.
אל יוענה ז'בוטינסקי, לונדון
תל אביב-יפו, 25 באוקטובר 1918...רוסית

יפו, 25 באוקטובר 1918
יקירתי,
סוף סוף קיבלתי ממך צרור מכתבים מחודש אוגוסט ומכתב אחד
מספטמבר.\1 במשך ימים אחדים התהלכתי כאדם מאושר. תודה
לאל שאתם בריאים ושלמים, וכן קרובינו באודסה, והכול יבוא על
מקומו בשלום. עתה לפי הסדר:
1) מחרתיים יהיה יום השנה לנישואינו. חוזר אני על הבטחתי
דאשתקד.
2) אני שולח לך באמצעות הבנק 160 לירות שטרלינג. כסף זה
קיבלתי בערבות משכורתי כקצין. אני מניח שעתה, לאחר
שהוחזרתי למעמדי בצבא,\2 כדבריו של חיימסון, שוב לא תהיינה
הפתעות.
3) אני מכין מכתב למשרד המלחמה, שבו אני מבקש להסדיר את
מצבי האישי מבחינת הדרגה, התפקיד והמשכורת, ואשלח לך
העתק.\3
4) אם ענייני לא יוסדר עד לשנה החדשה, אסע לאנגליה
ואשתדל להשיג עבודה בעיתונים. כאן אפשר להשתכר פרוטות
בלבד.
5) הנני מוחה. מעולם לא הסתרתי ממך את עניינינו. פשוט עדיין
אינני יודע את פרטיהם. עדיין לא הצלחתי לברר גובה משכורתי,
שכן היא מורכבת מ11 וחצי שילינגים ליום ומתוספת,\4 שספק אם
מגיעה לי. על הסיבוך המרגיז שנוצר בשל כך עם חיימסון, יכולת
לעמוד על פי מכתבי אליו ששלחתי באמצעותך. מלבד זאת, כמעט
בכל מכתב כתבתי לך על 'עסקיי', אך לצערי אף פעם לא יכולתי
לכתוב דבר ברור.
6) הנני מוחה. לא הסתרתי ממך שום תוכניות על נסיעות. לא
היתה לי, ואין לי, שום כוונה לנסוע לאמריקה או לסלוניקי. וייצמן
רצה בזמנו להציע לי שליחויות אלה, אבל דחיתי אותן. אין זו
אשמתי, שארשאווסקי כותב לרעייתו כל יום 12 עמודים ונאלץ
מחוסר חומר להפוך שמועות לעובדות. אינני יודע מה הייתי אמור
לעשות באמריקה. באשר לסלוניקי, חשבו שאשתדל להעביר את
החיילים היהודים שמוצבים שם אל הגדוד שלנו. הודעתי כי אפשר
לבצע זאת בלעדיי.
רוסיה היא עניין אחר. דיברו אתי על כך פעמים רבות, ולא
דחיתי זאת. אבל אני חוזר ואומר לך - ולך בלבד: לא אסע לרוסיה.
אולם יש לי דיפלומטיה משלי, והיא דורשת לפעמים הסכמה
מילולית בצד אי הסכמה פנימית. מלבד זאת, הרי ברור עתה שאת
שאלת הגיוס לגדוד העברי,\5 בסלוניקי או ברוסיה או בכל מקום
אחר, צריך להסיר מסדר היום.
7) הנני מוחה. על הנערות לבית ברלין,\6 שאני מחזר אחריהן,
כתבתי לך דין וחשבון מפורט מירושלים אחרי מחלתי (מורסה
בברך). הן טיפלו בי, תחילה שתיהן ואחרי כן הבכירה בלבד, בלה.
שתיהן באמת חביבות מאוד. הבכירה היא נערה מעניינת, כבת
עשרים וחמש, בעלת שיער אדמוני. הצעירה, בת עשרים ושתיים,
היא טיפוס ביתי יותר. אני מיודד מאוד עם שתיהן, ואין אחת
מפריעה לרעותה, שכן האחת נמצאת בירושלים והשנייה ביפו.
הייתי רוצה שתהיה שלישית בחיפה, כי עכשיו אצטרך לסור גם
לשם, לגליל המשוחרר. אינך צריכה לחשוש מן הפלירט שלנו,
הכול בסדר. אך מכיוון שאני דובר אמת, עלי להודות שהמניעה
אינה מצדי, אלא - כפי שכבר התאוננתי בפניך פעמים אחדות -
בשל הנסיבות הארורות של 'עסקן' שמחובתו לשמור 'על הרמה'.\7
8) לאחר המכתב לחיימסון ששלחתיו לך,\8 קיבלתי ממנו מכתב,
ובו נאמר כי הוחלט לשלם לי למפרע סך 350 לירות שטרלינג
לשנה, ושההתקשרות הופסקה.\9 כתבתי לו, שאני מסכים בעניין
הסכום, אבל אני דורש בתוקף שלא ינכו שום דבר משכרי כקצין,
שכן בהנחיות הרשמיות שניתנו לי נאמר: 'לכתוב כתבות בלי לנתק
את הקשר עם הגדוד העברי'. לכן אני ממלא במשך כל הזמן שני
תפקידים. יקחם האופל, הם הופכים את חיי לגיהינום.
9) אינני מצטער כל כך שלא קיבלת את מכתבי המתאר את בלה
ואת נינה ברלין. הוא בוודאי עוד יגיע, שלחתיו מירושלים. אבל
צר לי, שלא קיבלת את יומני מתקופת כהונתי כמושל. בסוף יוני
שהיתי במשך שבוע ימים עם מחלקתי בכפר נטוש בהרים. זו היתה
עמדה קדמית, דהיינו, בין הקו שלנו לקו הטורקי, והקשר עם
אנשינו היה רק בלילה. גרתי בארמון, אבל ריק, וביליתי בו שבוע
נחמד. כמדומני, שהן המפקדים הן החיילים היו מרוצים ממני.
שלחתי לך משם יומן וקריקטורה מעשה ידיי, במיוחד בשביל ערי.
שם גם הפציצו אותנו, אבל ה'חייטים' שלנו ישבו באותה שעה
בחצר ואכלו ענבים ששלחו לנו במתנה מראשון,\10 ומטעמי ביטחון
נאלצתי לגרשם לחדריהם לתפוס מחסה.
10) אין עוד צורך בביטוח, שכן אינני לוחם יותר. אני עובד
עתה
עם 'ועד הצירים'. פעולות הסעד שלהם אינן מעניינות אותי, אבל
חפץ אני לעבד בעזרת אנשים מקומיים תוכנית הלסינגפורס לארץ
ישראל.\11 כי אני חושש שהציונים בלונדון מוכנים לסמוך על
רצונו הטוב של ממשל מקומי הנוטה חסד, בלי להתנות שום תנאים
וללא ערבויות. רק אל תספרי על כך לאיש.
11) הגדוד שלי נופש עתה על יד יפו. עתה יש בו כמאה איש -
האחרים מאושפזים. הגדוד שהה שבעה שבועות בבקעת הירדן,
שהתישה את כולם. אבל החיילים הוכיחו שהם באמת בסדר,
מבחינת כוח הסבל וגם בשעת מתקפה. כפי שכתבתי לך, לא הגיעו
הדברים לקרב פנים אל פנים מפני שהטורקים ברחו, אך מדי לילה
היו חילופי יריות. שהיתי בבקעת הירדן במשך שבועיים בלבד,
בשעה שנערכה מתקפה. תחילה פיקדתי על אחת הגבעות
המרוחקות בשם סראפ,\12 ואחרי שהתקדמנו נתמניתי לסגן מפקד
פלוגה א'.\13 דבריי נשמעים כהתגאות, אך הפלוגה מנתה אז 80
איש בלבד. מעשה הגבורה הגדול שלי היה בדרך לא-סאלט, כאשר
החרמתי סוס מידי אחד הבדווים.
12) אשלח מכתב רשום לאמא באמצעות מירון זאק,\14 ואצרף
אליו את תמונתי. האם קיבלת את תמונתי ששלחתי באמצעות ח'
י'\15 או באמצעות זיו.
יום ההולדת עבר במצב רוח של קדרות.
ייתכן שמכתב זה יגיע זמן קצר לפני יום ההולדת של ערי.
אבוי...!
אף אני קצתי בעוני הזה. הוי, אהובתי, אני סובל מאוד מכך,
ובמיוחד מייסרת אותי המחשבה שהכול נופל על כתפייך, שעם כל
גאוותך נאלצת את לקבל סיוע מאנשים. אני נשבע לך, שעוד נהיה
עשירים. נראה לי שהגעתי לשלב של סיום פעילותי הציבורית.
אילו היתה עכשיו עיתונות ברוסיה, הייתי מגיש עוד היום את
התפטרותי ונוסע להתעשר. אין לי שום שאיפות מלבד זו. מכיוון
שאין לאן לפנות, ומכיוון שעודני מוסיף לקוות שמשרד המלחמה
יאפשר לי להמשיך עד סוף המלחמה בלי לסבול מצוקה כספית,
ממשיך אני לשבת כאן ולעסוק בפוליטיקה. אבל לא אשהה כאן,
ובשום מקום אחר, יום אחד נוסף, בגלל פוליטיקה זו.
נשיקות חמות לך ולערי, שתי השמשות שלי. כתבי לי פעם מהי
כתובתך.
לא קיבלתי עדיין תשובה למברקי.
ולודיה
נ"ב: אודיע למרגולין על מצב אחיו.\16 עדיין אין חטיבה,
ונראה
שמישהו חורש מזימות נגדה. בקרוב יתחיל גיוס של מתנדבים
נוספים מן הגליל. יהיו כ300, אבל טובים. לא תהיה להם הזדמנות
להילחם, אך הם יביאו תועלת כחיל מצב.
.
.
הערות:
1 מ"ז, א1/2/2.
2 ככתב צבאי. במקור באנגלית: to my position in the Army
restored
3 המכתב לא נמצא.
4 במקור באנגלית: allowance
5 במקור באנגלית: Jewish Regiment
6 בלה ונינה.
7 איש ציבור חייב להיות מעל לכל חשד.
8 מ12 בספטמבר 1918 (ראה רשימת האיגרות של ז'בוטינסקי).
9 מכתב התשובה של חיימסון לא נמצא.
10 מראשון לציון.
11 תוכנית ארוכת טווח לשלטון עצמי של היישוב היהודי בארץ
ישראל.
Serap 12
13 במקור באנגלית: second in command of A company
14 זהותו לא נתחוורה.
15 חיים יווזרוביץ' וייצמן.
16 מראשון לציון (איגרת אל ברלין א' 3.5.1918 ).
.
.