.
אל ג'ון הנרי פטרסון, לוד
לוד, 4 ביולי 1919...אנגלית
.
לוד, 4 ביולי 1919
אדון נכבד,
אבקש לדווח לך, כי שוררת מרירות בין החיילים - לא רק בגדוד
שלנו\1 אלא גם בשאר הגדודים העבריים. דבר זה עלול להשפיע מאוד
על אנשינו.
סיבות ההתמרמרות נעוצות בדבר שהוא מעבר לרצון לעכב את השחרור
מן הצבא. למעלה משלושה רבעים של חיילי הגדודים העבריים בארץ זו
התנדבו לשרת בארץ ישראל מתוך נאמנות לאידיאלים הציוניים, וכמענה
להבטחה הגלומה ב'הצהרה' שפרסם מר בלפור בשם ממשלת הוד מלכותו ב2
בנובמבר 1917.
התחושה הכללית של חיילינו - וזו גם התחושה של הציבור בארץ
ישראל - היא שהממשל המקומי הפר את ההבטחה. ארץ ישראל היתה לזירה
של מדיניות אנטישמית גלויה. אין התושבים היהודים נהנים משוויון
זכויות אלמנטרי; בעיר הקודש, שבה היהודים הם הקהילה הגדולה
ביותר, שולטת עירייה אנטישמית וקנאית. האלימות נגד יהודים זוכה
ליחס סובלני, ואזורים שלמים סגורים בפני יהודים. פקידים בכירים,
האשמים במעשים שכל בית משפט יגדירם כהסתה לפוגרום ביהודים, לא
זו בלבד שהם מהלכים באופן חופשי ללא עונש, אלא ממשיכים לכהן
במשרותיהם. השפה העברית מקופחת ומושפלת באופן רשמי. אנטישמיות
ואנטי-ציונות היו לאופנה בקרב פקידים, המושפעים מן הממונים
עליהם. מכשילים ניסיונות הוגנים להגיע לידי הסכם עם הערבים, על
ידי הענשת נכבדים ערבים המעיזים לגלות רגשות פרו-יהודיים.
מתייחסים אל החייל היהודי כאל מנודה. פעילותם הקשה והנאמנה
של גדודינו זוכה לבוז ולהשמצה. היחס הזה, שתחילתו בבעלי הדרגות
הבכירות, התפשט בקרב החיילים הפשוטים והרעיל את היחסים בין
החיילים היהודים לחיילים האנגלים. בחג הפסח פגעו ברגשות הדתיים
העמוקים ביותר של החיילים היהודים, בצורה שלא נודעה כמותה אפילו
בימי הביניים - במשך כל ימי החג נאסר עליהם לגשת לכותל המערבי.
אף יחידה יהודית לא קיבלה את הרשות לשהות בירושלים או באחת מן
הערים האחרות המקודשות ליהדות. כאשר זקיף יהודי מואשם על לא
עוול בכפו ומוכה על ידי תריסר חיילים אנגלים שתויים, וכאשר קצין
שיכור פורק בגסות את נשקו של שומר יהודי, ללא שום עילה, איש מן
האשמים הללו אינו נענש. בערים מסוימות הפך בילוי החופשה של
חיילי הגדודים העבריים לסיוט, שכן המשטרה הצבאית קיבלה הוראות
מיוחדות להתנכל להם. החלשים מבין אנשינו מצליחים להינצל מן
ההשפלה בעזרת הסתרת המגן דוד וענידת תג של יחידה אחרת. נוסף
לכך, אין מכבדים הבטחות שנתן להם הצבא: אנשים שגויסו לשירות
בארץ ישראל נשלחים, בניגוד לרצונם, למרסינה,\2 למצרים או
לקפריסין; אנשים שגויסו על יסוד הנחה ששכרם ישווה לשכרם של שאר
החיילים הבריטים, גילו לפתע שלנשותיהם ולילדיהם אין משלמים
קצבה.
בנסיבות אלה, אפילו הטובים שבהם נתקפים ייאוש. אין הם רואים
שום טעם להמשיך. בהיותם מודעים לעובדה שההבטחה הגדולה הופרה,
ובמקום לשמש בית לאומי לעם היהודי היתה ארץ ישראל לזירה של
פעילות אנטישמית רשמית, נמאס להם לחפות בשתיקתם על מה שנחשב
בעיניהם - ולא בעיניהם בלבד - כתרמית. אין הם מסוגלים לנסח
במלואן את תלונותיהם על עוולות אלה ואין בידם לאסוף את המסמכים
הדרושים כדי להוכיחן, אבל שאיפתם 'לרדת מן ההצגה' היא ביטוי
לאכזבה מרה - מן האכזריות ביותר בהיסטוריה היהודית.
אתה, אדוני, תמיד תמכת בהחשת שחרורם. אני, כפי שידוע לך,
סברתי שמחובתו של כל מתנדב להישאר בגדוד העברי ככל שהדבר יידרש
על פי הנסיבות, ומקווה אני שרבים יישארו, למרות הכול. אבל אפילו
אני נאלץ להודות עתה, שהעניינים הגיעו למצב כזה, שאין הדבר הוגן
לדרוש קורבנות נוספים מאנשים שאמונם נתערער.
מקווה אני רק, שאלה אשר נואשו מן המאבק לא ילכו בעקבות כמה
חסרי אחריות שהוליכו אותם שולל, אשר בחרו בדרך מוטעית כדי לתמוך
בדרישה צודקת. אני מקווה שהם יחכו לשחרורם בצורה שקטה ומכובדת,
תוך מילוי חובותיהם עד לרגע האחרון, כדי ללמד את אנשי השלטון,
המועלים בתפקידם, פרק בהלכות המשחק ההוגן - שיעור שהם מאוד
זקוקים לו.
הנני אדוני, עבדך הנאמן,
ו' ז'בוטינסקי
לויטננט
אל לויטננט-קולונל ג'"ה פטרסון
מפקד גדוד 38 של הקלעים המלכותיים
.
.
הערות:
1 גדוד 38.
2 Mersina - נמל בטורקיה (באסיה הקטנה) לחוף הים התיכון.
.
.