אל יונה פרהליך, תל אביב
לונדון, 7 במאי 1936 גרמנית
לונדון, 7 במאי 1936
אדוני הדוקטור הנכבד מאוד וידידי היקר,
אתה מבין כמובן, מדוע לא עניתי על מכתבך מ15 באפריל./1 אני גם לא לגמרי בטוח, שעמדתך בשאלת שובך לתפקיד הנציב/2 לא השתנתה בינתיים בהשפעת המאורעות./3 אני מקווה שהיא בכל זאת השתנתה. אני יודע רק דבר אחד: לו נמצא עכשיו בארץ ישראל אדם אשר מוכן ,למרות הקשיים, להשליט שם סדר בתנועה ולדכא את כל ההתנגדויות, הייתי תומך בו במאת האחוזים.
עתה אינני רואה מוצא אחר זולת זה: חייבים לבטל את האוטונומיה של כל ענפי התנועה, ולהכפיפם למרותו של גוף אחד, ואין זה משנה לי אם הגוף הזה יהיה קולגיום או איש אחד; אם ייבחר בארץ או יתמנה מכאן.
ידוע לי כיצד יתייחס מיעוט גדול, ואולי הרוב, אל גוף מעין זה. אולם גם נגד זה יש אמצעי: אנחנו נחוקק כאן חוק אשר יקבע, כי במהלך השנה הקרובה צורת הביקורת היחידה היא פרישה מן התנועה. מכאן, שהפרה ראשונה של משמעת תיחשב לפרישה מן התנועה. אינני אומר שזה טוב, זה רע מאוד. אולם לצערנו זה בלתי נמנע, שכן אינני מוכן לאפשר שהעניין יתפוגג בצורה מבישה.

המסור לך,

ו' ז'בוטינסקי
הערות:
1 המכתב לא נמצא.
2 בעקבות החלטת הכינוס העולמי השני של בית"ר להקים בארץ ישראל קומיסריון מטעם שלטון בית"ר, התפטר ד"ר פרהליך מתפקידו כנציב בית"ר בארץ ישראל (ראה איגרת אל פרהליך 7.1.1935 , הערות 2-3). במארס 1936 חזר ד"ר פרהליך לפעילות התנועתית, והוא קיבל על עצמו את תפקיד קומיסר בית"ר בארץ ישראל. אולם הוא
סירב לקבל על עצמו את תפקיד נציב בית"ר.
3 דהיינו ההתקפות המאורגנות של הערבים על היישוב היהודי בארץ ישראל אשר החלו ב19 באפריל 1936.