גם ההנהלה הציונית
עשתה כן. כלום אינך מבין שלא מדובר כאן בהעדר הצהרות, אלא
בטמטום מוח, בכעס ובקנאה? שלושת האנשים הללו\7 ירעישו עוד
חודש ימים, ואחר כך יישאר רעיון הז'אנדארמריה היהודית כאמצעי
היחיד למניעת פרעות. אחרי אמריקה אבוא לברלין או לווינה וכרגיל
יקבלו המנוולים הללו את פניי בתשואות. עוד תראה שהצדק עמי.
אבל, בדבר אחד לא תהיה מן הסתם תמים דעים עמי. זו נקודה
שלגביה אני בבחינת חרש ועיוור. אמצעי הדיכוי בברית המועצות
אינם מדאיגים אותי. אינני סבור שיינקטו אמצעים כאלה, ואפילו
יינקטו, איני יכול להביאם בחשבון. נבצר ממני להבין כיצד אפשר
להתחשב במאה מאסרים ובעשר הוצאות להורג בשעה שאדם חולם
- בצדק או שלא בצדק - למנוע, לפחות במידה חלקית, 000,10
מיתות בפוגרומים. אם נגזר על ספיר\8 או על פלוני לשבת בבית
הסוהר, אצטער על כך מאוד, אבל מילא, יישב בבית הסוהר. אין הוא
האסיר הראשון. נדמה לי שעמדה זו תרגיז אותך, אבל לא אוותר
עליה. כאשר ניהלתי את התעמולה שלי למען הגדודים, ניסו גם כן
בני אדם להפחיד אותי בפרוגרומים בארץ ישראל.
אני מעריך שהוועד הפועל יגלה שאר רוח ולא יעלה את העניין
הזה על סדר היום בהעדרי ובשעה שאני עובד באמריקה כמו חמור.
אבל אם הוועד הפועל ירמוז, ולו בחשאי, דבר שאפשר לפרשו
כגינוי, אשוב מייד ל 9\Stafford House, Maida Hill West ואהיה
מאושר מאוד.
ידידיי החביבים, אל תדאגו ואל תכעסו אם אשיא לכם עצה - לו
דאגתי לכם כפי שאתם דואגים לי, הייתי מפרסם את ההודעה הבאה:
'לנוכח הזעקה, אני מביע את אמוני המלא באיש', וחותם. דבר זה היה
מועיל יותר מהשתתפותי בפולמוס.
אני מחבק אותך בחוזקה.
שלך, ו' ז'
נ"ב: את ההעתק שלחתי לאניה.\10 קח ממנה, שכן לא השארתי
לעצמי.
.
.
הערות:
1 מיכאל שוורצמן. נמנה עם הידידים שעמהם נועץ ז'בוטינסקי לפני
החתימה על ההסכם עם סלאווינסקי.
2 לא נמצאו מכתבים מיוענה אל ז'בוטינסקי מתקופת שהותו בארצות
הברית. 3 הכוונה כנראה איגרת אל ההנהלה הציונית 24.11.1921 , שתחילה ביקש זבוטינסקי
לגנוז. 4 לא לתת לו פומבי.
5 באותה תקופה שכן בברלין.
6 איגרת אל ציוני פולין 19.10.1921 .
7 כוונתו כנראה ליצחק גרינבוים, שלמה קפלנסקי וזלמן רובשוב.
(ראה איגרות אל ההנהלה הציונית 24.11.1921 ו- 3.12.1921 ).
8 יוסף ספיר (איגרת אל אחד העם 16.3.1905 , הערה 10) שהה באותה תקופה
ברוסיה. 9 מקום מגוריו של ז'בוטינסקי בלונדון.
10 העתק של איגרת אל ההנהלה הציונית 24.11.1921 .
.
.