.
אל הארי פרידנוואלד ורוברט סולד, ירושלים
לוד, 4 ביולי 1919...אנגלית
.
לוד, 4 ביולי 1919
ד"ר פרידנוואלד ומר סולד היקרים,
שלושים וחמישה מאנשי יחידתנו\1 בדיר אל-בלח (בקרבת רפיח)
הכריזו אתמול על שביתה ודרשו שחרור מיידי מן הצבא. ניתנה להם
שהות של עשרים וארבע שעות כדי שישקלו את החלטתם, אך הם סירבו
לשנות את דעתם. לפיכך, נסע הבוקר המפקד למטה הראשי בביר סאלם
כדי לדווח על המרד. האשמה חמורה מאוד. נראה לי, שרוב האנשים
המעורבים בדבר הם אמריקנים. הם דורשים לשחררם מן הצבא, אך אני
מניח שכדי להימנע מהסתבכות בטענות בעלות אופי פוליטי הם יצמצמו
את טענותיהם, ויעלו בפני בית הדין הצבאי רק את דבר החזקתם במקום
'זמן רב מדי'. אבל אין צל של ספק, כי הסיבה האמיתית היא אכזבה
כללית, הבטחות שהופרו, אנטישמיות גואה בכל מקום, יחס של בוז
גלוי כלפי הגדודים העבריים, רדיפת חיילים יהודים ביפו וכל
הדברים הידועים לכם היטב. אתמול ארע הדבר בדיר אל-בלח, אינני
בטוח שמחר לא יארע דבר כזה במקום אחר.
אני חייב לצטט שורות אחדות מתוך הדין-וחשבון שהגשתי לכם ב5
במאי:\2 התוצאה של כל הדברים הללו היתה, כידוע לכם, ירידה כללית
במורל ובמשמעת בקרב חיילינו. אין הם רואים עוד טעם 'להמשיך'.
פעמים רבות נמנעו הפרות משמעת חמורות הודות לטקט של המפקדים
ולרגש הפטריוטי של החיילים. אבל עלי להדגיש בכל תוקף, שאם יימשך
היחס הזה של השלטונות, כי אז נעמוד בפני סיבוכים בלתי נמנעים
ובלתי נעימים, העלולים לפגוע בברית האנגלו-יהודית לאורך שנים
רבות בכל קצות תבל. ובהמשך כתבתי:
הם יצאו בתחושה של סלידה ועלבון. וכמובן, בשל אי הכרת המצב
הפוליטי לאשורו, יטענו שוועד הצירים לא דאג להם.
חוששני כי המצב נתערער ללא תקנה. נקיטת אמצעים חמורים, ניתוק
היחסים עם המטה הראשי ועם 'מינהל שטח האויב הכבוש', הגשת תלונה
ישירה לממשלת לונדון - ולא לד"ר וייצמן, המאמין בתיאוריה ש'אין
נוצרים שום תקדימים בארץ ישראל' - עשויים להצילנו מקלון. אבל
עתה מאוחר מדי. ואפילו אם לא היה מאוחר מדי, יודע אני שאין טעם
לתבוע מכם במפגיע דבר מסוג זה או לצפות לדבר של ממש. לכן אני
פשוט מודיע לכם על המתרחש ומטיל עליכם את האחריות.
שלכם בנאמנות,
ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 גדוד 38.
2
איגרת אל סולד 5.5.1919 , הערה 2.
.
.