.
אל בלה ברלין, ז'נווה
לונדון, 30 באוקטובר 1920...רוסית
.
לונדון, 30 באוקטובר 1920
ידידתי החביבה,
כרגע קיבלתי את מכתבך.\1 אין לך מזל, יקירתי. אולי בכל זאת
אפשר לדחות את הניתוח לאביב. אולי באביב תוכלי לבצעו בגרמניה
במחיר זול יותר - שם גם הרופאים טובים יותר. כתבי לי מייד מה
אמר הרופא. לו יכולתי הייתי מייד נוסע אליכן ומטפל בך כגמול על
הטיפול בברכי בבית אידר.\2
מתוך הנחה שהניתוח אינו הכרחי כרגע, אכתוב על דברים אחרים.
הגעתי להסכם עם וייצמן על פי התנאים הבאים:
1) לנסות להכניס שינויים במנדט ברוח החלטות יפו משנת 1918. \3
2) הגדוד יעמוד במרכז תוכנית מדינית וכלכלית.
3) ההרכב של ועד הצירים ייקבע בתיאום עם נציגי היישוב.
4) באביב תועלה הצעה לצרף את רופין ואותי להנהלה; ייתכן שגם
נורדאו ורוטנברג יצורפו.
5) בינתיים מתארגנת הוועדה המדינית שחבריה הם וייצמן,
סוקולוב ואנוכי.
6) אני מצטרף לקרן היסוד כמנהל מחלקת התעמולה. חבל מאוד
שכאלה הם פני הדברים. הייתי רוצה לשוב לארץ ישראל. העבודה
מפרכת ואינה נעימה. אלא שהעניין אבוד. מכרתי את עצמי לשנה.
נקווה שהפעם לא יסדרו אותי.
מבחינה אחת אני יוצא נפסד. בימים אלה ימלאו לי ארבעים שנה.
אין לי שום דבר, פרט לחובות אדירים. הגיע הזמן שאתיישב בארץ
ישראל ואעסוק בהוצאה לאור או בעריכת דין. אם יאונה לי דבר, מה
יהיה עם משפחתי? שוב דחיתי את העניין, לפחות לשנה הבאה.
בקיצור, העניין אבוד. התוכנית היא כדלהלן: אשאר כאן ואנסה
לארגן את העבודה (אין לי מושג אודותיה). בינואר ניסע קבוצה
גדולה לאמריקה. באביב אשהה חודשים אחדים בפאריס כדי לעבוד
בצרפת ועם יהודי צרפת. ספק אם אצליח. אומנם העניין אינו מטריד
אותי, אך תחושה זו היא דבר גרוע ביותר.
האמיני לי, יקירתי, רוצה אני מאוד להיפגש עמכן, אך אין
באפשרותי לעזוב כאן לפני נסיעתי לפאריס. לו שבתי לארץ ישראל,
כפי שחשבתי זה לא כבר, הייתי בהחלט עוצר בז'נווה. אלא שעתה
קיבלתי על עצמי משימה וחושש אני להחמיצה. אצטרך לעבוד ללא
הרף. מכל מקום אבוא אליכן מפאריס.
משפחת גינצברג\4 אשמה. ש' א'\5 קידם את פניי בתחנת הרכבת,
אך מאותו יום ואילך לא כתב, לא צלצל ולא הראה סימן חיים.
כשהגעתי ללונדון התיישבתי במלון ועניתי רק לאלה שפנו אלי (רק
האלוהים יודע שזה בגלל עייפותי). לא הייתי מסוגל ליזום שום דבר.
כאן, אף אחד אינו מצפה ממני לערוך לו את 'הביקור הראשון'. כל
מי שרצה לפגוש אותי בא אלי, פרט למשפחת גינצברג. אני מאוד
אוהב את שניהם ואשמח לפגוש אותם ולשמור עמם על ידידות, אבל
אין בכוחי לחפשם. קשה לאנשים להבין שאני סובל מעייפות. אני
מוכן לכל דבר פרט למאמץ, ולו הקל ביותר.
תוכלי לשער את מידת התאמתי כרגע לארגן תעמולה למען קרן
של 25 מיליון.\6
אנה מארקובנה וערי בריאים. למען האלוהים, יונתי, היי בריאה.
לא אספר לאיש על צרותייך. רק כתבי מהר שהכול מאחורייך.
אני מנשק אותך ואת נינה.
ו'
.
.
הערות:
1 המכתב לא נמצא.
2 ראה איגרת אל ז'בוטינסקי י' 7.8.1918 .
3 איגרת אל וייצמן ח' 7.10.1920 .
4 רוזה ושלמה גינצברג.
5 שלמה אושרוביץ' גינצברג.
6 ראה איגרת אל ברלין ב' 25.9.1920 , הערה 3.
.
.