.
אל חיים וייצמן, ירושלים
ירושלים, 18 בדצמבר 1919...אנגלית
.
ירושלים, 18 בדצמבר 1919
ד"ר וייצמן היקר,
ברצוני לסכם בקצרה את נימוקיי להשארת גדוד 38 של הקלעים
המלכותיים ('הראשון ליהודה')\1 כיחידה קבועה של הצבא הבריטי בארץ
ישראל.
1. קיומו של הגדוד 'הראשון ליהודה' מצביע על אפשרות להקים
גדוד שני וכו'. אם היחידה תזכה לאמונם של השלטונות הצבאיים -
ואני מקווה שאכן כך יהיה - נוכל להציע לממשלת בריטניה, בשלב
מאוחר יותר, מספר בלתי מוגבל של מגויסים יהודים, שיתפסו את
מקומם של הגדודים הבריטיים. תצמח לנו מכך תועלת מדינית
והתיישבותית. מבחינה התיישבותית: עולים צעירים רבים יקבלו הכשרה
מתאימה בארץ ישראל, אשר תכין אותם לקראת פעילותם החלוצית בעתיד.
2. לפיכך אני מתנגד למיזוגו של הגדוד עם ז'אנדארמריה
מקומית,\2 תהיה הצורה אשר תהיה ויהיה השם אשר יהיה.
הז'אנדארמריה היא 'נומרוס קלאוזוס'\3 וכוח קטן יחסית, בארץ קטנה
שאין בה מסורת של שוד דרכים בנוסח מקדוני. היא אינה מאפשרת
התקדמות. היא מפוזרת ברחבי הארץ ואינה מאפשרת אימון של המונים,
דבר שהוא בעל חשיבות בחינוכו של הנוער היהודי, כדי לאזן את
הנטייה לאינדיבידואליזם. מלבד זאת, בז'אנדארמריה יכולים לשרת רק
אלה המעורים בארץ והשולטים בלשונותיה. פירושו של דבר שבשורותיה
לא יהיה כמעט מקום לעולים חדשים.
כמובן, אם תוקם ז'אנדארמריה יהודית, יהיה שמה אשר יהיה,
נעניק לה את מלוא תמיכתנו. אבל את הגדוד העברי יש לקיים לחוד,
כגרעין לחטיבה לאומית בצבא הבריטי האימפריאלי.
3. יש לזנוח את הרעיון להפוך את הגדוד העברי למעין מיליציה
מקומית. בכתב המנדט הארץ-ישראלי נאמר, ששום כוח צבאי (פרט
לז'אנדארמריה) לא יוקם על ידי תושבי ארץ ישראל. אין זה לטובתנו
להציע סטייה מתקנה זו, שכן גם קבוצות אחרות בקרב האוכלוסייה
עלולות ללכת בעקבותינו.
המנדט אינו מונע התנדבות של צעירים בארץ ישראל לגדוד של הצבא
הבריטי, בתנאי שהוא מוכן לקבלם. זהו הפתרון הטוב ביותר עבורנו.
גדוד 'יהודה' הוא גדוד בריטי, הפתוח בפני יהודים בריטיים או
יהודים הנהנים מחסות בריטית, ובמתכונת זו עליו להישאר.
אני גם מתנגד לרעיון להפוך את גדוד 'יהודה' למשמר הגבול.
כמובן שאי אפשר להתנגד להעסקתו של הגדוד, או של כל גדוד אחר,
בשמירה על הגבולות. וכאשר יהיה לנו כאן יותר מגדוד אחד, יהיה
אפילו רצוי מאוד שלפחות אחד מהם יקבל על עצמו את התפקיד הזה.
אבל הטלת התפקיד הזה בלבד על גדוד 'יהודה' משמעו, הוצאתו לעד מן
הערים ומן המרכזים היהודיים. סבורני שמעשה זה אינו הוגן והוא
עלול למנוע התגייסותם של צעירים.
לסיכום, אני עומד על כך שגדוד 'יהודה' ייחשב ליחידה קבועה
של הצבא הבריטי. איני סבור שנחוצה ערובה חוקית כלשהי להעסקת
הגדוד בארץ ישראל בלבד, כל עוד משרד המלחמה מוכן להכיר באופיו
המיוחד.
מכל מקום, חשוב ביותר לקבל היתר לחידוש הגיוס לפחות בארץ
ישראל, ובעת ובעונה אחת לשחרר באופן הדרגתי את היחידה הנוכחית.
אבקש להדגיש, שבאביב שעבר ביקשו שש מאות צעירים מארץ ישראל
להתגייס, ומאז הגיעו עולים חדשים. מצד שני, היחידה הנוכחית
כוללת אלמנטים הנחוצים יותר במקצועות האזרחיים.
אהיה אסיר תודה אם תעביר את המידע דלעיל לידיעתו של קולונל
מיינרצהאגן.4
שלך בנאמנות,
ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 עם פירוק הגדודים 38 ו39, ב9 בדצמבר 1919, כונה הגדוד
הארץ-ישראלי בשם גדוד 38 של הקלעים המלכותיים -'הראשון ליהודה'.
2 כהצעתו של ועד הצירים.
3 בתרגום מילולי: מספר סגור. מספר אנשי הז'אנדארמריה היה קבוע
מראש. 4 ריצ'ארד הנרי מיינרצהאגן - Henry Meinertzhagen
קצין בריטי בדרגת קולונל. בשנים ;(1967-1878) Richard
1920-1919 שימש כקצין פוליטי ראשי בארץ ישראל ובסוריה. היה חבר
המשלחת הבריטית בוועידת השלום בפאריס, ובשנים 1924-1921 שימש
יועץ צבאי במחלקת המזרח התיכון של משרד המושבות. מיינרצהאגן
נמנה עם אוהדי הציונות וטען כנגד אנשי הממשל הצבאי בארץ ישראל
כי פעולותיהם נוגדות את עקרונות 'הצהרת בלפור' ואת החובות
הנובעות ממנה.
.