307 אל שלמה יעקבי, לונדון
וילנה, 5 באוקטובר 1936 רוסית
וילנה, 5 באוקטובר 1936
סולומן לבוביץ' היקר,
תודה על המכתב./1 שכחתי בכלל את האוואנגליון שלך – אין מכתבים אין אהבה/2 –ומסתבר שאתה כועס./3 חביבי, לו היית מעיף מבט לתוך נשמתי במרינבאד, לא היית שואל למה לא כתבתי; אך כמובן שגם אצלך הנשמה שחורה משחור.
לעצם העניין: אני שוקל עתה לערוך שינוי במבנה מוסדותינו ואשלח לך את התכנית, אולם לעת עתה אינני מפרט.
הערה אחת: לא ניתן להשוות את אברהמס/4 ואת האחרים לפקידי ממשלה קבועים./5 האם הם קבועים? /6 האם מובטחת להם משרה או גמלה? הלא רק כתגמול על כך מוותרים פקידי ממשלה על ותק פוליטי. ואילו אצלנו הם מסתכנים בהישארות בלא כלום, בדיוק כמו שכטמן או דאם.
אני מברך בהתלהבות על הרעיון, להסיר מעליי את עול התארים שלי. /7

אני מחבק אותך,

שלך, ו' ז'
הערות:
1
מכתבו של יעקבי מ30 בספטמבר 1936 (מ"ז א24/3/1).
2 במקור באנגלית: No letters no Love
3 במקור בצרפתית: boudez; יעקבי הביע תרעומת על כך שבשבעת השבועות בהם נעדר מלונדון לא קיבל מז'בוטינסקי שום מכתב.
4 אברהם אברהמס היה המזכיר המדיני של הצ"ח.
5 במקור באנגלית: permanent Under-Secretaries; יעקבי התנגד להצעה שהעלה ז'בוטינסקי, להפקיד בידי אברהמס ומרלין ניהול מחלקות של נשיאות הצ"ח (ראה איגרת אל יעקבי ש' 25.9.1936 ), והציע להשאירם במעמד של עובדי מדינה קבועים.
6 במקור באנגלית: permanent
7 מן הסתם הגיב ז'בוטינסקי על הצעתו של יעקבי, שיוותר על התארים בתנועה (כגון מצביא ברית החייל וכו' ויסתפק בשני תארים בלבד: נשיא הצ"ח וראש בית"ר.