.
אל יוענה ז'בוטינסקי, לונדון
רפיח, 8 בנובמבר 1918...רוסית

רפיח, 8 בנובמבר 1918
יקירתי,
מקום זה הוא על גבול מצרים. באתי לכאן כדי לפגוש את הגדוד
שלי, החונה עכשיו כאן במחנות.\1 הרכבו נשתנה מאוד, יש הרבה
אמריקנים. פטרסון בקהיר, הוא נח, כי הוא באמת רזה מאד
והתעייף. הוא נפגע מאוד מכך, שבגלל תככיו של פלוני אלמוני
עדיין אין אנו חטיבה, והוא עודנו לויטננט-קולונל. הרי זה עוול
גדול ומר.
הגדוד הארץ-ישראלי הגיע אתמול ממצרים לארץ ישראל. עתה
יש לנו בארץ ישראל כ000,5 חיילים. אילו התחילו בכך לפני שישה
חודשים, היו לנו עתה 000,20. מילא, גם זה טוב. כשאני משקיף
לאחור, ואני נזכר בכל מיני רגעים קשים - איך נסעתי בפעם
האחרונה מפטרוגראד,\2 איך נכנסתי בפעם הראשונה לקסרקטין
כטוראי\3 וכו' - אני מזדעזע כולי. בשום פנים ואופן לא הייתי
עושה זאת שנית. ואף על פי כן חושבני, שהושגו הישגים של ממש.
גולדברג\4 הגיע. הוא אומר שזלצמן\5 יעמוד בראש מפעל גדול
של הוצאה לאור בארץ ישראל, ומלבד זאת הוא מציע לי להיות
עורך של שבועון. עדיין אינני יודע את התנאים. בכלל, אני תלוי
בין שמים לארץ. בסופו של דבר איאלץ לבחור בדבר שיבטיח
פרנסה בשנים הראשונות.
עדיין אינני יכול לנסוע אלייך. את יום הולדתו של ערי אבלה
במרחקים. שניכם יקיריי החביבים. הכול תמימי דעים שהוא ילד
נחמד. וזה הכול אהובתי. האם ידוע לך שאת אשה יוצאת מן הכלל?
קבלי-נא מחמאה זו מאדם שראה הרבה מאוד דברים בחייו. אמנם
שמי הולך לפניי כאדם ש'אינו מכיר את הבריות', אך אין לכך יסוד.
קבלי-נא את ברכתי, אם מכתב זה יגיע סמוך ל20 לחודש. לערי
אכתוב לחוד. נשיקות לשניכם, חביביי, יקיריי, ומחמדיי.
ו'
.
.
הערות:
1 ב6 בנובמבר 1918 הועבר גדוד 38 לרפיח.
2 בקיץ 1915.
3 בגדוד הלונדוני ה20.
4 יצחק לייב גולדברג.
5 שלמה זלצמן.
.
.