.
אל יוענה ז'בוטינסקי, לונדון
תל אביב-יפו, 8 בפברואר 1\1919...רוסית
.
תל אביב-יפו, 8 בפברואר 1919
יקירתי,
אתמול קיבלתי את מברקך מ24 לחודש\2 בעניין הכסף. הוא העכיר
את רוחי עד מאוד. גולדברג אומר שכתב שני מכתבים בתחילת ינואר -
האחד אל משרדו בלונדון והשני אל הבנק - והורה להם לשלם לך 50
לירות שטרלינג מדי חודש. אני בכל זאת מקווה שקיבלת את הכסף מייד
לאחר שיגור המברק. אתמול שוב הברקתי לבנק, בשמו של ג',\3 ואבקשך
להאמין לי, יונתי, שלא בי האשם. כואב לי מאוד, ששוב היית צריכה
לשגר מברק ואולי אפילו ללוות כסף. אני מתאר לעצמי עד כמה קשה
לך. אלוהים, שלכל הפחות תסתיים כבר הסחבת הזאת.
שוב יש לי בעיות. כפי שכתבתי לך מחיפה,\4 הודיעו לי במטה
שאיני נחשב איש שירות הקבע בארץ ישראל ועל כן אין התקנה בדבר
נסיעת חינם למשפחה חלה עלי. העניין מאוד ציער אותי. לאחר כל 'אי
ההבנות' שהיו עם הכרוזים הערביים,\5 עם השפה העברית,\6 עם בית
החרושת של ואגנר\7 ובקיצור, לאחר כל הדברים שנתחוללו כאן
ושתיארתים במכתב האנגלי,\8 עוד חסרה לי השפלה אישית.\9 אמרתי
לעצמי 'ניחא', והודעתי ללוין- אפשטיין על התפטרותי מוועד הצירים
בשל סיבות אישיות.\10 כמובן, לא הסתרתי את העובדה שלסיבות
האישיות משקל זניח, שכן איני רוצה שישתמשו בשמי הטוב להצדקת
המדיניות הנהוגה כאן כלפי היהודים. איני מקבל אפילו משכורת של
קצין ולא יחס הראוי לקצין, ואיני מבין את המדיניות של ידידינו
בפאריס ובלונדון.\11 הגשתי את התפטרותי באחד בפברואר, וטרם
החלטתי על הצעד הבא: או שאסע אלייך או שאשתדל להשיג את הכסף
הדרוש לנסיעתכם. ב2 לחודש\12 קיבלתי לפתע הוראה מן השלטונות
לבוא לקנטרה, להמתין שם לתורי, ואחרי כן לנסוע לאנגליה כדי
להשתחרר. אין זה מתקבל על הדעת שהדבר נעשה כתגובה להתפטרותי,
שכן דבר ההתפטרות טרם נודעה אז לממונים עלי. לכן נראה לי, שמעשה
זה הוא תוצאה של עוינות כלפיי או סתם עניין של נוהל. לגביי זה
היינו הך. החלטתי להיכנע לגורל, אבל ביקשתי שיותר לי להמתין
לתורי ביפו ולא בקנטרה, כדי שיהא סיפק בידי לסדר את ענייניי.
בקיצור, מן הבחינה הזאת הכול כשורה. אבל אתמול קיבלתי לפתע
מברק שבו נאמר, כי זלצמן הגיע למצרים מאודסה ושהוא מנסה לקבל
היתר כניסה לארץ ישראל, כדי להוציא לאור עיתון.\13 הרי כתבתי לך
שגולדברג החליט להעסיק עורך פחות מסוכן ממני.\14 בואו של ז'\15
יגרום לשינוי. בעוד חודש תותר הוצאה לאור של עיתונים וכל הקודם
זוכה. בכל אופן ברצוני להיוועץ בז'. פרנסתנו מובטחת עד סוף
יולי,\16 או (אם נחיה יחד) לתקופה של חודשיים. מסופקני אם אפשר
יהיה להסתדר בלונדון - הבולשוויקים עדיין חזקים.\17 אני חש שעלי
להיאחז בכל כוחי בארץ ישראל. כל עוד דובר על מינוי עורך אחר לא
היה לי סיכוי כאן. אולי עם בואו של ז' יחול שינוי לטובה.
10 בפברואר 1919
כפי שאת רואה, היתה לי הפסקה של יומיים. אמשיך בעניין זלצמן
- אומנם את העיקר כבר כתבתי. אם יעלה בידו להוציא לאור עיתון
ולמסור אותו לידיי בתנאים טובים, כי אז אנסה להישאר כאן. ואם
לאו - אבוא אלייך.
אלמלא הבעיה הכספית הייתי מעדיף את האפשרות השנייה. בעוד שנה
יהיה כאן מאוד נעים, אבל עכשיו מצבו של העולה החדש קשה למדי.
ביפו אין בכלל דירות. יש כסף במיליונים (ממש כך) לבניית דירות
חדשות, אבל לפי שעה אי אפשר להביא חומרי בניין. בירושלים עוד
יותר קשה. הפנסיון שבו אני יכול לשמור עבורנו שני חדרים יהיה
פתוח רק עד בואה של משפחת טולקובסקי.\18 גולדברג קנה את הבית
עבורם ועבור בני ביתו, וחדריו הושכרו באופן זמני. מובן שלא
נישאר ברחוב, אבל הייתי רוצה עד מאוד לתת לך, לפחות עתה, תחושה
של בית.
בקיצור, יש לי כרגיל המון בעיות, ולא נותר לנו אלא לסמוך על
הגורל. ברור לי מעל לכל ספק, שעלינו להיפגש באביב, כאן או שם.
השמועות על החום השורר כאן מופרזות. כמובן, מוטב לבוא הנה
בסתיו או בראשית האביב, לא כל כך בגלל החום כמו בגלל המלריה (גם
כאן כמו בעולם כולו היתה התפרצות מחדש), אבל העניין אינו רציני
כל כך.
אני מאוד עייף ומשועמם. אני מתגורר אצל גברת ברלין\19 ואיני
רואה איש מלבדה. כתבתי לך שבנותיה נמצאות בבית חולים צבאי ליד
הגבול המצרי,\20 בעלה\21 נסע ומן הסתם פגשת אותו בלונדון, ובני
משפחת יפה\22 נסעו למצרים. אני ביחסים טובים עם כל שאר האנשים,
אבל אינני מבקר אצלם ואין בינינו יחסי קרבה. פטרסון עדיין שוהה
עם הגדוד ברפיח, גם כן ליד הגבול המצרי. ובכלל, פאריס נעשתה
סולידית. אומנם ביקרתי פעמיים אצל היריבות שלך, בתואנה שהיה עלי
לנסוע לגדוד (הוא בקרבת מקום), אבל הפגישה נתקיימה בתנאים בלתי
נוחים.
עייפתי, אנוצ'קה, הגיע הזמן לפרוש וזכותי המלאה לעשות כן. אם
האלוהים לא ישלח לי עתה ירושה מן הדוד באמריקה, סימן הוא שאין
צדק בעולם הזה.
אני מנשק אותך ומצפה למכתב ממך על התקדמותו של ערי. היו
בריאים, יקיריי.
יהיה אשר יהיה, להתראות בקרוב.
ו'
.
.
הערות:
1 המכתב הושלם ב10 בפברואר (ראה להלן).
2 המברק לא נמצא.
3 גולדברג.
4 המכתב לא נמצא.
5 על כרוזים ערביים אנטי-ציוניים ואנטישמיים ראה איגרת אל פרידנוואלד 9.3.1919
. 6 ראה איגרת אל האבארד 10.1.1919 .
7 בית החרושת למנועים ביפו של האחים ואגנר, שהוגלו עם שאר
ה'טמפלרים' למחנה מעצר במצרים. המינהל הצבאי סירב להחכירו
ליהודים והחכיר אותו לקצין בריטי שהשתחרר מן הצבא (ראה תזכיר
ועד הצירים מפברואר 1919, אצ"מ, 4/882/1 8 .(Z הכוונה כנראה
למכתב המוזכר לעיל, שנשלח מחיפה ושלא נשתמר. 9 ז'בוטינסקי רומז
כנראה לכוונתו של וייצמן להעבירו מתפקידו כקצין קשר בין ועד
הצירים לבין השלטונות, בעקבות פנייתו של קלייטון, שהתאונן על
עמדותיו הקיצוניות של ז'בוטינסקי (ראה אגרות וייצמן, כרך ט,
איגרת 96). 10 איגרת אל לוין-אפשטיין 29.1.1919 .
11 אנשי הלשכה הציונית בפאריס, שליד ועידת השלום, ואנשי הלשכה
הציונית בלונדון.
12 פברואר.
13 ראה איגרת אל מחלקת המודחיעין 24.1.1919 .
14 בדצמבר 1918 סיכם י"ל גולדברג עם ז'בוטינסקי כי ימנה אותו
לעורך של 'שבועון עברי' (איגרת אל ז'בוטינסקי י' 28.12.191812). אך התוכנית לא יצאה
אל הפועל. ראה גם איגרת אל ז'בוטינסקי י' 11.6.1919 . 15 שלמה זלצמן.
16 ראה איגרת אל ז'בוטינסקי י' 24.12.1918 .
17 ועל כן מעטים הסיכויים שיוכל לעבוד ככתב בלונדון של עיתון
רוסי ליברלי. 18 משפחת שמואל טולקובסקי (איגרת אל טולקובסקי 18.8.1916 , הערה
1), שהיה חתנו של י"ל גולדברג.
19 ציטה ברלין.
20 איגרת אל ז'בוטינסקי י' 24.12.1918 .
21 אליהו מאיר ברלין.
22 בצלאל יפה ורעייתו חנה (איגרת אל יפה ב' 6.1.1907 , הערה 1; ראה גם
איגרת אל יפה ב' 1.4.1919 , הערה 3).
.
.