.
אל יעקב לנדאו, האג
לונדון, סוף ינואר 1\1918...אנגלית

מר לנדאו היקר,
אני מבקש מחילה על כל חטאיי - על האיחור העצום של
תשובתי למכתביך\2 ועל אי ההצלחה לשלוח לך את ההקדמה
למאמריי מן הטריבונע.\3 אבל הייתי באמת טרוד. מוחי היה טרוד
בעניינים אחרים, ואיני מסוגל לכתוב בלי להתרכז כל כולי בנושא
שלי. אפילו עתה יכול אני רק לגעת בשאלות החשובות ששאלת
אותי, בלי למצותן.
ראשית כול, קבל את איחוליי על עבודתה הטובה של
סוכנותך.\4 זה מוסד מועיל מאוד. מכל מעשיכם, איני מסכים רק
עם רשימה אחת, 'ההיסטוריה של ההצהרה האנגלית' מאת בוריס
גולדברג.\5 הצהרה זו היא הישג אישי של איש אחד בלבד - של
ד"ר חיים וייצמן. ארבע שנים של עבודה סבלנית ומלאכת מחשבת
יצרו את הקשר בינו לבין כל אחד מראשי המדינאים בארץ זו.
האישים החשובים של אנגליה מדברים גלויות על קסמו האישי
כאחד הגורמים היעילים ביותר בתעמולה הציונית באנגליה.
הצטרפותם של רוב הרוטשילדים בלונדון לציונות, גם היא
נתאפשרה רק בזכות השפעתו. עזרתו של מר סוקולוב הועילה
מאוד, ומסעו לצרפת ולאיטליה היה, ללא ספק, מוצלח מאוד.\6
אבל בהיסטוריה שלנו תישאר ההצהרה קשורה בשמו של וייצמן,
והצטערתי על חוסר ההגינות ברשימתו של גולדברג, המתארת את
האירועים בצורה לא נכונה. אני מקווה שתנצל את ההזדמנות
הראשונה כדי לתקן עוול זה.
תודה על השתדלותך לסייע לקרן הרווחה של הגדוד העברי.
באשר לגדוד עצמו, תסכים עמי שאיני יכול להשיב על שאלותיך.
כל זמן ש'הלגיון' היה רעיון בלבד, יכולנו לדון בו באופן חופשי.
עתה הוא עובדה של ממש. אם המלחמה תימשך, תוסיף כמובן
'עובדה' זו ותתעצם יותר מכפי שקיוויתי אי פעם. אני מרוצה מאוד,
וידידיי, ואפילו אויביי, מודים שיש לי סיבות טובות להיות מרוצה.
זאת אשר אוכל לומר, לפי שעה. אבל 'העובדה' תדבר בקרוב בעד
עצמה.
כמובן, כל הפעולה למען הלגיון העברי תרמה במידה רבה עד
מאוד לעבודתנו הדיפלומטית בארץ זו. הלגיון העניק משמעות
פוליטית לקשר של יהודים לארץ ישראל. הוא זכה לתמיכה של
הטיימס, של הפרלמנט ושל קבינט המלחמה זמן רב לפני
'ההצהרה', ועזר לסלק הרבה מכשולים בדרכה. אך משקלו המלא
של הלגיון יורגש בשלב מאוחר יותר.
מעמדה הכללי של הציונות עדיין אינו משביע רצון. בתחילת
המלחמה לא הצלחנו ליצור ועד פועל מצומצם\7 בארץ ניטרלית.
עתה, כמובן, זה מאוחר מדי. אבל התוצאה של עקשנות פושעת זו
היא שאין לנו ארגון עולמי, ועלינו לשאת בתוצאות המצב הזה בכל
אשר נפנה. הפעילות הדיפלומטית בצרפת הוזנחה, למרבה הצער,
למרות הצלחתו של סוקולוב שם (הוא השיג הרבה בהתחשב בפרק
הזמן של שבועיים, אבל אלה היו שבועיים ימים ככלות הכול),
נתקלים אנו עדיין בצרפת ברגשות סלידה עזים. יתירה מזו,
משלמים אנו את מחיר כישלוננו לחנך את ההמונים היהודים ברוח
של אקטיביזם פוליטי 'החלטי'.\8 הרשינו להם לבזבז את האנרגיה
המוסרית שלהם בהטלת אשמה קלת ערך נגד רוסיה הצארית,
בשוכחנו שהצאר היה רק תופעה חולפת, בעוד שהעיקר בשבילנו
הוא ארץ ישראל. הרשינו להם להסתיר מפני ההמונים את העובדה,
שטורקיה התחייבה להרוס את הציונות בכל צורה שהיא, וששלטון
טורקי, במיוחד ללא הקפיטולציות, משמעו אסון מוחלט לכל
תקוותינו. בשל כל זאת, ההמונים שלנו מתוסכלים וחשדנים,
ועכשיו תהיה זו משימה קשה להובילם בכיוון הנכון. עם זאת הם
נעים, אך כמובן לאט ובחוסר מרץ. אני די מבין את לימוד הזכות
של הציונים הגרמניים על התקרבות לממשלתם או לממשלת
אוסטריה, ואפילו את רצונם לפעול כדי לאלץ אותן לחקות את
הדוגמה האנגלית.\9 אבל עמדתם כלפי הצהרותיו של טאלעת
פאשה\10 אין לה כפרה. הציונים הגרמניים יודעים טוב יותר מכל
אחד אחר, שדבריו, אפילו בצורתם האחרונה, משמען חד וחלק -
סירוב. הם יודעים אל נכון, ש'התיישבות בתחום היכולת
הטבעית'\11 משמעה בלשונו, צורה חדשה של 'פתקה אדומה'.\12 הם
יודעים שטענתו על אודות 'הקפיטולציות אשר מנעו מן "הטורקים
הצעירים" לסייע לנו' היא שקר, שכן הקפיטולציות היו הגורם
היחיד שעזר לנו ליצור לפחות משהו בארץ ישראל. הציונים
הגרמניים יודעים זאת, ואני נוטל לעצמי את הרשות לקבוע, שאילו
היתה טורקיה כובשת שנית את ארץ ישראל ושולטת בה אפילו בלי
הקפיטולציות, הם היו רואים בכך אסון. אם כן, למה הם משבחים
את הפטפוט של טאלעת, למה הם מסייעים לו? אפילו מנקודת
הראות של נאמנות לגרמניה לא היה זה נחוץ. עלי להתוודות
שהיתה לי דעה טובה יותר על האומץ האזרחי של הציונים
הגרמניים.
מיטב האיחולים,
שלך בנאמנות,
[ו' ז'בוטינסקי]
.
.
הערות:
1 תאריך האיגרת נקבע על פי התוכן, שכן יש בה תשובה למכתב של
לנדאו מ14 בינואר 1918.
2 מ14 בינואר 1918 (מ"ז, א6/3/1) ומכתב נוסף שלא נמצא.
3 איגרת לנדאו 29.9.1917 , הערות 5 ו6.
4 'סוכנות הידיעות היהודית'.
5 בסקירה על 'הצהרת בלפור', שפרסם בוריס גולדברג בידיעון של
'סוכנות הידיעות היהודית' בהאג, העלה הלה על נס את תרומתו של סוקולוב
להשגת ההצהרה, והתעלם מחלקו של וייצמן בהישג זה (ראה: Mitteilungen des
.(Judisches Korrespondenzbureaus in Haag, 13.12.1917
6 כוונתו לביקוריו של סוקולוב בעניינים מדיניים בצרפת ובאיטליה,
באפריל-מאי 1917.
7 במקור: .E.A.C
8 במקור בגרמנית: Zielbewusst
9 לפרסם הצהרה בזכות שאיפות הציונות.
10 בריאיון לעיתונאי הציוני יוליוס בקר ( ,(Julius Becker כתב של
העיתון ב12 בדצמבר 1917, התחמק מחמד טאלעת פאשה ,Vossische Zeitung
(איגרת 76אל וולפסון 4.2.1910 , הערה 15) ממתן הבטחה של ) Mehmet Talaat Pasha-
ממש ליהודים בעניין ארץ ישראל. דין וחשבון על הריאיון נתפרסם
ב Vossische Zeitung ב 31.12.1917 וחזר ונתפרסם ב Zionist Review,
The February 1918
11 לשאלת העיתונאי בעניין מדיניות טורקיה כלפי העלייה היהודית
לארץ ישראל השיב טאלעת פאשה, שזו תהיה מותנית ביכולת הקליטה של הארץ (שם).
12 'תד'כרה' ( - (Tadhkira תעודה שהעניקו השלטונות העות'מאניים,
בשנים 1913-1890, ליהודים ברדתם אל החוף בארץ ישראל. תעודה זו התירה
למחזיקים בה לשהות בארץ ישראל שלושה חודשים בלבד.
.
.