.
אל עורך הטיימס,\1 לונדון
לונדון, 14 במאי 1921...אנגלית
.
לונדון, 14 במאי 1921
.
אל עורך הטיימס
אדון נכבד,
עתה חייב להיות ברור לכל אדם ישר שלפרעות ביפו, שהיו מלוות
בהתקפות על היישובים היהודיים רחובות, פתח תקוה וחדרה (היישוב
האחרון הוא די מרוחק מיפו), לא היה שום קשר עם התנהגותם של
'הקומוניסטים היהודים' אשר ניסו להפריע לעצרת פועלים יהודים
ברובע יהודי ביפו.\2 ה'קומוניסטים' הם מיעוט ומספרם זניח.
בבחירות לוועידה הכללית של פועלים יהודים בארץ ישראל,\3
שנתקיימו זה לא כבר, הם זכו ב250 קולות מתוך 5000, שהם 5 אחוזים
מכלל הקולות. בהשוואה לפועלי צרפת, איטליה או אפילו אנגליה,
מדובר כאן באחוז קטן. כוחם המאורגן ביפו אינו ראוי אפילו
להתייחסות. הם שנואים על כל יהודי ובמיוחד על הפועלים. בדיווחים
הרשמיים לא נרמז כלל שהם התקיפו את הערבים, ונוכחות של קומץ
אנשים בארץ המונה 000,700 תושבים אינה יכולה ואינה צריכה לשמש
נימוק מוצדק להתפרצות כזאת של רצח ושוד.
לאמיתו של דבר, הפרעות היו מתוכננות מראש. במשך חודשים
רבים התנהלה הסתה. אפשר לצטט מאמרים שפורסמו לאחרונה
בעיתונות הערבית, שעוררו את הילידים 'להראות' למשלם המסים
הבריטי, כי לשמירת הסדר יידרש חיל מצב גדול מאוד. עובדות
אחרות הראויות לציון: אסיפת הפועלים ברובע היהודי קיבלה אישור
מן השלטונות והתנהלה בשקט מוחלט; מלבד 30 הרוגים יהודים היו
למעלה מ130 פצועים (לרבות מספר נשים). מגיני הרכוש מפני
הקומוניזם בזזו למעלה מ40 חנויות של יהודים;\4 מספר רב של
שוטרים ערבים מיפו פוטרו ממשרותיהם מכיוון שהואשמו בביצוע
מעשי רצח במהלך הפרעות.
מנקודת ראות ציונית, לא האובדן של 30 נפשות או יותר מעניקים
למאורעות יפו את משמעותם החמורה, אלא הרושם שיתפשט בקרב
יהודי העולם כולו, שאין כל סיכוי לפעילות יצרנית בארץ ישראל
בשל ההגנה הבלתי מספקת על החיים והרכוש. מצפים מן הציונים
לבנות את הארץ בעזרת אנשים והון. כיצד אפשר לבצע את הדבר
אם יימשכו התנאים הללו. המצב הזה לא ירתיע עולים צעירים. אבל
אנשים בגיל בינוני ובעלי משפחות, המשתייכים למעמד הבינוני,
חייבים מטבע הדברים להתחשב בסיכונים מסוג זה. אנשים אלה הם
היסוד המיישב החשוב ביותר. יתירה מזו, עמדתם קובעת את מידת
ההצלחה של הקרנות הציוניות. מצפים מהם שיספקו את חלק הארי
של כספי קרן היסוד, שישקיעו במפעלי מסחר ותעשייה< <JF
ושישתתפו במלווה של ממשלת ארץ ישראל. יהיה זה מעשה בלתי
נבון להתעלם מהשפעתם של המאורעות הללו על קבוצה כה חשובה.
אי אפשר לבצע עבודה קונסטרוקטיבית ללא ביטחון ציבורי.
הגיע הזמן לדבר גלויות. האמון של העם היהודי בהבטחה הבריטית
ובמדיניותו של סר הרברט סמואל שרירה וקיימת. אבל אמון זה
מבוסס על ההנחה שאם תיעשינה שגיאות יודו בהן ויתקנו אותן. עתה
מצפים להוכחה שלקח יפו יילמד. ההוכחה תהיה: נטישת התוכנית
הרשמית להקים בארץ ישראל כוח מגן שיכלול יחידות ערביות.
רבים מחברי בית הנבחרים הצביעו על הסכנה הטמונה בתוכנית
זו. אבל הגורמים הרשמיים הנוטים לאופטימיות אינם נרתעים מן
הסכנה. ולאלה שהזכירו את השוטרים הערבים שהצטרפו לפני שנה
לפרעות בירושלים,\5 השיבו הגורמים הרשמיים, שדברים מסוג זה לא
יקרו עוד לעולם. עתה חזר הדבר על עצמו ביפו, ודומה שבממדים
גדולים יותר. שוטרים אלה גויסו מקרב אותה שכבה חברתית
שמקרבה יגויסו, לפי התוכנית המוצעת, החיילים הערבים. אין שום
יסוד להניח שחיילים אלה יהיו מהימנים יותר מחבריהם במשטרה. אף
יהודי אינו סבור שכל ערבי נושא באחריות למעשי השוד והביזה.
אבל שכבה רחבה מאוד מהם אינה בשלה עדיין למלא חובות אזרחיים.
הדבר בולט במיוחד כאשר מדובר בשמירה על הסדר הציבורי.
הנטייה הטבעית של כל יחידה צבאית ערבית היא פאן-ערבית. רק
עוורים אינם רואים, שבתנועה הפאן-ערבית האנטי-ציונות היא פרט
בלתי משמעותי. הבעיה אשר מטרידה באופן מיוחד את התנועה הזאת
היא שאלת זכותה של אירופה להשכין שלום במזרח התיכון, לשקמו
ולחנכו.
למחרת מאורעות יפו נקל להעריך את ההשפעה של הקמת יחידות
ערביות על דעת הקהל היהודית ברחבי תבל. דבר זה יביא לכך,
שבמקום הרגשת חוסר הביטחון השורר היום, תשרור תחושה של
סכנה מתמדת ומיידית. התוצאה תהיה, שיתוק כל ניסיון לגייס
אמצעים כספיים גדולים לפיתוחה של ארץ ישראל.
נכון, התוכנית כוללת גם גיוס יחידות יהודיות כחלק מן הכוח
הצבאי המקומי. לפני מאורעות יפו, הסכימה לכך דעת הקהל
היהודית, אם כי בהיסוס, מתוך הערכה אישית לסר הרברט סמואל,
למרות היותה מודעת כל הזמן שבמקרה של מהומה רצינית יגרום
ההסדר הזה לקרבות של ממש בין שני גופים חמושים. אבל בינתיים
אירעו מאורעות יפו. תהיה זו אירוניה אכזרית להציע עכשיו אחוות
לוחמים. אם היהודים יצטרפו לכוח הצבאי, הם יתנו הכשר לחימושו
של גורם שכוונותיו כלפי האוכלוסייה היהודית ידועות לכול. אחרי
הלקח של יפו יהיה מהלך כזה בלתי נסבל מבחינה מוסרית ובלתי
מתקבל על הדעת מבחינה פסיכולוגית.
קיימות רק שתי דרכים יעילות להבטחת חייהם של היהודים
ורכושם בארץ ישראל. האחת - על היהודים עצמם להקים ארגון
מקיף להגנה עצמית, מצויד היטב, עם מטה משלו, עם פקודות
ומודיעין. הדבר ניתן לביצוע בקלות. יעילותה של יחידת מגן כזאת
במניעת התנפלות או בהדיפתה הוכחה במידה מספקת בפסח 1920.
הרובע בתוך החומות היה היחיד שסבל מהפרעות, מפני שאי אפשר
היה לארגן שם הגנה עצמית בגלל אופיים המיוחד של התושבים
היהודים במקום. כל שאר השכונות היו מוגנות בידי סיורים יהודיים.
מסיבה זו איש לא נפגע שם. בפרעות שנתחוללו בשבוע שעבר היו
היהודים בלתי מוכנים. ההתקפות על המושבות נהדפו קודם כול על
ידי ההגנה העצמית היהודית. למרות זאת אף ציוני אחראי לא יסכים,
שהשיטה הזאת של ארגון הגנה עצמית יהיה למוסד של קבע. אי
אפשר לפקח על כוח כזה כפי שראוי לנהוג בכוח חמוש. מלבד זאת,
קיומו יהיה בבחינת תזכורת מתמדת לסכנה, והדבר יפגע בפיתוח
המשק. ארץ ישראל זקוקה לביטחון ולא לארגון להגנה עצמית.
דרך אחרת - והיא ההגיונית ביותר - נוכחות של חיל מצב בריטי
הכולל יחידה יהודית חזקה. אי אפשר להתכחש לעובדה שכל זמן
שבחיל המצב הבריטי בארץ ישראל שירתו 000,5 חיילים יהודים לא
היו פרעות כלשהן - לא נגד יהודים ולא נגד ערבים. אחרי שמספרם
צומצם לכדי 400 נהרגו בירושלים שישה יהודים ושישה ערבים,
ואחרי פירוקו המוחלט של הגדוד העברי נהרגו ביפו למעלה מ30
יהודים ו10 ערבים. לאור הניסיון הזה, שאין להפריכו, תבעו הציונים
והם ממשיכים לתבוע שיימשכו הסדרי ההגנה אשר הוכיחו את עצמם
כיעילים.
ההתנגדות לשיטה זו ידועה היטב. הוצאות צבאיות אינן מקובלות
על הציבור הבריטי, ולא עלי להחליט אם יש להתחשב בשיקול הזה
אחרי 'הצהרת בלפור', אחרי התעוררות תקוות היהודים, אחרי
שנשפך דם יהודי בגליפולי, בבקעת הירדן, בירושלים וביפו. אבל
למעשה מציעים הציונים צמצום ניכר בהוצאות. על פי הערכת הצבא
צריך חיל המצב בארץ ישראל למנות כ000,8 חיילים. אנו מציעים
שבמספר הזה ייכללו 000,4 חיילי הגדודים העבריים (גדודים
40-38). מתנדבים יהודים יגויסו בתנאי שכר נמוכים - לירה
שטרלינג לחודש לטוראי. תשלומי משפחה ותשלומים אחרים
יבוטלו. ההוצאה השנתית לגדוד - לתשלום משכורותיהם של
המש"קים והטוראים - תסתכם בפחות מ000,15 לירות שטרלינג.
ההוצאה השנתית בגדוד רגלי בריטי מגיעה לכדי 000,65 לירות
שטרלינג. החיסכון השנתי בארבעה גדודים יסתכם בסך 000,200
לירות שטרלינג. יתר על כן, עם הקמת הגדודים העבריים, כחלק
מחיל המצב הבריטי, תהיה קרן היסוד מוכנה להציע השתתפות
כספית שנתית לאחזקת הגדודים העבריים.
לסיום יורשה לי להצביע על כך, שבכל השאלות הללו יש לדון רק
על יסוד של עובדות ולא על פי עקרונות דוגמטיים. אין כל יסוד
לטענה, כי יש להגן על שני העמים - האחד מפני רעהו - כאשר ברור
כשמש שרק חייו ורכושו של עם אחד נתונים בסכנה.
עבדך בנאמן,
ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
יומון רב השפעה היוצא לאור בלונדון. .The Times 1
2 ראה איגרת אל ז'בוטינסקי י' 3.5.1921 , הערה 4.
3 בבחירות לוועידת הייסוד של 'הסתדרות העובדים', שנתקיימו בסוף
נובמבר 1920. 4 אלה אשר הציגו את עצמם כמגיני הרכוש מפני
הקומוניסטים בזזו את החנויות. 5 באפריל 1920.
.
.