.
אל חיים וייצמן, לונדון
תל אביב-יפו, 28 בנובמבר 1918... אנגלית

תל אביב, 28 בנובמבר 1918
ד"ר וייצמן יקירי,
אנסה לסכם את המצב כאן:
1. היהודים נשלטים על ידי הערבים בדיוק כמקודם. המשרדים
הממשלתיים מלאים ערבים. רובם נמנים עם האנשים שנהגו לקבל
בקשיש ולהציק ליהודים בתקופת השלטון הקודם. פקידים יהודים
אינם תופעה שכיחה. ראש העיר של ירושלים\1 (שנתמנה על ידי
הבריטים) הוא מוסלמי קנאי ואנטי-יהודי. אפילו בטבריה
משתדלים השלטונות לשכנע את היהודים להשלים עם הרעיון שעל
ראש עירם להיות מוסלמי.
2. הז'אנדארמריה. בירושלים ובמחוז שלה מהווים היהודים
כעשרים אחוזים, והם זכאים ל24 ז'אנדארמים רגליים (מתוך 120)
ול13 או 14 פרשים (מתוך 67). במקום זה נתקבלו 14 ו5 בלבד.
מועמדים יש בשפע, אבל אין מקבלים אותם. עד לפני ימים אחדים
היו ביפו 35 ז'אנדארמים יהודים. עתה פוטרו 19 ונותרו רק 14;
משני הקצינים פוטר אחד, והמושל ביקש ממר גורדון\2 כי ישדל
את השני להתפטר.
המשטרה (מעמד גבוה מן הז'אנדארמריה ושכר טוב יותר)
פועלת בערים בלבד. בירושלים זכאים היהודים לפחות ל3\39
(מתוך 78). במקום זה יש להם שישה 'נוקטה'\4 (רבעים משטרתיים)
מתוך תשעה. חמישה רבעים הם יהודיים לחלוטין: מאה שערים,
מחנה יהודה, נחלת שבעה, רחוב היהודים בעיר העתיקה,
מונטיפיורי\5 והסביבה. הם מוגנים על ידי שוטרים ערבים ומפקחים
ערבים. מועמדים יש בשפע, אבל אין מקבלים אותם. ביפו: שוטר
יהודי אחד.
בגליל היה המצב טוב יותר, שכן היהודים היו הראשונים שהגישו
את מועמדותם. אך עתה אנו שומעים מחיפה, מטבריה ומצפת,
שמספר היהודים יופחת בקרוב.
הקולפאק\6 הגבוה, שהובטח במכתבו של לורד פרסי,\7 לא
סופק, והשוטרים היהודים נאלצים לחבוש את המצנפת הערבית.
3. כל הגדודים הורחקו בזריזות ממרכזים יהודיים: גדוד 40
והארץ-ישראלים עדיין שוהים במצרים, גדוד 38 חונה ברפיח,
וגדוד 39 חונה בלוד, אך הם לא הופעלו מעולם ביפו או במושבות,
אלא במקומות נידחים, כגון ואדי צראר.\8 ביפו חונים איטלקים
והודים, בירושלים - הודים וכושים. הודעות רשמיות שמוזכרות
בהן 'יחידות יהודיות' לא נתפרסמו מעולם, לא כאן ולא במצרים.
בגדוד הארץ-ישראלי היתה תכונה רצינית למרד, שאליו היו
מוכנים להצטרף אפילו אנשי הפלג המתון כמו סמילנסקי,\9 הוז,
גולומב. המרד נמנע לפי שעה הודות להבטחה שניתנה כי בקרוב
יעבירו אותם לארץ ישראל. הסיבה העיקרית למרד - שמועות על
התפרעות ערבים הממשמשת ובאה, והרצון להיות נוכחים במקום.
4. ל'הצהרת בלפור' מתייחסים באופן רשמי כאל מסמך שאסור
להזכירו. גנרל אלנבי לא הזכירה מעולם אף באחד מנאומיו, לא רק
בקבלת הפנים הראשונה בירושלים,\10 אלא אפילו לאחרונה
במקווה ישראל ובתל אביב.\11
מושל יפו\12 כתב לערבים (שמחו על חגיגת 2 בנובמבר), כי
'הצהרת בלפור' פירושה בעצם, כי 'יותר ליהודים להגר לארץ
ישראל כמו לשאר הזרים'.
ההצהרה המשותפת של אנגליה וצרפת, המבטיחה לערבים שלא
ייעשה דבר בניגוד לרצון האוכלוסייה המקומית,\13 פורסמה
בהדגשה בכל שלוש המהדורות של פלשתיין ניוז. היא הושמעה על
ידי הכרוז העירוני של יפו והופצה בכל בתי המשפט והמשרדים
בירושלים. הגנרל אלנבי וסר מ' סייקס הודיעו לנו במפורש, שאין
היא חלה על ארץ ישראל. גנרל קלייטון אמר במפורש כי היא כן
חלה על ארץ ישראל.
5. כל הבלבול הזה יעורר בלבבות הערבים רק מסקנה אחת: הם
מתחילים להאמין, כי אכן 'הצהרת בלפור' למעשה בטלה ומבוטלת,
וכי המעצמות רק תשמחנה ותהיינה אסירות תודה, אם אירועים
מקומיים 'יכריחו' אותם לבטל אותה רשמית. מכאן עזות הפנים,
ששיאה (לפי שעה) מתבטא בהתקפות על תהלוכה פרו-בריטית
'מתחת לאפו' של חיל המצב בריטי. עתה יש לנו רמזים רשמיים
המצביעים על הכנת פרעות ביפו. זו כוונה ברורה מצד הערבים
לאיים על דעת הקהל באירופה, שעלייה יהודית תהיה בלתי
אפשרית.
אין לי ספק, שניסיונות כאלה ידוכאו תוך פרק זמן שיידרש
לריכוז כוחות מן הסביבה. אך אין עדיין כל סימן למצעד ראווה של
כוחות גדולים בעיר, שעשוי להועיל מאוד בנסיבות כאלה.
אם הערבים ינסו לעשות פוגרום, לא אטיל עליהם את האחריות
לכך. האחריות לכך תחול על אלה שמדיניותם מפתה, או יתירה מזו
- מכריחה בעלי תפיסה פרימיטיבית להאמין, שיתייחסו בסלחנות
למעשים אלה והם יתקבלו אפילו ברצון.
6. התחושה הכללית של היהודים בארץ ישראל גלותית
לחלוטין. מתרים בהם שלא יתנועעו, שלא ידברו ולא יזמרו בקול
רם, שלא יעברו בקבוצות גדולות בשער יפו או במקומות דומים,
ושיימנעו אפילו מלהצטרף לתהלוכות שמחה לציון כניסת הבריטים
לירושלים. כל זה מזכיר לי את וארשה.
7. הפקידים הבריטים מתייחסים אלינו בדרך כלל בחוסר אהדה
ומגלים חוסר הבנה כלפינו. דרישותינו בענייני הלשון, למשל,
מדהימות אותם והם שואלים, מדוע לא נלמד אנו ערבית, 'לשון
הארץ'. מעטים מאוד יוצאים מכלל זה. גנרל מאני מתנגד בשקט
ובשיטתיות לכל ויתור לטובתנו. הדברים שאמר לי קולונל סטורס
בנוכחות אדם אחר (מרגוליס),\14 הם אולי ברוח הזמן. אין הוא
מחשיב במיוחד את משקלה הממשי של הציונות, לאור המספר
הזעום של המתיישבים, שהרי מעולם לא מנעו הטורקים מלהתיישב
בארץ. עמדתו המהססת והמתחמקת של קולונל סייקס פגעה בנו.
הוא הדגיש את החששות ואת הקשיים, ולא הדגיש את חסינותה של
'הצהרת בלפור'. עלי לציין כי גם נאומיו של המייג'ור גור,\15 כפי
שנקראים כאן, מעוררים רושם דומה.
לסיכום: כל צרותינו, מקורן בשלטונות הצבאיים שאינם נוהגים
בנו בצורה נאותה. עמדתם פגעה בצורה חמורה בסמכותה של
'הצהרת בלפור', עודדה את הערבים למתקפה העלולה להסתיים
בצורה מכוערת, והיא מסכנת את קיומה של הציונות ואולי אף את
ביטחונם של אנשים ישרים. בקרב היהודים רווחת הדעה, כי כל
התסיסה הערבית נובעת רק מן העמדה הרשמית.
על כן אני חוזר ומדגיש, כי אם גם להבא ישלטו בארץ ישראל
פקידים בריטים, המתמנים על ידי הממשלה הבריטית המשלמת את
שכרם, ללא כל ביקורת יהודית, יכשיל ממשל זה את התיישבותנו,
יקפח את זכויותינו ויפגע בכבודנו באותה צורה כפי שהוא נוהג
היום. הכרה ב'גוף מייעץ לענייני יהודים', אין בידה לשנות מצב
זה. עלייה אינה תלויה ב'עניינים יהודיים' בלבד. היא תלויה
במדיניות הכללית, בכבישים, במסילות ברזל, בנמלים, במכס
וכו', ובכל דבר שיש בידו לסייע להתיישבות או להכשילה. אנו
דורשים, שתהיה לנו ביקורת על בחירת כוח האדם המינהלי, שינהל
את כל המחלקות או לפחות את מרביתן, כפי שמוסבר בתזכיר של
נ' בנטוויץ' ושלי (בעלי התוכנית).\16
שלך בנאמנות,
ו' ז'בוטינסקי
הערות:
1 מוסא כאזים אל חוסייני.
2 יהושע גורדון.
3 שוטרים.
4 במקור בטורקית: Nokta
5 ימין משה.
6 בטורקית: כובע פרווה.
7 ויליאם פרסי ( ;(William Percy קצין בדרגת קולונל ב'מינהל שטח
האויב הכבוש'. מנובמבר 1918 שימש כעוזרו של מושל ירושלים.
8 נחל שורק.
9 משה סמילנסקי - ) Smilansky טלפינ, פלך קייב 1874-תל אביב ;(1953
סופר ופובליציסט. עלה לארץ ישראל ב1890 וכעבור שלוש שנים התיישב
ברחובות. מפעילי ההתנדבות לגדוד העברי. נמנה עם מייסדי 'התאחדות
האיכרים' ומראשיה. ערך את השבועון בוסתנאי. ספריו הם מקור חשוב
לתולדות היישוב ובמיוחד לתולדות המושבות.
10 ב11 בדצמבר 1917, יומיים לאחר כיבוש העיר.
11 גנרל אלנבי וקציני מטהו ביקרו בתל אביב ב22 בנובמבר 1918.
בעצרת לציון הניצחון, שנתקיימה ב'רחוב הים' פינת שדרות רוטשילד, הודיע
מאיר דיזנגוף ש'רחוב הים' ייקרא מעתה 'רחוב אלנבי'.
12 לויטננט-קולונל ג'ון האבארד.
13 ב7 בנובמבר 1918 פרסמו ממשלות בריטניה וצרפת הצהרה משותפת,
שבה הבטיחו לתושבי סוריה, ארץ ישראל וארם נהריים, כי בכוונת
'מדינות
ההסכמה' לכונן ממשלות לאומיות שישאבו את סמכותן מהאוכלוסיות
המקומיות.
14 מארק מרגוליס.
15 הכוונה כנראה לפירוש שנתן אורמסבי גור ל'הצהרת בלפור', אותו
השמיע לראשונה באחת מאסיפות ההסברה שקיים 'ועד הצירים' בתל אביב.
בנאומו צמצם אורמסבי גור את המשמעות הפוליטית של מושג 'הבית הלאומי'
היהודי בארץ ישראל.
16 כוונתו, כנראה, לתזכיר 'The Jewish Nation' שדן במבנה השלטון
בארץ ישראל בתקופת המעבר לקראת כינונה של מדינת היהודים (מ"ז, א3/6/1,
ללא תאריך, אך כנראה מסתיו 1918). ראה גם ספרו של נורמן בנטוויץ':
עמ' 55-54. ,Mandate Memoires