אל ליאונה קארפי, מילאנו
פאריס, 18 ביולי 1935 איטלקית


קארפי היקר,




זה עתה קיבלתי את מכתבך;/1 מאוד בלתי צפוי - אתמול דיברתי עם פוסקו/2 ובשום אופן לא יכולתי לצפות לפסימיות כזאת מצד חבר כמוך, ועוד מנציב./3 עליי להרהר בדבר ולברר; לפי שעה אכתוב לך את תגובתי הראשונה, האישית והכמעט איסטינקטיבית.
אני למשל תמה מאוד, שדווקא הבית"רים הטובים ביותר – דיליון/4 ובלה/5 - שאני מכיר אותם אישית והם בחורים עתירי זכויות ומכובדים בתנועת בית"ר כבר שנים רבות, נחשבים בצ'יוויטאווקיה לכוחות הרסניים, בעוד קוליץ/6 נחשב לכח חיובי. קוליץ מוכר לי מעט מאוד, אך בינואר הוא שלח לי לאמריקה מכתב 'פוליטי' המעיד על שיא של קלות דעת
וחוסר משמעת אלמנטרית (היה עליו לפנות אליך ולא אליי) וכו'./7
ואשר לירמה הלפרן: החל מ1930 עקבתי יותר מעשר פעמים אחר שיטת ניהול הקורסים למדריכים בארבע או בחמש מדינות. אינני מוסמך להעריך את השיטה, אך אני מכיר את השפעתה על התלמידים, והיא היתה תמיד טובה, בריאה ומחזקת.
מה אם כן עליי להסיק? נכון, בית ספר לימאות וקורס למדריכי בית"ר אינם זהים, אבל כל עוד התלמידים נשארים ביבשה, לא אמור להיות הבדל כה עצום עד כדי פסילת כל הקְבלה ביניהם.
מכל מקום, אשתדל לברר את העניין במידת האפשר (דבר שיקשה עליי בתקופה זו שבה אני עסוק מאוד)./8 אני מודע לחומרת המצב -
ואם ככלות הכול ארצה לסכמו בקצרה מנקודת המבט שהבעת במפגיע במכתבך, הרי מי שמועיל בבית"ר, מזיק בצ'יוויטאווקיה, לכן ...
מכתבי זה הוא אישי, והוא נועד לך בלבד.


















שלך, ו' ז'
הערות:
1 המכתב לא נמצא, אולם על פי ההמשך עולה, שקארפי התאונן על המתיחות השוררת בבית הספר הימי בצ'יוויטאווקיה, והוא הטיל את האחריות לכך על ירמיהו הלפרן, מפקד בית הספר הימי, על יחזקאל דיליון, מפקד הפלוגה, ועל ליאו בלה, סגן מפקד הפלוגה. קארפי האשים אותם בהנהגת משמעת קפדנית מדי בבית הספר. ראה גם להלן, הערה 8.
2 טלפונית.
3 ליאונה קארפי היה נשיא ברית הצה"ר ונציב בית"ר באיטליה.
4 יחזקאל דיליון (איגרת אל הופמן 5.4.1933 , הערה 3).
5 ליאו בלה – Bella (שפֶּטו בקָה, אוקראינה 1913-תל אביב 1983); בשנת 1918 הגיע עם המשפחה לקלייפדה. ב1930 הצטרף לבית"ר. ב1933 נתמנה לחבר נציבות בית"ר בליטא. בוגר המחזור הראשון של בית הספר הימי בצ'יוויטאווקיה (1934-1935). בדצמבר 1935 נתמנה למזכיר המחלקה הימית בשלטון בית"ר.
6 צבי קוליץ
- Kolitz (אליטה, ליטא 1912-ניו יורק 2002); עיתונאי, סופר, מפיק קולנוע ותיאטרון ומרצה ליהדות בישיבה יוניברסיטי בניו יורק. קיבל חינוך תורני (למד בישיבות) ובתחילת שנות ה30 למד באוניברסיטת פירנצה. היה חניך המחזור הראשון בבית הספר הימי של בית"ר בצ'יוויטאווקיה ושימש בתפקיד סגן מפקד הפלוגה. ב1939 עלה לארץ ישראל והיה פעיל בברית הצה"ר ובאצ"ל וגם התגייס לצבא הבריטי. לאחר מלחמת העולם השנייה יצא בשליחות הקונגרס היהודי העולמי לדרום אמריקה וב1952 השתקע בארצות הברית. התפרסם במיוחד הודות לספרו יוסל רקובר מדבר אל אלוהים.
7 מכתבו של קוליץ לא נמצא.
8 בתשובה למכתבו של ז'בוטינסקי (שלא נמצא), אשר ביקש הסבר לתלונתו של קארפי, דיווחו ירמיהו הלפרן ויחזקאל דיליון על השתלשלות העניינים שהביאו לדעתם לתלונותיהם של ליאונה קארפי ושל פרופסור מנדס (איגרת אל קארפי 10.10.1935 , הערה 2). הם הסבירו שהנהיגו סדר ומשמעת בבית הספר על פי הכללים הנהוגים בבית"ר, אך החניכים אשר לא התחנכו בשורות בית"ר הביעו על כך תרעומת. הם גם דיווחו שהוציאו משורות בית הספר את החניך וילניקי, חבר 'ברית החייל', בשל 'התנהגות פרובוקטיבית במשך חודשים מספר', ולמרות בקשתו של פרופ' מנדס ושל רעייתו סירב הלפרן להחזירו (מכתביהם של ירמה הלפרן ושל יחזקאל דיליון אל ז'בוטינסקי מ29 באוגוסט 1935, מ"ז, א 2/23/3/1).