.
אל יוענה ז'בוטינסקי, לונדון
ירושלים, 17 בספטמבר 1918...רוסית

ירושלים,17 בספטמבר 1918
יקירתי,
אינני יודע כיצד כותבים מכתבים כאלה.\1 חטאתי מאוד לך
ולערי. ייתכן שהייתי נוהג ביתר אצילות אילו נשארתי בשלווה
ביפו, כפי שהכול ביקשו ממני. אבל אינני יכול לשכוח משפט אחד
שלך, שאולי שכחת אותו. בלונדון אמרת לי: 'אני כל כך שמחה
שאינך מוג לב'. בעניינים אלה יש דבר מה שהוא חזק מאתנו.\2 אני
נשבע לך, שלא איכפת לי מהי דעת הבריות, אבל מטרידה אותי
המחשבה שאי פעם יוכיחו אותך ואת ערי בגללי. סלחי לי אהובתי,
שנזדמנתי בדרכך והסטתי אותך מנתיבך, ועתה אני זונח אותך ואת
ערי במצב של חוסר אונים. הייתי מאוד רוצה שלא יהיה זה כך.
אבל אני מאמין באופייך ובכוחך, ומאמין שתחזיקי מעמד וגם
תדעי ליצור בשביל ערי את אשר לא הצלחתי אני ליצור. משאיר
אני מכתב לרוזוב ולזלצמן,\3 בו אני מבקש מהם לתת לך משרה,
לפרסם את חיבוריי וכמו כן יש בו עוד הוראות אחדות. הם יראו לך
את המכתב ותוכלי לבטל בו כל אשר תרצי. הרי זה מעט או לא
כלום, אבל אולי יש אלוהים והוא יעזור.
עיניתיך הרבה, אניה, אך במשך כל חיי היית אהבתי הגדולה.
זה שנים רבות שכל חלומותיי הולכים ונמוגים. פעלתי סתם כך,
קצת מתוך רגש החובה וקצת מתוך הדחף של כישרונותיי. אבל לבי
לא היה בכל אלה. החלום היחיד שנותר לי הוא להיות בנחת עמך
ועם ערי, ולו רק שנים אחדות, כדי לגמול לך על הכול. אך לא
נסתייע הדבר (אם תקבלי מכתב זה). אולי אוריש לך ולערי שם
טוב, הבריות יסירו את כובעיהם כשתעברי על פניהם. האמיני לי,
זה הערך היחיד שאני מרגיש בכל האירוע הזה.
על ערי להיטיב לדעת עברית. בכל השאר אינני מייעץ לך
מאומה. את תמיד יודעת טוב ממני ומיטיבה אף לעשות; וסומך אני
עלייך ויודע כי אלוהים ובני אדם יקנאו בך בגלל בנך.\4
סלחי-נא לי על הכול, אנלי, מפני שאני אוהב אותך, גם אם לא
ידעתי להראות זאת. לעיתים קרובות נזכר אני בקורותינו למן
הערב הראשון בדגטיארנאיה עד אותו יום בסאותהמפטון.\5 זהו
פרק זמן של עשרים ושלוש שנים. אילו היו מחזירים לי שנים אלה,
הן יכלו להיות מאושרות יותר. אך לא, לא היה ולא יוכל להיות
משהו יפה יותר מן הזיכרון השמור עמי. אני מנשק את ידייך,
אהובתי, אין לי חשק לכתוב עכשיו באופן אחר, אבל קראי כל
מכתב ממכתביי הישנים מווינה, וזכרי כי יכולתי לכתוב אותם גם
היום.
הראי מכתב זה גם לערי ביום מן הימים, שכן הוא מופנה גם
אליו.
ישמרכם האל.
ולודיה
.
.
הערות:
1 איגרת זו, שהיא מעין צוואה, נכתבה ערב פתיחת המתקפה הגדולה של
הצבא הבריטי בבקעת הירדן ובעבר הירדן, שהחלה ב19 בספטמבר 1918.
2 במקור בצרפתית: plus fort que nous memes
3 לישראל רוזוב ולשלמה זלצמן. המכתב לא נמצא.
4 במקור ביידיש בכתב לטיני: wellen dir mekane sein eif dein
got un lait
suhn
5 מן ההיכרות הראשונה באודסה עד להפלגת הגדוד לצרפת מנמל
סאותהמפטון.
.
.