אל דוד בוקשפן, תל אביב
פאריס, 20 ביולי 1935 גרמנית


פרטי ואישי
ד"ר בוקשפן הנכבד והיקר,
שכטמן הראה לי בכל זאת את מכתבך./1 זאת קללתנו הישנה והנצחית – וכפי הנראה יותר מזה, אחד מ'כישרונותיי' האישיים – לא לנצל את הכוחות הטובים ביותר ולהפקיר אותם לגורלם. האמן-נא, שלפחות אצלנו בוועד הפועל יש הערכה רבה לכישוריך ולנאמנותך.
אני רוצה לקוות, אני חייב לקוות, שעכשיו - עם סיום טרום העידן ההירואי שלנו אך הפרוע, ועם ראשיתו של הצ"ח, שאני מגדירו מעשיות/2 - תכלה הקללה ההיא. אין לי כל רשות להבטיח דבר מה, ואולם אני מקווה.
כל טוב.

המסור לך,














ו' ז'
הערות:
1 המכתב לא נמצא, אך על פי מכתבו של ז'בוטינסקי מתברר שד"ר בוקשפן עדיין התמודד עם בעיית הקליטה בארץ.
2 במקור בעברית.