.
אל בלה ונינה ברלין, תל אביב-יפו
קהיר, 2 במאי 1918...רוסית

קהיר, 2 במאי 1918
תודה על מכתבכן,\1 חברותיי החביבות. מקהיר נסעתי מייד
לאלכסנדריה. באותו לילה ראיתי שם את פיין,\2 מסרתי לו הכול,
והוא שלח את החבילות אל סמואל.\3 אינני יודע אם נבי\4 קיבל
אותן ואם הביאן ליעדן. והיה אם לא הביאן, אני אביאן. אבל לא
אסע לארץ ישראל לפני תחילת הגיוס.\5 כוחותיי אזלו.
להפתעתי מצאתי כאן את הגדוד השני שלנו ואת מרגולין. עוד
מעט תראו אותו ותאהבו אותו. כל השאר בסדר.\6
צר לי מאוד שבלה סובלת מכאב שיניים, ולא אני. זה היה עוזר
לי לשכוח את דאגותיי. אני שרוי במצב רוח רע מאוד וכועס על
העולם כולו, מחוץ לשתיכן ועוד כשלושים איש משני המינים.
פירה רוזוב סובלת כמדומני מכאבי אוזניים ומודאגת מאוד. אני
סבור שזה יעבור.
בקהיר אין לי אף מכר, ואיני חש כל צורך להתוודע לאיש. עד
שאשוב לארץ ישראל אצבור בתוכי רעב גדול כל כך לאנשים
טובים, עד שלשתיכן לא יהיה מנוס ממני. למזלכן, אהיה עסוק
באותה תקופה - אני מקווה כך.
כתובנה לי, אני מבקש מאוד שתכתובנה לי! משעמם לי וחם לי,
ואני שרוי בעצלות כזאת, שעד היום לא קניתי כובע עגול.\7 אני
לוחץ בחוזקה את ידיכן.
שלכן, ול'
.
.
הערות:
1 המכתב לא נמצא.
2 כנראה יהודה פיין, חייל בגדוד 38.
3 אדווין סמואל.
כינויו של אדווין סמואל. - Nebi 4
5 של המתנדבים הארץ-ישראלים.
6 במקור באנגלית: all right
7 כובע טרופי עשוי שעם.
.
.