.
אל ועד הצירים, ירושלים
לונדון, 11 במאי 1921...אנגלית
.
לונדון, 11 במאי 1921
אל ועד הצירים, ירושלים
ידידים יקרים,
מאורעות יפו מהווים, לפי דעתי, איום מאוד רציני על מעמדנו
הכללי.
1. מבחינה פוליטית: הסכנה אינה קשורה במנדט - נראה שבעניין
הזה לא חל שינוי כלשהו, לא לטובה ולא לרעה, מאז שובו של מר
צ'רצ'יל מארץ ישראל.\1 הפרעות כשלעצמן, מבחינת ההד שלהם
בעולם הרחב, לא עשו רושם על הציבור. אבל נראה שרישומם של
המופ"סים ניכר גם באנגליה, אם כי הם זכו להד נרחב יותר בצרפת.
על פי מברקיכם, ואפילו על פי הדיווח הראשון של הנציב העליון,
לא הצלחנו להבין אם קיים איזשהו קשר ממשי בין התפרעות
המופ"סים לבין ההתפרצויות האנטי-יהודיות. נראה שהמופ"סים ניסו
להתיידד עם הערבים; היה זה אפילו מעשה של חוסר טקט נפשע,
אבל איני סבור שאפשר לטעון כי המופ"סים התקיפו את הערבים,
שכן רק במקרה כזה אפשר היה לייחס להם מעשה התגרות. זו לפחות
דעתנו. אך לא נוכל להדגיש עמדה זו נמרצות, כל עוד לא נשמע את
הערכתכם בדבר התפקיד שמלאו המופ"סים בפרוץ הפרעות. כמובן,
בטורי העיתונות כבר רווחת האגדה על הציונות האדומה (במיוחד
בצרפת, וגם בז'נווה - מושב חבר הלאומים) והיא גורמת לנו נזק רב.
אחת התוצאות היא החלשת מעמדנו בתחום העלייה. כל עוד קיים
חשד שהפרעות נבעו בחלקן מכשלוננו לברור את העולים בקפידה,
קשה לנקוט עמדה תקיפה כלפי הממשלה כאן כדי להיאבק בהפסקת
העלייה. כמו בשאר העניינים, חוסר מידע מלא מכם בולם את
פעילותינו. עד עתה איננו יודעים מה דעתכם בנושא הזה.
2. עלייה, כספים וכו': החלוצים לא יושפעו מן הפרעות. אבל
אנשים בגיל העמידה, בני המעמד הבינוני המטופלים בנשים
ובילדים, יהיו חייבים להביא בחשבון את הסיכונים לנפש ולרכוש.
הם יושפעו מהם, וכבר עתה ניכרת השפעתם באופן רציני ביותר. ואף
על פי שאין בני המעמד הבינוני מעוניינים לעלות מייד לארץ
ישראל, הרי יחסם לעלייה הוא גורם חשוב ביותר להצלחת מאמצינו
הפיננסיים. חוששני שהפרעות עלולות להחליש את מעמדה של קרן
היסוד. אגב, גם המלווה של ממשלת ארץ ישראל ייפגע באופן רציני.
הסיבה לכך אינה תלויה במספר הקורבנות בלבד, אלא במיוחד
ברושם שיצרו המאורעות, שאין כל סיכוי לעבודת בניין בארץ שבה
אנו מותקפים, איננו מוגנים במידה מספקת ואיננו רשאים להגן על
עצמנו.
הפסקת העלייה,\2 גם אם תימשך שבועות אחדים, תשאיר עקבות
לחודשים רבים. הכול מפרשים אותה כהודאה גלויה בניצחון ערבי,
וכחוסר יכולת של הממשלה להגן עלינו. איני רואה כיצד ניתן לתרץ
כל זאת באמצעות התעמולה שלנו, המכוונת להגברת איסוף
הכספים. אנו מתכוננים לשלש את מאמצינו, אם הדבר יעלה בידינו.
אך אני באופן אישי איני מאמין בתוצאות כלשהן, כל עוד אין ערובה
אמיתית לבטחון הנפש והרכוש.
אפשר לסכם את המצב במילה אחת - הגנה. ואני מאמין באמת
ובתמים, כי קביעתי אינה מושפעת מנטיות אישיות. מצבנו תלוי
בדבר אחד - באיזו מידה יהיה בכוחנו לעורר מחדש את אמונם של
ההמונים, שיהודים נהנים מהגנה מספקת בארץ ישראל.
מנקודת השקפה זו, תהיה עתה הקמת המיליציה המעורבת כמוה
כמכת מוות. אין הדבר מתקבל על דעתי, שלקח יפו לא יאלץ את
הנציב העליון לשקול מחדש את התוכנית. במברקיכם הודעתם
שארבעים שוטרים ערבים נעצרו לחקירה באשמת רצח. חיילי
המיליציה יגויסו מקרב השכבה החברתית שמקרבה גויסו השוטרים.
הקמתה של יחידה ערבית כלשהי לאחר יפו, תיחשב בעיני כל יהודי
כהכנת צבא של פורעים. ממכתבו האחרון של ד"ר אידר למדים אנו,
שתהיינה יחידות צבאיות ערביות בעבר הירדן. מכאן שהיחס האמיתי
בין יחידות ערביות ליחידות יהודיות בשטח המנדט יהיה לרעתנו
(ד"ר אידר קבע שלושה כנגד אחד). ברגע של התפרצות זעם אין
הירדן מהווה גבול.
אם הממשלה תתעקש, יהיה הגיוס של יהודים ליחידות המעורבות
בבחינת מעשה שטות והתאבדות. ראשית, ייחשב הדבר למתן
גושפנקא לכל היחידה וקבלת חלק מן האחריות לתוצאות. שנית,
הדבר רק ינטרל חמש מאות אנשים טובים אשר נזדקק להם להגנה
יהודית עצמית. אין לי כל התנגדות לוותר אפילו על ארבעת אלפים
איש למען גדוד עברי בתנאי שלא תהיינה יחידות ערביות בארץ, שכן
הגדוד העברי יהווה ערובה לסדר ולא יהיה שום צורך ב'הגנה'. אבל
אם תהיינה בארץ יחידות ערביות, כי אז שומה עלינו לקיים 'הגנה'
ניידת ובעלת חופש פעולה, ששום פקודה מקהיר\3 לא תוכל לכלוא
אותה במחנה.
מלבד זאת, סירובם של יהודים להצטרף\4 הוא האמצעי היחיד
המסוגל להניע את הממשלה כאן (ואני סבור שגם בירושלים) לנטוש
את התוכנית. צ'רצ'יל ממשיך לדבוק בתוכנית, שכן לדעתו (כך אמר
לקאואן) אחרי המאורעות יהיו היהודים להוטים להצטרף ליחידה. אם
נסרב ייווצר מצב חדש. הדבר יגרום לבחינה מחודשת של התוכנית,
או להטלת התפקיד לשמירת הסדר על כוח ערבי טהור תוך מחאה
יהודית חריפה. איני סבור שצ'רצ'יל יסתכן בדבר הזה. אני כותב
בעניין זה אל הוועד הלאומי ולוועד ה'הגנה'\5 ואבקשכם לתמוך
בעמדתי.
אם ניכשל והיחידות הערביות יהיו למציאות, סבורני שניאלץ
לשקול מחדש באיזו מידה עדיין ניתן להמשיך בתוכניות התיישבות
יומרניות. בנסיבות אלה יהיה צורך בראש ובראשונה להפנות את
המאמץ הפיננסי להקמת קרן 'הגנה'. מבחינה פסיכולוגית אי אפשר
לדבר בנשימה אחת על הגנה - שמשמעה סכנה יומיומית - ועל
עבודה קונסטרוקטיבית - שמותנית בקיום תנאי ביטחון.
נושא אחר: האם נדרוש בדק בית בממשל?\6 המשטרה והבולשת
שוב הוכיחו את חוסר יעילותן, אם לא גרוע מזה. אנו ממשיכים לדגול
במדיניות של אמון בנציב העליון. אבל הדבר מותנה בכך שלאחר
לקחים כאלה הוא לא יעמוד על דעתו להחזיק את המן\7 בתפקיד.
בהקשר זה אני מעלה שוב את שמו של פ',\8 כמועמד ראוי למשטרה.\9
סלחו לי על מכתבי הקודר. איני חש דיכאון כלל וכלל, אני פשוט
מתאר את המציאות כפי שהיא. משוכנע אני, כי נוכל לשפר הרבה
מאוד בדרך של פעולה ישירה. אם נסרב להצטרף למיליציה היא
תיכשל; וכאשר היא תיכשל תהיה לנו שעת כושר להחיות את
הגדודים העבריים. אם ייעשה הדבר הזה, יושב האמון על כנו ואפשר
יהיה לצפות לכך שהמאמצים הפיננסיים ישאו פרי ויאפשרו המשך
העלייה וכו'. אם התגובה ליפו תהיה הקמת גדודים ערביים, תהיה זו
שטות לצפות לשיפור כלשהו.
שלכם בנאמנות,
ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 מביקורו במארס 1921.
2 מייד לאחר מאורעות מאי 1921 הודיע הרברט סמואל על הפסקה זמנית
של העלייה. 3 ממטה הצבא הבריטי ששכן בקהיר.
4 ליחידות המעורבות.
5 איגרת אל ועד ההגנה 11.5.1921 .
6 בממשל המנדטורי בארץ ישראל.
7 קולונל ברמלי, מפקד המשטרה הארץ-ישראלית.
8 פטרסון.
9 למפקד המשטרה.
.
.