אל מאיר גרוסמן,/1 לונדון
לונדון, 18 ביוני 1936 גרמנית
לונדון, 18 ביוני 1936
מאיר איליץ' הנכבד מאוד,
את מכתבך החשוב מ7 ביוני קיבלתי בווארשה לפני ימים אחדים,/2 ונזדמן לי לדון בתוכנו עם אינג'ינר מר שטריקר/3 בווינה; ואתמול היה לי העונג לדון אתך אישית במכלול השאלות הללו./4 לא נותר לי אלא לסכם את עמדתי שכמובן ידועה לך היטב.
אין ספק שבתקופה הגורלית הזאת, הכרחי שהיהדות השואפת לציון תתאחד. אולם אחדות זו יכולה להיות יעילה רק בצורה אחת: זכות בחירה כללית ללא תשלום,/5 אספה לאומית של יהדות העולם וסוכנות יהודית שתיבחר על ידה.
אני מניח ללא פקפוק, שאתה וחבריך להשקפה הפוליטית תומכים בעיקרון זה, ושהנך שולל לכל הפחות את קניית זכות הבחירה. לכן אני יכול להסביר את הישארותך בהסתדרות הציונית, המבוססת על זכות בחירה בתשלום, רק באמונה שאתה וחבריך להשקפה הפוליטית מטפחים עדיין, שאפשר לחולל מבפנים רפורמה בשיטת הבחירות. אני מכבד כל אמונה – גם את זו. לעומת זאת משוכנעים חבריי להשקפה הפוליטית ואנוכי, שאת זכות הבחירה הכללית ואת איחודה של יהדות העולם השואפת לציון לא ניתן להגשים באמצעות ההסתדרות הציונית הישנה. לפיכך אין לנו מה לחפש בהסתדרות הציונית הישנה, וכי הדרך היחידה למימושו של הרעיון הזה היא אותה דרך שאנו צועדים בה מאז המשאל ב6/.1935 גם את האמונה הזאת יש לכבד.
לפיכך אין כל טעם לצפות, שכל אחד מאתנו ישנה את עמדתו כלפי ההסתדרות הציונית האחרת./7
ואולם ידידיי ואנוכי מתעניינים מאוד בשאלה, האם שני חלקיה של התנועה הרביזיוניסטית מסוגלים לשוב ולהתאחד. אני יכול לומר, שלי אישית גרם תמיד הפירוד הזה עָגמת נפש, ואני שואף בכל לבי לאיחוד. אני בטוח שאפשר להוציא אל הפועל את האיחוד מבלי לפגוע באמונות המוזכרות לעיל. דרוש לכך רק דבר אחד: שהרצון הכן יהיה קיים בשני הצדדים. נראה לי שבדיוק למקרה הזה מתאים כלל הפיוס הנודע: יש להדגיש את המאחד את שתי המפלגות ולהתעלם מהמפריד ביניהן. אם מסבים אל השולחן ומחפשים בסבלנות פתרון, אבל שוללים באופן נמרץ כל אפשרות להזמין אותנו להסתדרות הציונית הישנה או לנתק אותך מההסתדרות הציונית הישנה - ניתן יהיה למצוא נוסחה להסכם. זו תהיה באמת שמחה גדולה לעם ולקח טוב לכל הציונים. בצד שלנו קיים הרצון הזה, אולם אין זה תפקידי לומר אם גם בצד שלך הרצון הזה קיים.

בכבוד רב,

ו' ז'בוטינסקי

הערות:
1 איגרת אל אחד העם 26.1.1916 , הערה 4.
2 גרוסמן ציין במכתב כי לנוכח האירועים בארץ ישראל, התמורות הבינלאומיות והניסיון לעצור את המפעל הציוני בארץ ישראל קיים צורך דחוף לאחד את הכוחות הציוניים. כצעד ראשון לאיחוד הכולל הוא הציע איחוד מחדש של כל חלקי התנועה הרביזיוניסטית, דהיינו איחוד מפלגת המדינה העברית עם ברית הצה"ר (מ"ז, פ3/94/2/59).
3 הפגישה עם רוברט שטריקר (איגרת אל גרוסמן 7.7.1926 , הערה 13) התקיימה מן הסתם ב14 ביוני, בעת שז'בוטינסקי ביקר בווינה בדרכו מווארשה ללונדון (ראה איגרות אל ז'בוטינסקי ע' 14.6.1936 ו- אל פוסקו 14.6.1936 ). שטריקר היה שותף לדרכו הפוליטית של מאיר גרוסמן ושניהם השתייכו למפלגת המדינה העברית, שייסדו לאחר פרישתם מברית הצה"ר בשנת 1933, בעקבות כישלון ועידת קאטוביץ (שתי איגרות אל גרוסמן 22.3.1933 ו- אל חברי הצה"ר 22.3.1933 ו- אל חברי בית"ר 22.3.1933 ו- אל טריווש 23.3.1933 ; ראה גם איגרת אל כהנא 18.1.1935 , הערה 3).
4 גרוסמן התגורר באותה תקופה בארץ ישראל. אולם בשובו ממסע הרצאות בארצות הברית לארץ ישראל הוא התעכב בלונדון (The Jewish Chronicle, 12.6.1936), וכך נתאפשרה הפגישה בין שני האישים ב17 ביוני.
5 ראה איגרת אל וייצמן ח' 18.5.1936 , הערה 7.
6 במשאל שנערך בקרב חברי ברית הצה"ר בעניין הפרישה מההסתדרות הציונית, החליט הרוב המכריע של חברי התנועה על פרישה מההסתדרות הציונית ועל הקמת ההסתדרות הציונית החדשה (ראה כרך י, איגרות ז'בוטינסקי, לפי המפתח).
7 דהיינו כלפי ההסתדרות הציונית הישנה או ההסתדרות הציונית החדשה.