אל תמר ז'בוטינסקי-קופ, תל אביב
ריגה, 18 בנובמבר 1930 רוסית

טאניה היקרה,
מאה שנים לא כתבתי. אינני זוכר אפילו אם הודיתי לך על מכתבך המקסים ליום הולדתי.\1 איליה\2 מסר לי אותו ברטט של קדושה באותו יום, אפילו לא שעה אחת קודם. תודה!
למחרת נסעתי, ואני נע ונד. אני עייף ולא עייף, אך זה מאוד נמאס עליי - ומצפה לי עוד חודש ימים.
על העניינים הציוניים ידוע לי מעט, רק מהעיתונים, ואני גם לא מתעניין במיוחד. בפרקי הזמן בין ההרצאות אין מרשים לאיש לגשת אליי. על יד הדלת עומדים בית"רים ונאסר עליהם אפילו לדווח לי שמישהו בא לבקר אותי. אני קורא וישן יותר. אל תכעסי שאני ממעט בכתיבה - שוויון נפש איום. אינני אוהב את הזמן הזה של אי-ודאות ושל שינויים, זה תמיד מביא אותי לדמורליזציה. אין לי רצון לעשות דבר ובעיקר לכתוב.
אניה כותבת לעתים רחוקות, לפני ימים אחדים שוחחתי אתה בטלפון, וגם עם ערי. שמענו איש את רעהו כאילו שוחחנו מחדר סמוך. כנראה שהכול שם כשורה. אין טעם לכתוב אליי לריגה, נתיב המסע מאוד מפותל. אהיה בפאריס ב26 בדצמבר.
אני מנשק אותך ואת הילדים, ושוב תודה על המכתב.
ו'
הערות:
1 המכתב לא נמצא.
2 איליה אליהו גלפרין.