.
אל ליאופולד אמרי, לונדון
תל אביב-יפו, 11 בנובמבר 1918...אנגלית

תל אביב-יפו, 11 בנובמבר 1918
קולונל אמרי יקירי,
רב תודות על מכתבך\1 והרבה ברכות על הניצחון הנפלא בכל
אתר ואתר.\2 לגבי דידי ולגבי כל מי שמבין, זהו בעיקרו ניצחון
בריטי. אפילו המוני האמריקנים שהגיעו הם תוצאה של כוח
המשיכה הבריטי. המדיניות הבריטית במלחמה זו לא היתה רק
איתנה ועקבית - היא היתה בעלת השראה ודמיון. האם היתה זו
השפעתו האישית של לויד ג'ורג', או שמא היתה זו - אולי בחלקה
- השפעתה של המזכירות הצעירה בווייטהול,\3 שלה, בין השאר,
חייב הגדוד שלי להחזיק טובה על לידתו? אל תחשוב שאני מנסה
להחמיא. אני באמת סבור שהרמה המוסרית הגבוהה, שסייעה לכל
'מדינות ההסכמה' לשמור על המוראל במהלך הימים הקשים, היתה
פרי השפעתם של שישה או שבעה מדינאים צעירים, שפעלו
מאחורי הקלעים. שבחים נוספים מגיעים לל' ג'\4 על שגילה אותם.
עתה עלי לבקשך שוב לסייע לי. זכור לך מן הסתם שלורד דרבי
הבטיח למשלחת השנייה\5 לשקול מחדש את עניין השם והתג,
לאחר שהגדודים העבריים יתנסו בלחימה כלשהי. הם התנסו ולחמו
באופן משביע רצון. גדוד 38 של הוד מלכותו, שכלל בקושי 500
רובאים, הצליח לזכות במהלך המתקפה - לאחר חמישה שבועות
בבקעת הירדן - בארבעה עיטורי צלב ובשישה עיטורים אחרים.
מספר החללים הוא כעשרים וחמישה, אחדים מהם נהרגו ואחרים
מתו ממלריה שפשטה בבקעה. אין אנו מגויסי חובה, רובנו
מתנדבים מאמריקה ומארץ ישראל. אך גם מגויסי החובה מלונדון
פעלו בצורה נפלאה. אנו באמת ראויים לשם ולתג שהובטחו על ידי
שר המלחמה לשעבר.\6 לכן אבקשך, ידידנו ואוהדנו למן היום
הראשון, להפעיל את השפעתך למימושה המיידי של הבטחה,
שאחרי ככלות הכול אתה יזמת אותה.
הקמת החטיבה נדחתה, ויש אי אלה כוחות נעלמים הפועלים נגד
קולונל פטרסון. אני מן הסתם מצטער ומתרעם על כך, וכמוני כל
יהודי בארץ ישראל. הוא הצטיין במשך כל העת כחייל וכאדם
כאחד. בכל ההיסטוריה היהודית לא היה לנו ידיד נוצרי בעל הבנה
ומסירות כמוהו. אתה יודע מה רב היה סבלו בלונדון בשל כך, אך
מאז סבל הרבה יותר. אם תוכל ליישר הדורים, לדאוג שייעשה עמו
צדק ושימנוהו לתפקיד, שהוא יציר כפיו יותר משל כל אחר
מהיוזמים היהודים - אנא, עשה זאת.\7
רב תודות ומיטב הברכות.
שלך בנאמנות,
ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 המכתב לא נמצא.
2 איגרת זו נכתבה ביום חתימת שביתת הנשק עם גרמניה.
3 מזכירות קבינט המלחמה.
4 לויד ג'ורג'.
5 של תומכי הגדוד העברי, שנפגשה עמו ב5 בספטמבר 1917 (ראה איגרת אל רוזנברג [1917. 9. 6] ).
6 לורד דרבי, שנתמנה באפריל 1918 לשגריר בצרפת.
7 ב4 בדצמבר 1918 פנה אמרי אל השליש הראשי (1922-1918),
מייג'ור- גנרל ג'ורג מקדונו ( ,(George Macdonogh והמליץ בפניו להעניק
לגדוד העברי זהות עצמית, כדי שיוכל להוסיף ולהתקיים כיחידה מקומית
לאחר המלחמה. באשר לפטרסון, הוא קבל על כך שרשויות הצבא לא נהגו בו
כראוי (32/1539 . (P.R.O., W.O
.
.