.
אל הרברט סמואל, לונדון
לונדון, 16 בספטמבר 1916...אנגלית
16 בספטמבר 1916
אדון נכבד,
אני מתנצל, שלא השיבותי קודם לכן על מכתבך מ5 לחודש.\1
אולם הייתי עסוק מאוד בהכנות למסע התעמולה שלנו, והעניינים
לא היו נהירים לי די הצורך, לכן סבור הייתי שמוטב לדחות את
התשובה. צר לי מאוד שהשליח שלך לא מצאני בבית, וכך החמצתי
את ההזדמנות לריאיון חיוני. לו ראיתיך באותו יום, משימתי היתה
קלה יותר. עדיין יש לי ספקות לגבי נקודות עקרוניות רבות, ואני
נאלץ או לוותר או להתחיל במשימה מבלי לדעת בדיוק אם אצליח.
מפאת חומרת המצב, בחרתי בדרך השנייה. ייסדתי ועד של צעירים
מווייטצ'פל, פתחנו משרד ב .150, Minories St., Aldgate היום
הדבקנו כ1000 מודעות ב'איסט אנד' ונחלק עלונים בעלי תוכן זהה
(אני מצרף העתק). הגיליון הראשון של אונזער טריבונע\\2 יצא
לאור ביום שלישי, ומסוף שבוע זה ואילך הוא יופיע מדי יום. אני
מקווה שהאסיפה הפומבית הראשונה תתקיים לפני סוף השבוע.
עתה מחובתי להדגיש בכנות ובבהירות את מטרת התחייבותי
לקיים מסע תעמולה זה. סבורני שאי אפשר לחלוטין לגייס את
אנשינו, אלא לשירות באיזור מוגבל בלבד. אפילו כפייה לא
תועיל, אלא תוביל למאבק מכוער, לפטורים סיטונאיים - דבר בזוי
מכול. אני למד מדיילי כרוניקל\\3 שמר לוסיין וולף סובר גם הוא,
כי יש לייעד את המהגרים להגנת המולדת.\4 נודע לי מפיו, שהוא
הזכיר גם את מצרים, אך חלק זה ממאמרו צונזר. אני שמח לגלות,
כי אדם שנאמנותו לבריטניה אינה מוטלת בספק, מאשר שיש צורך
בתוכנית לשירות מוגבל. זה מוכיח שזכות מיוחדת זו מושפעת מן
החיים עצמם. וזה מכובד הרבה יותר מן ההצעה האחרת - 'גדודי
עבודה',\5 שנודף ממנה ריח של השפלה בשעה שהיא מופנית כלפי
קבוצה לאומית אחרת. הגנת המולדת ומצרים אינה תרמית, אלא
שירות קרבי אמיתי. מכל מקום, רובם המכריע של המהגרים יקבלו
הצעה זו.
קיימת גם שאלת היחידות הנפרדות. עלי לציין בכנות,
שקבוצות של מאה אינן מספקות אותי ואת חבריי. אבל בעניין זה
אקבל את ההסבר של מר לוסיין וולף, שכתב לי כי גודלן של
היחידות הוא עניין פתוח.\6
לאור כל השיקולים הללו, אני מציע לנהל את התעמולה על פי
הקווים הבאים:
1) המהגרים חייבים להתגייס.
2) יש להציבם בקבוצות נפרדות, גדולות דיין להתמזג ללגיון, אם
יהיה צורך.
3) יש לייעדם להגנת המולדת, כולל דומיניונים, דהיינו מצרים.
4) הם ייחשבו ליחידות קרביות, ולא קבוצות עבודה או תובלה,
ויעברו אימוני צבא רגילים.
5) אם ארץ ישראל תיכלל בתחום הפעילות הצבאית, הם יקבלו
מעמד של לגיון ויופעלו שם.
אם מסע התעמולה שלי לא ייתקל בהפרעות בלתי צפויות, אני
מקווה שאוכל, תוך פרק זמן סביר, להציג בפני השלטונות הוכחה
משכנעת - בצורת עצומות חתומות, החלטות של אסיפות והצהרות
אחרות - ממספר ניכר של צעירים המוכנים להתגייס בתנאים אלה
או בתנאים דומים.
מכל מקום סבורני, כי תעמולה נמרצת למען הגיוס, אף על פי
שלא זו היא מטרתי, תשפיע לטובה על הגיוס הרגיל, המתנהל גם
עתה בעצלתיים.
כמובן, התעמולה כולה תישא אופי לאומי ו'לגיוניסטי', והתקווה
להשתתפות בכיבוש ארץ ישראל תהיה אחד המניעים העיקריים.
בלא קשר להשקפותיי, זו הדרך היחידה לעורר התלהבות כלשהי
בשעה זו של מפח נפש כללי ויהודי. אינני מאמין שאפשר להצליח
בתעמולה, המציגה את הפחד מפני האלטרנטיבה\7 כמניע יחיד
לגיוס בהתנדבות.
לסיכום, אבקשך להביא בחשבון, כי אפשר ליישב עניין זה
בדרך של פשרה בלבד. אני משער שאתה עצמך כבר הגעת
למסקנה זו. אבל הפשרה צריכה להיות מכובדת, שלא תהיה כרוכה
בהכתמת האופי היהודי על ידי הצגתו כפחדן. לכן אין להגביל את
השירות ל'עבודה' או להגנת האי בלבד. התוכנית שאני עומד
להעלות היא, לפי מיטב ידיעתי, התוכנית היחידה המבוססת על
ויתורים הדדיים העשויים למנוע תרעומת.
אם הנך סבור, לאחר הסברים אלה, שעבודתי חסרת תועלת או
מזיקה, אהיה אסיר תודה לך אם תביע את התנגדותך בגילוי לב.
שאם לא כן אקווה שמאמציי במשך השנתיים לא יהיו לשוא.
שלך בנאמנות,
[ו' ז'בוטינסקי]
האדון הנכבד מאוד, חבר הפרלמנט הרברט סמואל
.
.
הערות:
1 בתשובה למכתבו של ז'בוטינסקי מיום 3 בספטמבר (איגרת אל סמואל 3.9.1916 )
כתב לו סמואל, כי משרד המלחמה אינו מתנגד שהמגויסים היהודים ישרתו
יחד בקבוצות של חמישים או של מאה איש (מ"ז, א2/4/3/1).
2 אונזער טריבונע, יומון בעריכת ז'בוטינסקי, יצא לאור בלונדון
מ25 בספטמבר עד 27 באוקטובר 1916 (בסך הכול עשרים ושלושה גיליונות).
בכל אחד מתשעת הגיליונות הראשונים, ובאחדים מן הגיליונות
האחרים, נתפרסם מאמר ראשי בשפה האנגלית לצד המאמר הראשי ביידיש. העיתון
נועד להפיץ את רעיון הלגיון בקרב יהודי וייטצ'פל ולעודד את
ההתנדבות אליו.
,Daily Chronicle 3 יומון שיצא לאור בלונדון בשנים 1930-1877.
4 בריטניה.
5 הצעה זו הועלתה בכינוס של 'הוועד לגיוס יהודים רוסיים לצבא
הבריטי'
(איגרת אל סמואל 3.9.1916 , הערה 3), שהתקיים ב14 בספטמבר 1916 בלונדון.
ההצעה נועדה לשמש פשרה בין דרישתו של סמואל לגיוס היהודים הזרים
לצבא לבין ההתנגדות לכך בקרב יהודי וייטצ'פל (די צייט, 15
בספטמבר
(1916.
6 ראה מכתבו מ4 בספטמבר 1916 (מ"ז, א2/4/3/1).
7 החזרה לארץ המוצא כדי לשרת שם בצבא.
.
.