.
אל יוענה ז'בוטינסקי, לונדון
קהיר, 17 במארס 1918...רוסית

קהיר, 17 במארס 1918
יקירתי,
קיבלתי את גלויתך מ20 בפברואר\1 שבה כתבת, שאת מודאגת
בשל העדר מברקים. מלבד זאת לא קיבלתי שום דבר, פרט לשני
המכתבים שהגיעו בהתחלה. אינני מאמין שלא כתבת בין ה11 ל20.
צר לי מאוד ששוב אבדו מכתבים.
בקרוב אקבל דרכון למעבר חופשי לארץ ישראל ללא הגבלה.
מתברר שניתנה הוראה לשלוח את כתבותיי במברקים. לכן כתבתי
את הכתבה הראשונה, זו עם המסמכים,\2 מחדש. במברק זה
משכנע יותר. כל כתבה תעלה להם כמאה לירות שטרלינג. אך
עדיין אינני יודע מה הם התנאים האישיים שלי, ואני מתבייש
לשאול. אולי ייוודע לי מווייצמן, שאנו מצפים כל יום לבואו.
שלשום הייתי באלכסנדריה והובלתי את חיילי 'גדוד "ציון" של
נהגי הפרדות' לבית העלמין שבו קבורים חבריהם, ובו מצבה לזכר
התשעה שנפלו בגליפולי. היה טקס צנוע, אך נאה. עכשיו מלאו
בדיוק שלוש שנים להקמת 'גדוד 'ציון' של נהגי הפרדות'.
אצלנו הכול כשורה. אומנם לא נעים לההתעסק עם ה'חייטים'\3
שלנו. זה עם קשה, אבל אין דבר, לא אתלונן.
לאמא ולאחותי, תודה לאל, אין צורך לדאוג עוד. יהיה להן קשה
עם אוכל, אך לפחות לא יהיו שודדים.\4 כל זה נראה מוזר, אך המוח
עייף כל כך עד כי אין הוא מסוגל אפילו להתפעל.
בדרך כלל אני משתעמם מאוד. אני גר במחנה, אני מיודד מאוד
עם הקצינים, ונראה לי שהם בהחלט תומכים בי. אני מזדמן מדי יום
ביומו לקהיר, אבל אין לי מכרים מקרב התושבים המקומיים. אני
מצפה מאוד לווייצמן, לזיו ולקאואן.\5
אין אנו יודעים מה אירע לגדוד 39.\6 ובכלל, אין אנו יודעים
כלום על כוונות השלטונות. אך אנו בטוחים, כמובן, שעכשיו הם
בעצמם מעוניינים לתמוך בלגיון. מסתבר, שכל זה יסתיים
בהעברות סיטוניות מגדודים אחרים, וזה יהיה נהדר. למדתי
להוקיר מאוד את יהודי אנגליה. אבל עד שתזרח השמש אמות
משעמום.
ל יכולתי רק לאחוז במשך חמש דקות את ידיו של ערי ואת
ידייך ... הוי...
נשיקות.
שלך, ו'
.
.
הערות:
1 מ"ז, א1/2/2.
2 שז'בוטינסקי כתב בשעה שהגדוד היה עדיין בצפון איטליה (איגרת
אל ז'בוטינסקי י' 13.2.1918 )
3 במקור ביידיש בכתב קירילי: 'שניידערים'. כינוי לחיילי הגדוד,
יוצאי
שכונת וייטצ'פל, שרבים מהם היו חייטים. הכינוי, שהיה בו בתחילה
טעם לגנאי, הפך בפי ז'בוטינסקי לשם חיבה לחיילי הגדוד.
4 בתחילת מארס 1918 שיגרו גרמניה ואוסטריה חילות לאוקראינה כדי
לסלק את הבולשוויקים מתחומה. אודסה נכבשה ב13 במארס 1918. ז'בוטינסקי
קיווה שהכיבוש הגרמני של אוקראינה ישים קץ לחוסר היציבות שנשתרר
שם מאז כינון הרפובליקה האוקראינית, ב20 בנובמבר 1917.
5 חברי 'ועד הצירים', שהיו בדרכם למצרים.
6 הגדוד השני בפיקודו של לויטננט-קולונל אליעזר מרגולין, שעדיין חנה באנגליה.
.
.