אל חיים וייצמן, לונדון
לונדון, 29 במאי 1936 אנגלית
לונדון, 29 במאי 1936
ד"ר וייצמן היקר,
פגישתנו אתמול/1 נסתיימה בהחלטה שיש להמשיך בשיח, כדי לבחון אם תיתכן חזית מאוחדת ואם ניתן יהיה להוציאה אל הפועל. מכיוון שהמגע יחודש לאחר ששנינו נחזור לאנגליה, כפי הנראה בשבוע השני של חודש יוני,/2 כאשר אחד מחבריך צפוי גם כן להיות בלונדון,/3 סבורני שיהיה זה מועיל אם אנצל את מרווח הזמן הזה כדי להסביר, ביתר פירוט, את עיקרי ההצעה שהוגשה במכתבי מ18 לחודש./4
הצעתי כוללת את הסעיפים הבאים (מובן שהם קשורים זה בזה):
א) מנשר משותף המאשר את האחידות בהשקפה הציונית ובפעילות הציונית בקרב יהדות העולם כולה.
ב) גוף משותף זמני לפעילות מתואמת עד לכינוס האספה הלאומית.
ג) האספה הלאומית/5 תכונס בפיקוח משותף של כל הנוגעים בדבר בראשית השנה הבאה. זכות בחירה כללית ללא תשלום או הצהרות אידיאולוגיות: כל יהודי או יהודיה מגיל 20 ומעלה רשאים להצביע אם הם רוצים בכך. המטרה היא להגיע ל4-6 מיליונים מצביעים. אף על פי שהבחירות תהיינה חשאיות, יידרש כל מצביע לפני כניסתו לקלפי לציין ברשימה את שמו או את שמה, את הגיל והכתובת, כדי שתישמר רשימה מלאה של המצביעים.
ד) על האספה הלאומית הזאת לבחור בסוכנות היהודית כולה./6
ה) על האספה הלאומית לבחון את 'תכנית העשור' ולאשרה כפי שהיא מתוארת בסעיף הבא. תכנית זו תהיה הבסיס לכל משא ומתן בעתיד עם מעצמת המנדט, עם חבר הלאומים וכו'.
ו) 'תכנית העשור' צריכה לכלול תכנון ליישובם של לפחות 1,500,000 עולים בארץ ישראל ובעבר הירדן, בתוך עשר שנים. על התכנית לכלול הצעות קונקרטיות לרפורמות תחיקתיות ומנהליות הדרושות להקלת קליטתם (סקר גיאולוגי של האזורים השוממים, חוק קרקעות ראוי, רפורמה במכסי מגן ובמסים, ביטחון, מלווה להתיישבות ארץ-ישראלית וכו'). מצד שני, על 'תכנית העשור' גם לכלול תכנית מתוקנת של שיטותינו להכשרת עולים ולבחירתם, מימון, התיישבות וכל הקשור בזה.
ז) הפעולה היסודית השלישית של האספה הלאומית צריכה להיות הכרזה על מלווה יהודי לאומי שיהיה בסמכותה הבלעדית של הסוכנות היהודית, להבדיל ממלווים המופעלים על ידי הממשלה.
אני מדלג על כל ההנמקות – אם הכרחי ניתן להעלותן בעל פה כאשר ניפגש שוב.
אני מבקש לציין עתה שתי נקודות בלבד.
הראשונה: האמצעי החזק ביותר (אולי היחיד) ל'לחץ' מדיני העומד עתה לרשות היהודים - הנו הרושם המורלי של אחדות. ההצעות שאני מציע כאן – המנשר המשותף, ההנהגה הזמנית המשותפת, ובמיוחד האספה הלאומית שתיבחר על ידי 'כולם' – הם הביטויים הטובים ביותר לאחדות יהודית שניתן להעלותם בדימיון. אולם, כפי שאמרתי, הם 'כרוכים זה בזה'; כולם מגיעים לשיא בזכות 'בחירות כלליות ללא תשלום וללא הצהרה', ואינני רואה אפשרות לאחדות ללא בחירות כלליות.
הנקודה השנייה היא בעניין 'תכנית העשור': מכיוון ש'מיליון וחצי יהודים בתוך עשר שנים' הוא כשלעצמו שווה ערך לרוב יהודי; הרי שאימוץ תכנית כזאת על ידינו, עשוי דרך אגב לסלק כמה מן הקשיים במציאת נוסחה משביעת רצון למטרה הסופית של הציונות./7

שלך בנאמנות,

ו' ז'בוטינסקי
הערות:
1 כפי הנראה היתה כאן פליטת קולמוס (ראה איגרת אל ז'בוטינסקי י' 27.5.1936 , הערה 6).
2 לא היה המשך לפגישה בין שני האישים ולא היו לה שום תוצאות מעשיות.
3 הכוונה לדוד בן-גוריון (ראה שם, הערה 12).


































































































































































































4 ראה לעיל, איגרת 151.
5 האספה הלאומית של העם היהודי (ראה גם כרך י, איגרת 228).
6 דהיינו בנציגים הציוניים ובנציגים הלא ציוניים של הנהלת הסוכנות היהודית.
7
דחיית הצעת ההחלטה שהוגשה על ידי סיעת ברית הצה"ר בקונגרס הציוני ה17 (1931), כי יעדה הסופי של הציונות הוא כינונה של מדינת היהודים בעלת רוב יהודי משני עברי הירדן על ידי הרוב, גרמה למתיחות רבה בין ברית הצה"ר לבין הרוב בההסתדרות הציונית. הוויכוח על 'המטרה הסופית' תרם ללא ספק להשתלשלות שהובילה לפרישת הצה"ר מההסתדרות הציונית (ראה כרך ז, איגרת 246). קבלת תכנית העשור על ידי ההסתדרות הציונית עשויה אפוא לדעת ז'בוטינסקי לגשר על הפערים האידיאולוגיים שתרמו לפילוג, שכן מטרתה ליצור רוב יהודי בארץ ישראל שהוא המפתח להקמתה של מדינת היהודים.