אל מרים כַהַן, וארשה
פאריס, 16 בנובמבר 1931 רוסית

גברת מארוסיה החביבה שלי,
מזמן לא כתבתי לך ולד"ר.\1 העמסתי על עצמי עבודה, כלום לא יצא ממנה, אבל הפסדתי זמן.
הימים כה מאוסים, שבושה היא לשאול לשלומכם.\2 ידוע לי כיצד כולכם מרגישים. אמרי רק דבר אחד: האם יש התנגדות או הכול נשאר כפי שהיה קודם - כמו בקישיניוב?
אני מאוד רוצה להגיע לוועידה;\3 אם יהיו לי אמצעים אבוא, אך אינני רואה מאין. אינני יכול לשאת נאומים - נמאס. על כל פנים, ב27 לחודש אינני יכול לבוא, אך ייתכן ב28 - אם… אבקשך להודיע זאת לפרופס; שיסלח לי שאינני כותב לו בנפרד - אין לי כוח לאחוז בעט.
אצלנו אין חדש. טוב לפחות שכולנו בריאים. אני אישית אינני שבע רצון. הקבצן\4 אינו יכול לקבל על עצמו למלא תפקיד. צריכים להתגורר בלומז'ה ולא להתערב בדבר, בין כה וכה אינני מספיק לעשות דבר. את מעשי הגבורה הנדרשים ממני אפשר לבצע בעזרת שלושה מזכירים, אך לי אין אפילו אחד, ואני מלקק את הבולים בעצמי. גועל נפש! אף על פי כן, אני נושם ומזדקף על רגליי האחוריות, ודבר מה יוצא אל הפועל.
למרות זאת אני אוהב אותך כמו קודם, וגם את הדוקטור. ייתכן ובקרוב יהיה בידי אוסף תרגומים של י' כ';\5 אפרסם אותם, אבל לא אראה לו.
אני מחבק אותך ואת אריאל ומנשק את שתי ידייך.
שלך, ו' ז'

הערות:
1 ולד"ר יעקב כַהַן.
2 בסוף אוקטובר 1931 פתחו סטודנטים פולנים לאומנים (האנדקים) בהסתה אנטישמית פרועה נגד הסטודנטים היהודים באוניברסיטת וארשה, הסתה שפשטה גם לאוניברסיטת קראקאו. בחודש נובמבר גברה הפעילות האנטישמית של הסטודנטים הפולנים, והפורעים פגעו הן בסטודנטים יהודים הן באוכלוסייה היהודית בכללותה.
3 לוועידת ברית הצה"ר בפולין (ראה איגרת אל פרופס א"צ 17.9.1931 , הערה 1).
4 במקור בעברית בכתב קירילי.
5 של שירי יעקב כַהַן לרוסית.