273 אל אוהדי הצ"ח
פראג, 6 בספטמבר 1936 עברית
פרָג, י"ט אלול תרצ"ו
עמית,
עוד אינני יודע כרגע לידי מי יגיע מכתבי זה, ואולם אתחנן-נא שיִקָרא כמכתב אישי: כי אמנם אליך מכוונים דבריו, ומאתך אבקש עזרה.
מגבית תרצ"ז לקרן תל-חי רבת ערך היא לעמנו כולו, כי מסקנותיה תחלטנה אם בידי תלמידי הרצל תהי הנהלת המפעל הציוני, או בידים אחרות ישָאר הרסן כעד היום. אבל לנו, למחנה ההרצלאי עצמו – לנו המגבית הזאת היא כעין יום הדין של הגורל. אם תצליח – עם ישראל מִלָא את ידינו לעמוד בראש ולנהל את מלחמתו בשמו; ואם לא תצליח – גם בזה יתגלה רצונו; ואנחנו הן בכ ה והן בכ ה/1 נדע את חובתנו.
דוקא בימים האלה מכל צד וצד נשמע, כי ראו לבסוף המוני הצבור העברי שאתנו היה הצדק, כל הזמן אתנו היה, והנם מתחרטים על המשגה ההיסטורי שלא לנו כי אם לזולתנו מסר את הרָשות הלאומית. בתקופה כזו של חשבון נפש ציבורי, אך ורק בגו בֶה עצמו תלויה הצלחת המגבית: כי בכל בית ובית מחכים לו בלב וביד פתוחים לרווחה – בתנאי שיבוא וידפו ק על הדלת.
זוהי בקשתי ממך: על כל דלת ודלת – לדפוק.

ז' ז'בוטינסקי
הערות:
1 כך או אחרת.
.