.
אל נינה ברלין, תל אביב-יפו
רפיח, 11 באפריל 1919...רוסית
.
11 באפריל 1919
ידידתי החביבה,
אני דואג מאוד לגורל בני משפחתי באודסה. מפנים כנראה את
העיר\1 ולא ברור לאן. אין מלאי של מזון ואי אפשר להמשיך. אמי
היא בת למעלה משמונים, ואני מאוד חושש שהמצב הזה עלול לקרב את
קצה.
אשתדל לבוא ביום רביעי, אבל עדיין לא שוחחתי עם הקולונל.\2
מעמדי השתנה מאוד, אינני ממלא עתה תפקיד של לויטננט, על כן עלי
לנהוג בטקט ולא ליטול לעצמי זכויות יתר כלשהן. אני בכל זאת
מקווה לצאת מכאן לתל אביב, לימים אחדים.
אני מאוד נהנה כאן, כמו בעבר. אני עסוק למדי ומנהל כאן את
העניינים, לפעמים בהצלחה ולפעמים ללא הצלחה. מדי פעם אני עושה
טעויות בשל חוסר ידע. אין לי רצון להתעסק עם 'מתנדבים לגיוס'.
נינוצ'קה, אני מתגעגע אלייך. אל תכעסי על כל שטות שאמרתי לך.
למעשה נבעו הדברים מתוך הלב. יש לי טבע מטורף או שמא האימון קלקל
אותי. לו היה הדבר בידי, לא הייתי נותן שיפול עליך אפילו גרגר
אחד של אבן. היי בריאה חביבתי.
ו'
.
.
הערות:
1 כוחות 'מדינות ההסכמה' ששלטו בה מאז דצמבר 1918 (ראה גם איגרת אל ז'בוטינסקי ח' ו- ת' 24.12.1918 , הערה 6).
2 ג'ון הנרי פטרסון, מפקד גדוד 38 של הקלעים המלכותיים.
.
.