.
אל יוענה ז'בוטינסקי, לונדון
ביר סאלם, 15 באפריל 1918...רוסית

ארץ ישראל, 15 באפריל 1918
אהובתי,
משעמם עד מוות. אני יושב באוהל בחוסר מעש. ההחלטה
בעניין המתנדבים המקומיים עדיין לא נתקבלה - השלטונות
בלונדון טרודים עכשיו בוודאי בהתקפה הגרמנית,\1 ואין דעתם
נתונה לענייננו. אין טעם שאסע מכאן לגדוד בקהיר. שם בהחלט
אין לי מה לעשות. לנסוע ליפו או לירושלים, משמע לראות כל יום
מתנדבים ולשמוע את השאלה: 'הנתקבלה כבר תשובה?'. גם
לכתוב\2 אין טעם - בחודש זה שלחתי כבר 7 מברקים ארוכים
ועדיין אינני יודע אם פרסמו אותם. דומני שאסע לטייל בארץ
ישראל, אבל אפילו ה'בדקר'\3 שלי אבד לי.
אתמול קיבלתי ממך שתי גלויות - אחת מהינדהד.\4 מלבד זאת
נמצא בדואר בקהיר מכתב רשום, ואני מקווה שמחר אקבלנו. תודה
אנלי שאת כותבת.
מצב רוחנו כאן אינו ורוד. ואני כולל בזה גם את וייצמן,
שלפני
ימים אחדים ראיתיו בירושלים. הערבים מודאגים מאוד מן
הציונות, וככל שהם מרבים לפחד מאתנו, כן מרבים המפקדים\5
כאן לפחד מהם. אם זה יימשך כך, יתחילו לדרוך לנו באופן רשמי
על היבלות כדי לפייס את הערבים. אבל אני מקווה, שעד אז יבהירו
בכל זאת בלונדון למי שצריכים להבהיר לו, שיהיה אשר יהיה - על
פי 'הצהרת בלפור' אין לנהוג בנו ביד קשה. מלבד זאת, הידיעות
העגומות מן החזית הצרפתית. אני מקנא באנגלים, בשליטתם
המופלאה. זו אפילו אינה שליטה עצמית, כי אם טבע של אבן. בשל
כך אין הם צריכים להסתיר את מצב רוחם, כי אין להם שום מצבי
רוח. בקנטינה שלנו פגשתי שמונה מהם, כולם בלי ספק פטריוטים,
לרובם בנים בחזית. לאחר שקראתי את הגלויות מצב רוחי היה
קודר, ואילו הם צחקו בקולי קולות וסיפרו בדיחות גסות. החלטתי,
שעלי ללמוד מהם.
פטרסון כותב, שבגדוד הכול כשורה ומצב הרוח שוב מרומם.
כאשר יגיעו האמריקנים והמקומיים יהיה טוב מאוד. האימון ידרוש
זמן רב, אבל לאחר שהרהרתי בדבר, הגעתי למסקנה שבשום פנים
לא איחרנו, אלא אם כן המלחמה תסתיים באופן פתאומי.
לעיתים אני חושב, מה נעשה אם המלחמה תסתיים לפתע
פתאום, ובמקום לזכות בארץ ישראל נעמוד בפני שוקת שבורה?
במה נתחיל? אינני רוצה בשום פנים לשוב לרוסיה. לחיות באירופה
ברובלים רוסיים - גם אם יהיו עיתונים שיוכלו לשלם - לא יעלה
על הדעת. כמובן, אני יודע שניחלץ, אבל נמאס לי להסתובב -
אני בן 37.
עוד מעט נצטרך לנתח את ערי. חכי בעניין זה עד אשר אודיעך
כמה אני משתכר. כאשר רק אדע שכתבותיי מתפרסמות, אשאל
על כך. אני משתוקק להיות סוף סוף עמך. אם מאמציי יועילו
במקצת, תיחרט פרשה זו בזיכרון בני האדם כדוגמה מעניינת מאוד
של מאבק יחיד נגד רבים. אך איש לא יוכל לשער עד כמה משעמם
היה לי לחוות פרשה זו.
סלחי-נא לי, יקירה, שהמכתב הוא פילוסופי. הציעי לערי שישק
במקומי לאמו, בעבורי ובעבורו. תמונתכם מונחת עתה לנגד עיניי.
ולודיה
.
.
הערות:
1 ב21 במארס 1918 פתחו הגרמנים במתקפה בחזית המערבית.
2 כתבות לפרסום בעיתונות הבריטית.
3 כינוי כללי למדריך טיולים, על שם המו"ל הגרמני הידוע Baedeker
Karl
4 מ ,Hindhead כפר נופש בדרום אנגליה. הגלויות לא נמצאו.
5 הבריטים.
.
.