מכתב זאב ז'בוטינסקי - יוהנסבורג, אל אריה אלטמן - תל אביב

מספר האגרת : 3266

סימול התיק: א 1 - 2/ 27
קישור לשם התיק: ז'בוטינסקי זאב, מכתבים אל שונים תיק א' (4/1/1937-15/3/1937) תיק ב'(16/7/1937-16/3/1937) תיק ג'(19/7/1937-21/8/1937) תיק ד' (25/8/1937-31/12/1937)
מחבר האגרת: ז'בוטינסקי זאב
שם הנמען : אלטמן אריה
תאריך האגרת: 21/05/1937
צורת כתיבת האגרת: כתב-יד
מקור/צילום : מקור

קבצים מצורפים

a 1 letters\144517.pdf הורדת קובץ

תוכן


94 אל אריה אלטמן, תל אביב
יוהנסבורג, 21 במאי 1937 עברית
יוהנסבורג, 21 במאי 1937
ד"ר אלטמן היקר,
בהסכם עם ההסתדרות/1 יש כמובן הרבה חסרונות. אחד מהם הוא מיותר, לפי דעתי: למה הסכמתם למבוא תאורטי על ה'מטרות',/2 שלא הוזכרה בו המטרה 'בוררות'/3 וכו'? קשה להאמין כי באמת הוכרחתם לקבל את פרק מליצה זה, 'הוכרחתם' במובן של אולטימטום מצד השמאל. הדבר השני שאינני מבין אותו, זהו ח סר בחירה פרופורציונלית בתרכובת 'ועד פועלי המקום': הלא פירוש המצב הוא שבמקום עבודה 60 שמאלים לעומת 40 שלנו, ובועד יהיו אולי 9 שמאלים ואחד משלנו. אך אולי בתנאי היש אין זה חשוב, כי מיעוטינו הם קטנטנים.
מה שנוגע לעצם הדבר, לא כדאי להצטער על שהוכרחתם לסגת מעמדתנו בנוגע לשביתות וכו'. סוף סוף אי אפשר לנו להגן על המעמד הבינוני כשהוא בעצמו טִנו פת, איננו תומך בידידיו המגנים עליו, וגם בוגד בהם על כל החזית – מחרים אותם בבתי החרושת שלו, ועוזב אותם בעניני הארגון./4 Basta./5 גמרנו את הפרק הזה. אל תסכימו, למען השם, למליצות כמו באותו המבוא, מליצות שיש בהן כעין ויתור על עקרון; אך למעשה לא כדאי עכשו להקריב פת לחם אחד של פועל אחד משלנו בגלל זכויות מר שינקר/6 שהוא בעצמו מצפצף עליהם. לו הייתי עתה בארץ, אולי הייתי מיעץ שגם בעיריה לא כדאי לתמוך בימין. כמובן גם בשמאל לא נתמוך; אבל מה נזק אם נִתן לשמאל לאכול את הימין? אותה הטנופת. אך אינני יודע את המצב, ואפשר שאני טועה. כמובן לא צריך cut your nose to spite your
7/face -provided it would really be a cut that really hurts.
יאמר_נא למפקדים ולפרטים/8 שנאמנו לנו,/9 שהנני מתפאר בהם. כפלי כפלים צר לי עתה שלא אוכל לבקר את הארץ וללחוץ את ידיהם.
המצב על הבירזה/10 הוטב, ואולי כעת נוכל להתחיל בקצירת הזרעים שזרענו. 'זריעה' אינטנסיבית כזאת עוד לא עשיתי ולא ראיתי בחיי. נראה מה תתן לנו בצורת ממון.
מאד הדאיבתני הידיעה כי ה' רויטמן/11 עוד לא נספח אל הנשארים./12 מהי הסבה?
יותר ויותר, בה במדה שאני מרבה לחשוב על הענין באפן אוביקטיבי, מתברר לפני הצדק שבהחלטתנו. הכדאי שאכתוב לרויטמן? אם ייעץ, אכתב. לע"ע/13 אני מצרף מכתב למרק שורץ/14 - שימסור אם ימצא לנכון.
הנני מסכים למנויו של בֶרל./15 תשלחו לי, במכתב מובטח באחריות, ממצרים,/16 את נדרו ואת נדרי המפקדים.
בכאב נפשי קראתי את מכתבו של הלל צור/17 ע"ד/18 המצב העלוב ברמת טיומקין./19 המגבית בדרום אפריקה בטח לא תתן לנו במה לפתור את הבעיה הזאת. אני חושב על נסיון אחר. אם אספיק להתיעץ עם בן_חורין/20 ולוין,/21 אשלח לו את הצעתי עוד היום; ולא – בדואר הבא.

שלום תל_חי,

ז' ז'
למכתבו של ד"ר צייטלין/22 מחיפה: מלבד כל השאלות הטכניות וכל המעמסות שעל צווארנו, נדמה לי (וגם לבן_חורין) שלא כדאי גם לחשוב על הלבנון ברגע זה, מפני סבות פוליטיות.
1 ב18 באפריל 1937 החל משא ומתן בין נציגי ההסתדרות הכללית (דוד רמז, יצחק בן אהרן, אהרן בקר, מ' נמירובסקי וברל רפטור(
לבין נציגי הסתדרות העובדים הלאומית (אריה אלטמן, עקיבא ברון, ע' פייבל, י' שובל ואליעזר שוסטק) על הסכם לחלוקת העבודה, ועל קביעת נוהלים ליחסי עבודה בין פועלי שתי הסתדרויות העובדים במקומות עבודה. המשא ומתן נערך בתיווכו של פנחס רוטנברג. ב9 במאי 1937 נחתם הסכם בין הצדדים שכלל את הסעיפים הבאים: חלוקת עבודה בעבודות בנייה ובעבודות ציבוריות; הקמת ועדת ביקורת פריטטית; המשא ומתן עם המעבידים ינוהל בידי ועדי העובדים; הובטח שבוועדי העובדים תהיה נציגות גם למיעוט, בתנאי שימנה 10% מהעובדים (מ"ז 4/2/2/3).
2 במבוא להסכם נאמר, כי שני הצדדים רואים את תפקידם בהבטחת חלוקת עבודה צודקת בין כלל הפועלים, במניעת תחרות בין העובדים, בשמירה על ביצור העבודה העברית, ובהבטחת חלקו של הפועל העברי בעבודות המדינה, העיריות וההון הבינלאומי. שני הצדדים הביעו את נכונותם להגיע להסכם כולל אשר יכלול את כל ענפי המשק (נוסף לענף הבנייה והעבודות הציבוריות).
3 ה'בוררות' ביחסי העבודה היתה אחת מאבני היסוד של הסתדרות העובדים הלאומית (ראה כרך ט, איגרת 117, עמ' 105^106).
4 בענייני הארגון הצבאי הלאומי (ראה לעיל, איגרות 70^72, 90).
5 במקור מאיטלקית: מספיק.
6 אריה שנקר (כרך ז, איגרת 52, הערה 13), מחלוצי התעשייה העברית בארץ ישראל, ובמיוחד תעשיית הטקסטיל, היה נשיא התאחדות בעלי התעשייה.
7 אנגלית: לחתוך את האף כדי להרגיז את הפנים, ובלבד שהחתך באמת יכאיב.
8 למפקדי הארגון הצבאי הלאומי ולטוראים (באותה עת עדיין לא היה קיים המונח הזה בעברית, על כן השתמש ז'בוטינסקי בתרגום של המונח האנגלי private).
9 שנשארו נאמנים לנו ולא פרשו מהארגון הצבאי הלאומי יחד עם אברהם תהומי וקבוצתו.
10 למצבה של הבורסה בדרום אפריקה היתה השפעה על המגבית (ראה לעיל, איגרות 68, 78).
11 משה רויטמן (לעיל, איגרת 85, הערה 8).
12 אל אלה שנשארו נאמנים לארגון הצבאי הלאומי, ולא הצטרפו לקבוצת התומכים באיחוד האצ"ל עם ה'הגנה'.
13 לעת עתה.
14 מארק שוורץ (כרך י, איגרת 186, הערה 1). בן_חורין הוסיף בסוף המכתב בכתב ידו: 'מכתב למארק שוורץ יתקבל בדאר הבא'.
15 דהיינו למינויו של רוברט ביטקר למפקד הארגון הצבאי הלאומי.
16 מטעמי ביטחון, כדי שהחומר לא ייפול בידיה של הבולשת הבריטית.
17 הלל צור (כרך יא, איגרת 203, הערה 2) היה ממייסדיה של רמת טיומקין. מכתבו לא נמצא.
18 על דבר.
19 רמת טיומקין (כרך ח, איגרת 100, הערה 5) היה המושב הרביזיוניסטי הראשון בארץ ישראל. עם עלייתו על הקרקע בינואר 1933 סבל המושב מאפליה בהקצאת משאבים מצד מוסדות התנועה הציונית, בהשוואה ליישובים חקלאיים אשר השתייכו למפלגות השמאל. עם הקמת ההסתדרות הציונית החדשה בספטמבר 1935 פסק כליל הסיוע מצד מוסדות התנועה הציונית, ומשום כך הוא נקלע לקשיים כלכליים. לאחר הקמת המדינה נבלע המושב בתוך השטח המוניציפלי של נתניה והפך לשכונה בעיר.
20 אליהו בן_חורין נלווה אל ז'בוטינסקי בביקורו בדרום אפריקה.
21 נחום לוין.
22 מכתבו של ד"ר ז' צייטלין לא נמצא.