.
אל ג'ון הנרי פטרסון, ביר סאלם
ביר סאלם, 1 בספטמבר 1919...אנגלית
.
ביר סאלם, 1 בספטמבר 1919
אל מפקד גדוד 38 של הרובאים המלכותיים, ביר סאלם
אדון נכבד,
אבקשך להעביר תלונה זו אל מועצת הצבא, ומשאלתי היא שהתלונה
תועבר גם אל הוד מלכותו המלך.
סבורני שנסיבות שחרורי מן הצבא גרמו לי עוול.
1. מר פורסטר,\1 המזכיר לעניינים פיננסיים במשרד המלחמה,
קבע ב'דין וחשבון הרשמי' שלו לפרלמנט, כי על פי פקודת הצבא מס'
112, ממארס 1919, 'כל הקצינים העומדים להשתחרר יקבלו הודעה בכתב
על שחרורם הצפוי, לפני שיישלחו להשתחרר. ההתראה תועבר לידיהם
מוקדם ככל האפשר.' במקרה שלי לא פעלו על פי הפקודה הזאת. בעת
שנכחתי במשפט צבאי בקנטרה, רחוק מן הגדוד שלי ומיפו - מקום
מגוריה של רעייתי - הודיעו לי שעלי להחליט אם אני מעדיף להשתחרר
כאן או בבריטניה. כאשר סיימתי את תפקידי במשפט הצבאי השיבותי
באמצעות שליש הגדוד, כי אני מעדיף להשתחרר בבריטניה, שכן סברתי
שידאגו להסעת רעייתי ובני על חשבון הממשלה. גם ציינתי שרעייתי
ובני הגיעו לארץ ישראל זה לא כבר (ב27 ביולי), שחתמתי על חוזה
לשכירת דירה והזמנתי רהיטים. ביקשתי חופשה בת ארבעה עשר ימים
כדי להעביר את החוזה למישהו אחר ולמכור את הרהיטים. מובן שלא
יכולתי להחליט על מקום השחרור (בבריטניה או כאן) לפני שנודע לי
אם בקשתי נענתה. המטה הראשי של 'חיל המשלוח המצרי' הורה לי, תוך
התעלמות מבקשתי, לנסוע מייד למחנה השחרורים בקנטרה (בהוראה מ1
בספטמבר נאמר 'היום'). בהוראה גם צוין שאי-מילויה יגרור נקיטת
צעדים משמעתיים. אני נאלץ, אפוא, לעזוב בלי לדעת מה יעלה בגורלם
של רעייתי ובני. לא קיבלתי אפילו יום אחד של חופשה, כדי לברר אם
אוכל להשיג בשעה זו משרה אזרחית בארץ ישראל.
אני עומד על דעתי, כי 'הודעה בכתב על שחרור צפוי' - לפי
פקודת הצבא מס' 112, המאפשרת לקצינים להחליט אם רצונם להשתחרר
במקום שירותם או בממלכה המאוחדת - משמעה, כי בהודעה הסופית
הנמסרת לקצין יצוין מקום השחרור. רק אז יוכל הקצין הנוגע בדבר
לנקוט צעדים כדי להבטיח את עתידו בחיים האזרחיים. אומנם שאלו
אותי מה אני מעדיף, וציינתי באלו תנאים אעדיף להשתחרר בבריטניה.
אך לפני שנודע לי אם אישרו את תנאי שחרורי, דהיינו לפני שניתנה
לי האפשרות להחליט באופן ברור, נצטוויתי להגיע למחנה השחרורים.
דבר זה גורם לי ולמשפחתי נזק חומרי כבד. בין שאיאלץ לנסוע ובין
שאיאלץ להישאר כאן, אצטרך להחליט ללא מתן האפשרות לבדוק את
הדברים בעוד מועד. אני מוחה נגד היחס הזה ומבקש לבטל את השחרור.
2. שחרורי מן הצבא ברגע זה אינו הוגן מבחינה מוסרית. במארס
1919, בעת שהייתי חבר ועד הצירים, ביקשתי באמצעות הקצין הפוליטי
הראשי של 'חיל המשלוח המצרי' להרשות לי לשוב ליחידתי ולהישאר בה
עד מועד השחרור הכללי. בתשובה לפנייתי קיבלתי הוראה להצטרף
ליחידתי. על הצו חתם סגן השליש הראשי של 'חיל המשלוח המצרי'.
היה לי מובן מאליו שאשאר בצבא עד לשחרור הכללי, לכן הבאתי את
רעייתי ואת בני מאנגליה.
הקשר שלי עם גדוד 38 של הקלעים המלכותיים הוא מיוחד במינו.
הייתי היוזם של 'גדוד "ציון" של נהגי הפרדות' ושל הגדודים
העבריים (חיל רגלים). ב24 בינואר 1917 הגשתי לראש הממשלה תוכנית
להקמת גדוד עברי.\2 ב4 באפריל דן קבינט המלחמה בתוכניתי. ב9
באפריל, באותה שנה, הוזמנתי למשרד המלחמה ונתקבלתי על ידי לורד
דרבי - בעת ההיא שר המלחמה. בפגישה נכח גנרל וודוורד\3 - בעת
ההיא מנהל מחלקת הארגון. לורד דרבי הודיעני, כי ראש הממשלה ביקש
ממנו לדון עמי בפרטי התוכנית. ימים אחדים לאחר מכן הוזמנתי
באותו עניין אל גנרל סמאטס,\4 בעת ההיא - חבר קבינט המלחמה
האימפריאלי. באוגוסט, באותה שנה, הוזמנתי למשרד המלחמה כדי לדון
עם בריגדיר-גנרל גדס,\5 מנהל מחלקת הגיוס, בשאלות גיוס ובבחירת
קצינים ליחידה. כאשר החל הגיוס הייתי האחראי למרבית התעמולה
באנגליה ובארץ ישראל. תנועת ההתנדבות בארצות הברית ובאמריקה\6
אורגנה גם היא בעקיפין על ידי. ללא שום כוונה לייחס חשיבות
יתירה למאמציי, אבקש רק לציין, ודבר זה ידוע לכל יהודי, כי
הייתי מזוהה בעבר והנני מזוהה בהווה עם התנועה למען הגדוד
העברי. שני הגדודים, 'גדוד "ציון" של נהגי הפרדות' וגדוד 38 של
הקלעים המלכותיים, זכו לתהילה ולפרסום הודות לקצין שפיקד
עליהם,\7 הודות לסגל הפיקוד והודות לחיילי הגדודים עצמם. אך
מעולם לא כפר איש - מבין הבקיאים בנושא - בחלקי כיוזם רעיון
הגדוד וכמפיצו ברבים.
ברצוני להוסיף, כי הצטרפתי לגדוד 38 של הקלעים המלכותיים
כחייל והמספר האישי שלי הוא 1 .J ב5 בפברואר 1918 אושר באופן
רשמי המינוי שלי כקצין, ובו ביום יצאתי עם הגדוד למצרים. במהלך
מתקפת ספטמבר שימשתי כסגן מפקד פלוגה א. אני גם פיקדתי על
היחידה שכבשה ב23 בספטמבר את מעבר אום א-שורט (בקעת הירדן).
כיבושו בידי גדודנו הוזכר בדיווח של 'חיל המשלוח המצרי', שהוכן
בידי גנרל אלנבי.
סבורני שאין זה הוגן לפקוד עלי לעזוב את היחידה, שאני קשור
אליה בלב ונפש, בניגוד לרצוני. הדבר בלתי הוגן במיוחד עתה, בעת
שהגדוד העברי עומד לקבל, כפי שהודיעו לי באופן רשמי, שם יהודי
מיוחד ('יהודה') ותג שמוטבע בו סמל לאומי עתיק (המנורה). באופן
זה נוצר, לאחר אלפיים שנה, גרעין של צבא עברי. אף על פי שהייתי
יוזם הרעיון, שזכיתי להכרה רשמית והשלטונות מן הדרג הבכיר ביותר
נועצו בי, שוללים ממני את הזכות לענוד את התג שלי.
באי-רצון ובצער עלי לקבוע, כי פעולה זו נחשבת בעיניי ככפיות
טובה. איני ראוי ליחס כזה מידי השלטונות הבריטיים. החל בימים
הראשונים של המלחמה פעלתי למען האינטרסים הבריטיים ונאבקתי
למענם. אינני נתין בריטי ולא הגעתי לבריטניה כמהגר. לפני המלחמה
לא הייתי מעולם בממלכה המאוחדת או בדומיניון בריטי. הגעתי
לאנגליה ב1915 כעיתונאי רוסי, ככתב של העיתון הליברלי הרוסי
הוותיק ביותר, הויידומוסטי\8 המוסקוואי. בתור כתב, עשיתי כמיטב
יכולתי כדי להסביר לציבור הרוסי את המאמץ המלחמתי הבריטי
ונאבקתי בתעמולה האנטי-בריטית. בעת ובעונה אחת, פתחתי ביוזמתי
בתעמולה פרו-בריטית ופרו-'מדינות ההסכמה' בקרב היהודים בארצות
הניטרליות וברוסיה. בימים ההם הסתייגו יהודים רבים מן הברית בין
אנגליה לרוסיה.\9 בסתיו 1915 יסדתי בקופנהאגן דו-שבועון ביידיש
(די טריבונע), שנקט עמדה אנטי-גרמנית ואנטי-טורקית חריפה.
מאמריו צוטטו בתדירות בעיתונות היהודית האמריקנית ומצאו את דרכם
גם לגרמניה ולאוסטריה. יש לי גם הזכות לטעון, כי הייתי אחד מן
המעטים - אולי אחד משני האנשים (וייצמן היה הראשון) - שהיו
אחראים לתחילתה של העמדה הפרו-בריטית המקובלת היום על כל
היהודים. ברצוני להוסיף, כי מימנתי את הפעילות הזאת בעצמי, או
בעזרת אמצעים שקיבלתי מחבריי הציונים, ללא שום תמיכה ממקור
בריטי כלשהו.
לעומת זאת, איני מכיר עובדות כלשהן העשויות להצדיק את יחסו
של מטה 'חיל המשלוח המצרי' כלפיי. מעולם לא שמעתי כל תלונה או
ביקורת על התנהגותי הן כקצין הן כאדם. מעולם לא הודיעו לי,
ואפילו לא רמזו לי, שפעילותי עלולה לעורר התנגדות.
שחרורי הכפוי, בנסיבות אלה, יכתים את שמי. לדעתי, הדבר הזה
הוא בלתי צודק. אני מבקש שהשחרור יבוטל וכי אשוב אל מעמדי - בו
זכיתי ביושר - כקצין בגדוד העברי.
שלך בנאמנות,
[ו' ז'בוטינסקי]
לויטננט
.
.
הערות:
1 דייוויד פורסטר ;(1959-1878) David Forster קצין בריטי בדרגת
בריגדיר. בשנים 1922-1918 שירת במשרד המלחמה.
2 איגרת אל לויד ג'ורג' 24.1.1917 .
3 אדוארד וודוורד (איגרת אל בלפור 20.4.1917 , הערה 4).
4 יאן כריסטיאן סמאטס (שם, הערה 2).
5 אוקלנד ג' גדס (איגרת אל אמרי 23.1.1917 , הערה 5).
6 וכן בקנדה ובארגנטינה.
7 לויטננט-קולונל ג'ון פטרסון.
8 רוסקייה ויידומוסטי.
9 בשל רדיפת היהודים ברוסיה.
.
.