.
אל יוענה ז'בוטינסקי, לונדון
עבוין, 11 ביולי 1918...רוסית

11 ביולי 1918
אנלי יקירתי,
אני מתחיל ליהפך למיליטריסט משוכנע, במיוחד אם אהיה קצין
ואם לא תהיה מלחמה. בזירה שלנו לא מורגשת מלחמה של ממש,
כך שזה מיליטריזם נפלא.
אנו עכשיו בחודש יולי, לא רחוקים מן האיזור הטרופי, ומ10
בבוקר נושבת כבר רוח קרירה. לקצין המחלקתי אין מה לעשות.
אוכלים הרבה. יש לנו קנטינה גדודית ובמשך שלושה ימים קנינו
מזון ב400 לירות שטרלינג. אני מרבה לטייל בהרים, נוסע
לירושלים וקורא ספרי בלשים. מזמן לא היו לי חיים אידיליים
כאלה. הוסיפי על כך, שהחזית היא המקום היחיד בארץ ישראל
אשר בו אין היתושים אוכלים אותי.
בעוד שבועות אחדים יוציאו אותנו למנוחה, ואחרי כן יציבו
אותנו בגזרה אחרת. ייתכן כי היא תהיה סוערת יותר ומסוכנת יותר.
אבל כאן אין חשש שתפרוץ תקרית בינינו לבין הטורקים. משום
כך שלחו אותנו תחילה לכאן.
כאשר הגדוד יימצא במקומו החדש, או כאשר מכתב זה יגיע
אלייך, אהיה כבר בוודאי בגדוד הארץ-ישראלי החונה במצרים.\1
כאשר הארץ-ישראלים יהיו מוכנים, תהיה לנו חטיבה, ואני אשרת
במטה שלה, במרחק קילומטרים רבים מן החזית. אין זה כדי
להרגיע אותך, אלא אלו הן העובדות. מלבד הבטחותיי לך, סבור
אני שזקוקים לי בעולם, ואין זה בגלל הסנטימנטליות שלי. אבל
בחודש ראשון זה חייב אני לשהות עם הגדוד. אני אומר חייב על
סמך ניסיון מר מאוד במשך שלוש שנים, שאינך יודעת אפילו
עשירית ממנו (ואולי את יודעת, אבל לא סיפרת לי).
כל זאת שטות. העיקר שיש בידי שפע של זמן פנוי. במשך שעות
תמימות אני מדמיין לעצמי, והכול בנושא אחד. האם זוכרת את את
הפזמון של אנ-סקי? את מזרח, את מערב, את תמיד, שוב את.\2
ולוא רק 'לגעת'...
התנשקי עם ערי במקומי.
ו'
.
.
הערות:
1 במחנה האימונים חלמיה.
2 במקור ביידיש באותיות קיריליות: 'מזרח - דו, מערב - דו,
שטענדיק - דו, וידער- דו'. הפזמון מיוחס לרבי לוי יצחק מברדיצ'ב.
.
.