.
אל יעקב דה האז, ניו יורק
לונדון, מאי 1\1921...אנגלית
.
מר דה האז היקר,
אני מודה לך על מכתבך המעניין והאדיב.\2 בתשובתי ארשה
לעצמי לדון בכמה עניינים הקשורים לנושאים שעוררת. למותר
להוסיף, כי במכתבי זה אני מביע את דעתי בלבד.
אני תמים דעים עמך לחלוטין, שעל ההנהלה הציונית לקבוע את
מקום מושבה בירושלים.\3 אבל חוששני שהדבר יוכל להיעשות רק
באופן הדרגתי. בתנאים השוררים כיום, חייבת ההגנה הפוליטית על
העמדות הציוניות להתנהל בלונדון. אני יכול להבטיחך, שזו עבודה
מפרכת ובלתי פוסקת. בחוגים מסוימים סבורים שכל מטרותינו
הפוליטיות הושגו ואין מקום לדאגה.\4 דעה כזאת היא תוצאה של אי-
הכרת המציאות. הציונות היתה ותישאר גם להבא, כפי שהרצל
הגדירה, תנועה סינתטית, הממזגת עבודה כלכלית ותרבותית עם
פעילות מדינית. מקווה אני שבעתיד הקרוב תסתפק ההנהלה הציונית
בנציגות מדינית בלונדון, בעוד החלק העיקרי של ההנהלה יעבור
לירושלים. אבל לפי שעה, כאשר המנדט טרם אושר ולעתים
מתעוררים חילוקי דעות בעניין משמעותו, או מפרשים אותו שלא
כהלכה בקרב חוגים בעלי השפעה, וכאשר שאלת הגדוד טרם נפתרה
- עבודתנו המדינית היא כה דחופה ומורכבת שאי אפשר עדיין
להפקידה בידי מיופה כוח בלבד. יש תקופות שבהן כמעט כל יום
מביא עמו תנודות או שינויים באווירה, המחייבים דיון מיידי במוסד
האחראי כלפי הקונגרס.\5 אי אפשר יהיה לפעול אם המוסד הזה יישב
בירושלים, לפחות לא בתנאי הדואר והטלגרף הקיימים עתה.
מכאן אני מגיע לקושי משמעותי: שאלת התקשורת. הנהלה
פעילה חייבת לקיים קשר הדוק עם פדרציות מקומיות. מכתב
מלונדון מגיע לאמריקה כעבור שבוע ימים, אך מארץ ישראל -
כעבור שלושה שבועות. מכתב מלונדון מגיע לגרמניה בתוך יומיים,
מירושלים - בתוך שבועיים. כיצד אפשר ליישב זאת עם הצורך
ביעילות, שידידינו באמריקה נוהגים לייחס לה חשיבות כה רבה.
מוזר הדבר, שאדם בעל ניסיון כמוך מתעלם מדבר המובן מאליו,
המהווה מכשול רציני להעברה מיידית של כל ההנהלה הציונית לארץ
ישראל. האם נובע הדבר מעמדתם של חוגים מסוימים (זו רק השערה)
שאינה נחוצה הנהלה ציונית של ממש? אם השערה זו נכונה, הרשה
לי לקבוע שדעה זו נובעת מאי-הבנת המציאות. על פי המנדט תמלא
ההסתדרות הציונית את התפקיד של 'סוכנות יהודית', שתפקידה
לייעץ לממשלה ולשתף פעולה עמה. איזו השפעה תהיה לסוכנות אם
תפקידה יצטמצם, והיא תיהפך למין מרכז רישום לזרמים שונים
ולבעלי שאיפות מקומיות, חסר כוח השפעה והכוונה? מהות הציונות
היא גיבוש של תודעה לאומית מאוחדת, של רצון לאומי מאוחד, ושל
פעולה לאומית מאוחדת למען ארץ ישראל. הדבר בא לידי ביטוי
ברעיון הקונגרס ובהנהלה ציונית הדואגת לנאמנות ציונית בלתי
מסויגת של כל חברי ההסתדרות הציונית, מחארבין עד סן פרנסיסקו.
כך הבין הרצל את תנועתנו ועיצבה, וכך בדעתנו לשמור עליה.
הדבר נוגע גם לניהול קרנות ההסתדרות הציונית. 'סוכנות
יהודית' המשתפת פעולה עם הממשלה בבניינה של ארץ ישראל, חייבת
להיות בעלת אמצעים כספיים גדולים, שאם לא כן לא יהיה לה כוח
ממשי. אם כל פדרציה ציונית תעסוק בנפרד באיסוף כספים ותוציאם
בעצמה בארץ ישראל, התוצאה תהיה שלא יהיה כסף ל'סוכנות
היהודית'. שנית, בארץ ישראל תופענה תריסר 'סוכנויות' שכל אחת
מהן תתיימר לייצג חלק מן הציונות או רסיס ממנה. אסור לנו לעמוד
מנגד - ובמיוחד בארץ ישראל - לנוכח התפוררותה של הציונות.
אבל זו תהיה התוצאה הבלתי נמנעת של השיטה שעליה הכריזה זה
לא כבר קבוצה מסוימת באמריקה.\6 'פיקוח אמריקני על איסוף
הכספים באמריקה' משמעו, הקמת משרד מיוחד בארץ ישראל מטעם
הסתדרות ציוני אמריקה, שיופקד על הטיפול בכספים שנאספו
באמריקה. פדרציות אחרות עלולות ללכת בעקבות הקבוצה
האמריקנית. אגב, כיצד מתיישבת תוכנית הסוכנויות הזעירות,
נוספות על הסוכנות הגדולה, עם תורת הכלכלה ועם המטרה להפחית
את ההוצאות הביורוקרטיות. צר לי לקבוע, שאיני רואה הבדל גדול
בין עמדה זו ובין המגמה המיוחסת ל'אגודת ישראל',\7 להקים
בירושלים 'סוכנות יהודית' מתחרה.\8
איני דוגל בריכוזיות. עליך לדעת שבארץ ישראל הגנתי על
האוטונומיה של ארגון 'הדסה' המצוין. סבורני שכל פרט וכל קבוצה
בתנועה הציונית, בין שמדובר בפדרציה או בחלק ממנה, זכאים
להפעיל את יוזמתם ואת כוחם היצירתי בכל תחום של עבודת הבניין
בארץ ישראל. אבל בתנאי אחד: תחילה עליהם להפריש 'מעשר'
שיימסר למוסד המרכזי שנבחר על ידי הקונגרס הציוני,\9 אשר יעשה
בו כטוב בעיניו. אם ינהגו על פי התנאי הזה, תתקבל בברכה יוזמה
פרטית של כל יהודי - יחיד או קבוצה.
מנקודת מבט זו תומך אני כמוך 'בשותפויות להשקעות הון'.
עסקים מסחריים, המבוססים על יוזמה פרטית של יחידים או של
קבוצות, הם לדעתי השיטה הטובה ביותר להתיישבות בריאה. נכון,
אני שותף לחששותיהם של מומחים רבים שהתפתחותם של העסקים
בארץ ישראל יכולה תהיה מתונה והדרגתית. אבל דווקא משום כך
כדאי להתחיל בהם מייד. קרן היסוד לא תוכל לקבל על עצמה יוזמות
כאלה, וכל הדיבורים על כוונתה 'לבלוע' את היוזמה הפרטית אינם
אלא תוצאה של אי-הבנה, אם להתבטא בעדינות. טול לדוגמה את
תחנת הכוח ההידרולוגית.\10 הוצאתה אל הפועל של התוכנית תעלה
לפחות שני מיליון לירות שטרלינג. קרן היסוד הציעה להשתתף רק
בעשרה אחוזים מן הסכום מדי שנה; ואם העבודה תימשך שנתיים,
תשלים קרן היסוד את השתתפותה לכדי ארבע מאות אלף לירות
שטרלינג. הוא הדין ביחס לתוכנית הבנייה. בדעתה של קרן היסוד
להשתתף בחלק בלבד מן ההוצאות המרובות הכרוכות בבניין בתים
למתיישבים. הדבר מלמד באופן ברור, שקרן היסוד מניחה מראש את
קיומן של 'שותפויות להשקעות הון' למטרות מוגדרות, שאין להן
שום קשר לקרן. קרן היסוד מבקשת להשקיע מעל לרבע מכספיה
ביוזמות פרטיות יציבות ומועילות.
ועתה מגיעים אנו לנקודה מכרעת: חוגים מסוימים מציעים למנוע
מקרן היסוד להשקיע אפילו חלק מהונה בעסקים רווחיים, והם
דורשים שכל הונה יושקע בארץ ישראל בענפים שלא נועדו למטרת
רווח. לאלה אני משיב: לאו. מקווה אני שגם העשירים יפרישו
'מעשר', אבל דווקא העניים הם אלה אשר יעשו זאת. מלבד זאת,
עשיר המשלם את 'מעשרו' עדיין נותר בידו די כסף להשקעה
בעסקים. אבל עני המפריש עשירית מהונו לקרן היסוד, כמעט שלא
יוכל לחסוך עוד. בתנאים אלה יהיה זה מעשה בלתי מוסרי ובלתי
מתקבל על הדעת להפוך את קרן היסוד ל'קרן נדבות'. דבר זה
פירושו, למנוע מן העניים - שיהיו ללא ספק הראשונים אשר ייענו
לקריאה להפריש 'מעשר' - את היתרונות הכלכליים שארץ ישראל
עשויה להניב, ולהעניק הכול לעשירים. הדבר מנוגד לחוקי היושר,
שכן השקעות אשר אינן מכניסות רווח מכשירות את הקרקע לעסקים
רווחיים. מן הראוי להודיע לכל איש ואישה או ילד, כי חלק מן
ה'מעשר' שלהן יושקע בעסקים נושאי רווחים וכי חלק מן הרווחים
בעתיד ישוב לידם באחד הימים.
דבר זה מבוסס על היושר ועל ההיגיון כאחד. אבל העיקר הוא, עד
כמה שהדבר נוגע להתכתבות בינינו, שכך הוחלט בוועידת לונדון,\11
שבה אני לא השתתפתי אבל היתה בה משלחת אמריקנית גדולה
וההחלטות נתקבלו פה אחד. בוועידה נתקבלה ההחלטה, שקרן היסוד
תעסוק הן בהשקעות למטרות רווח הן בהשקעות שלא למטרות רווח.
הוועידה החליטה שקרן היסוד תהיה גוף משפטי נפרד, שישתתפו בו
ציונים ולא-ציונים כאחד. איני חסיד קנאי של המשמעת. כשנתברר
לי לפני שש שנים, שעמדת ההנהלה הציונית כלפי הלגיון העברי היא
מוטעית, התמרדתי נגדה. ואם אתקל בעיוורון כזה בעתיד, אמרוד
שוב. אבל אני וחבריי עשינו הכול בגלוי. לא טענו שאנו ממשיכים
להיות חברים ממושמעים בתנועה הציונית, אלא הודענו במפורש כי
סבורים אנו שמחובתנו לא לציית ולהפר את המשמעת. שונה הדבר
אם תומכים בהחלטה המתקבלת 'פה אחד', ואחר כך שבים הביתה
ומכשילים את מימושה, ומעמידים פנים שהכול כשורה ושלא היתה
שום פגיעה במשמעת. מרידות גלויות בעניינים עקרוניים הן לעתים
ברכה סמויה. אבל ערעור המשמעת מבפנים הוא תהליך בלתי בריא,
שאם לא ייעצר מייד עלול להתפשט על פני הגוף כולו.
צר לי מאוד על חילוקי הדעות בינינו, אבל עלי להגן על
העקרונות שציינתי לעיל, ולעמוד לימין חבריי המגינים עליהם
באמריקה. מקווה אני ומאמין שגם האחרים, לרבות כוחות מצוינים כמוך
וידידיך, שוב יתייצבו בקרוב בשורה הראשונה של הסתדרותנו
העולמית, שאין לפלג אותה.
שלך בנאמנות,
[ו' ז'בוטינסקי]
.
.
הערות:
1 דה האז השיב למכתב זה ב23 במאי (ראה 3-4 . 3.6.1921, pp
מכתבו של דה האז מ4 במאי 1921 נתפרסם 2 .(The New Palestine,
ב3.6.1921 3 .The New Palestine, ראה על כך גם איגרת אל דה האז 12.4.1921 .
4 כתפיסתם של בראנדייס ובני חוגו.
5 בהנהלה הציונית, האחראית בפני הקונגרס הציוני על ביצוע
החלטותיו. 6 קבוצת בראנדייס, שעמה נמנו השופט ג'וליאן מק,
פרופ' פליקס פרנקפורטר, ד"ר סטיפן וייז, יעקב דה האז, רוברט
סולד ואחרים. הקבוצה ביקשה להפקיע את השליטה בקרן היסוד מידי
ההנהלה הציונית העולמית ולהעבירה לידי הפדרציות הציוניות
הארציות. החלטה ברוח זו נתקבלה בוועידה השנתית של הסתדרות ציוני
אמריקה בנובמבר 1920.
7 ארגון עולמי חרדי המבקש להשתית את חיי היהודים על חוקי התורה.
נוסד בקאטוביץ ב1912 כמענה לתהליכי החילון שנתגלו בחברה היהודית
בכלל, ולהחלטת הקונגרס הציוני העשירי (1911) לכלול את ענייני
החינוך והתרבות בתוכנית הציונית - בפרט. 8 ב22 באפריל 1921
דיווח הג'ואיש כרוניקל, כי בוועידה הראשונה של המועצה המרכזית
של 'אגודת ישראל', שנתקיימה באמצע אפריל בווינה, הוחלט לבקש
מממשלת בריטניה ומחבר הלאומים להכיר ב'אגודת ישראל' כ'סוכנות
היהודית לארץ ישראל' על פי סעיף 4 של המנדט.
9 דהיינו, לקרן היסוד.
10 תוכניתו של פנחס רוטנברג.
11 שנתקיימה ביולי 1920.
.
.