.
אל ארתור ג'יימס בלפור,\1 לונדון
תל אביב-יפו, 10 בספטמבר 1919...אנגלית
.
יפו, 10 בספטמבר 1919
אדון נכבד,
הרשה-נא לי לצרף העתק של התלונה, שהגשתי להוד מלכותו המלך,
על נסיבות שחרורי - קצין בצבא הבריטי - מן הצבא.\2 העניין אינו
בעל אופי צבאי טהור. הפעולה אשר נקטו השלטונות כדי לאלצני לעזוב
את הגדוד העברי - יציר כפיי - היא בעלת מגמה פוליטית ברורה. לא
נמצא שום פגם במילוי תפקידיי הצבאיים. אבל אנשי המטה הראשי של
'חיל המשלוח המצרי' ידעו אל נכון, כי בהיותי חבר ועד הצירים
דיווחתי לד"ר וייצמן על השתוללותה של אנטישמיות גלויה, שהונהגה
בארץ ישראל על ידי יועציו של גנרל אלנבי.\3 והרי לך התוצאה. אני
מצהיר בזאת, כי הביקורת שלי על הממשל הצבאי נבעה מן השאיפה
להציל את הברית האנגלו-יהודית, שאיש לא עשה למענה יותר ממני,
מלבד ד"ר וייצמן. פעלתי מתוך רצון למנוע שורה של פעולות,
העלולות להוביל לירידת קרנו של המוסר הבריטי בעיני היהודים. אני
מוחה נגד היחס הזה כלפיי. וכמוצא אחרון, בטרם אשלים עם העובדה
שגומלים לי רעה תחת טובה, הנני פונה אל המלך - זו זכותי כקצין -
ואליך, מגינם האמיתי של הזרים.
בהגיעי לאנגליה ב1915 ככתב רוסי, הייתי מצויד במכתב המלצה של
משרד החוץ בפטרוגראד. זכיתי גם לתמיכת נציגו של מר קרנסקי
בלונדון4 ולשיתוף פעולה עמו, בתקופת כהונתו של קרנסקי כראש
ממשלה. ואילו עתה אני במעמד של זר חסר מגן, ואין מי שיתבע את
עלבוני זולת שר החוץ הבריטי. אני עדיין מסרב להאמין, כי מגמתם
של השלטונות הצבאיים בארץ ישראל עולה בקנה אחד עם המגמה הבריטית
האמיתית. אני עדיין מקווה, שהעוול אשר נגרם לנו יתוקן כאשר
לונדון תעמוד על מהותו. מתוך תקווה זו, אדוני הנכבד, אבקשך
לבחון ברצינות את ענייני. איני זקוק לגמול, יש לי מעמד משלי,
מעבר לכל השפעה ולהערכה רשמית. אך נאלץ אני להתייחס אל המקרה
שלי כאל אבן בוחן, שכן אם אדם אשר נאבק למען בריטניה נפגע, כפי
שהדבר קרה לי, תהיה לכך משמעות ברורה.
סלח לי על פנייתי אליך ועל המרירות שבדבריי.
שלך בכבוד רב,
ו' ז'בוטינסקי
.
לויטננט בדימוס בגדוד 38 של הרובאים המלכותיים
('הראשון ליהודה')
.
.
הערות:
1 איגרת אל וייצמן ח' 21.5.1915 , הערה 6. באותה עת כיהן כשר החוץ בממשלתו של
לויד ג'ורג'. 2
איגרת אל סמואל 26.10.1916 .
3 איגרות אל וייצמן ח' 12.11.1918 ו- 28.11.1918 ; איגרת אל וייצמן ח' 22.1.1919 .
4 קונסטאנטין ד' נאבוקוב (איגרת אל טרומפלדור 24.4.1917, הערה 17).
.
.