.
אל קונסטאנטין ארסנייב, פטרבורג
אודסה, 22 בדצמבר 1910...רוסית

אודסה, 9 בדצמבר 1910
קונסטאנטין קונסטאנטינוביץ' ארסנייב הנכבד מאוד,
חיכיתי בקוצר רוח להופעת גיליון דצמבר של וייסטניק יוורופי,
וכשקיבלתיו התנפלתי על 'הסקירה הפנימית'. הרשה לי לציין
בגילוי לב, שהתאכזבתי עמוקות. ייתכן שההרגשה הסובייקטיבית
מטעה אותי, אבל סבורני שאחד המאורעות החשובים ביותר של
חודש נובמבר היה הסכסוך הפולני-יהודי, שהתחולל בתחילתו של
החודש. כשהצביעו בוועדת ה'דומה', שדנה בהצעת החוק לשלטון
העצמי העירוני בפולין, בשאלת ההגבלות ל'קוריה' היהודית,\1 עזב
מונטוויל\2 - אחד משני הפולנים - ואילו גראבסקי\3 נמנע
מהצבעה. הודות לכך אושר עקרון ההגבלות ברוב של 11 נגד 10.
עובדה זו עוררה גל של התמרמרות בעיתונות היהודית, ואפילו
במתונה ביותר מבחינה לאומית. מבין העיתונים הרוסיים פרסם
רייץ'\4 גינוי חריף לטקטיקה זאת של הצירים הפולנים. רבים, רבים
מאוד מבינינו ביקשו לדעת כיצד יגיב וייסטניק יוורופי, אך שום
תגובה לא הופיעה בו.
הרשה-נא לי להביע בפניך את השיקולים שלפיהם נראית בעיניי
שאלה זו כבעלת חשיבות מבחינה אובייקטיבית. אין להעמיד את
'האנטישמיות הפולנית' במישור אחד עם 'האנטישמיות הרוסית'.
מן האחרונה אין מה לדרוש, אי אפשר להיאבק בה באופן רעיוני.
האנטישמיות הפולנית היא בעלת אופי שונה. טיפוסי הדבר,
שנושא דגלה היה ה'קולו',\5 ארגון שב'דומה' השנייה עדיין עמד על
זכותו לשבת משמאל ל'קאדטים'. החוק של ה3 ביוני,\6 כפי שידוע
לך, צמצם רק את מספר הצירים של פולין, אבל לא ריפא עד תום
את שיטת הבחירות.\7 ה'קולו' מבטא את הלכי הרוח הפולניים לא
פחות משביטאו ה'דומה' השנייה והשלישית את הלכי הרוח הכלל
רוסיים. בראש התעמולה האנטישמית עומד לא רק דמובסקי,\8
אלא גם ניימוייבסקי\9 וב' פרוס.\10 על האנטישמיות הזאת אין
לעבור לסדר היום, תוך הסתפקות בהבעת זלזול כלפיה או בהבעת
צער. אך הדבר הגרוע ביותר באנטישמיות הפולנית הוא העובדה,
שבשם לאום מדוכא קוראים לדיכוי לאום אחר, המדוכא עוד יותר.
אם נבקיע פרצה בערבות ההדדית של המדוכאים, בעזרה ההדדית
שלהם, אם נסכים בעצמנו ללא מחאה לתקדים שלפיו יוכל מישהו
לדרוש צדק לעצמו, ובעת ובעונה אחת למנוע את הצדק מאחרים,
מה יישאר למדוכאים מלבד ייאוש ואיבוד לדעת?
לעת עתה מקשיבה דעת הקהל בפולין בדריכות לדעת הקהל
המתקדמת של רוסיה. ברוסיה לא נשמע קולו של העיתונאי המוחה
נגד אי צדק, שכן העוולות נעשות בה על ידי מי שאינם מתחשבים
בדעת העיתונות. ואילו הפולנים, בשל תנאים מובנים, מתחשבים
מאוד בקולו של הפובליציסט. במיוחד יתחשבו בדעתו של
וייסטניק יוורופי, שגודל רוחו, העדר משוא פנים, טוהר המסורת
הליברלית שלו, הם בעיניהם מעל לכל ספק. מקרה זה הוא מן
הנדירים ברוסיה, שבהם העיתונות מסוגלת למלא תפקיד פוליטי
של ממש, לא רק מבחינת השרשת הלכי רוח מוגדרים, אלא
מבחינת ההשפעה על תוצאות ההצבעות. יש סימנים רבים שגם
ב'דומה', כמו בוועדה, תהיה שאלה זו תלויה הרבה בטקטיקה של
ה'קולו'. ואילו בהשפעת העיתונות הרוסית אפשר, ללא ספק,
להגיע לידי כך שדעת הקהל הפולנית תאלץ את ה'קולו' לשנות את
הטקטיקה שלו.
סלח לי על השורות הללו, ואל תפרש אותן שלא כהלכה. קבל-
נא אותן כקול פשוט של קורא, שתמיד יש לו הזכות לפנות עם
כאבו אל סופר מכובד. והאמן-נא, שהכאב הוא כה עמוק שרק
לעיתים רחוקות פוקד אותנו כמותו.
המכבד אותך מאוד,
ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 ציבור הבוחרים למועצות העירוניות בפולין חולק לשלוש 'קוריות':
רוסית,
פולנית ויהודית. לפי החוק שנתקבל בוועדת ה'דומה' לענייני השלטון
העצמי
העירוני בפולין בסוף 1910, צומצמו מאוד זכויותיה של ה'קוריה'
היהודית.
בעיר שבה היו למעלה מחמישים אחוזים יהודים, הורשתה ה'קוריה'
היהודית
לבחור רק עשרים אחוזים של חברי המועצה.
2 יוזף מונטוויל - ;(1911-1850) Jozef Montwill נציג וילנה
ב'דומה' ויושב
ראש ה'קולו' הפולני (להלן, הערה 5) ב'דומה' השלישית.
3 ולאדיסלאב גראבסקי - ) Wladyslaw Grabski כרך א, איגרת אל קליינמן [1911. 1. ?]
הערה 5.
יומון - הביטאון המרכזי של מפלגת ה'קאדטים'. יצא לאור ,Rech 4
בפטרבורג בשנים 1917-1906.
איחוד הנציגים הפולניים ב'דומה'. ,Kolo 5
6 חוק הבחירות מ3 ביוני 1907 חילק מחדש את מספר ה'בוררים' לטובת
האצילים ולטובת הבורגנות הגבוהה. החוק גם צמצם את מספר נציגי
המיעוטים הלאומיים ב'דומה'.
7 הבחירות ל'דומה' נערכו בשני שלבים: תחילה נבחרו ה'בוררים'
(לכל
מעמד חברתי היתה 'קוריה' משלו ולה מספר קבוע של 'בוררים'). הללו
בחרו
בשלב השני את הנציגים ל'דומה'. שיטה זו גרמה לעסקאות בין נציגי
המעמדות ולעיוות בייצוג החוגים השונים ב'דומה'.
8 רומאן דמובסקי - איגרת אל אמפיתיאטרוב 14.12.1909 הערה 2 ). ) Roman Dmowski
9 אנדז'יי ניימוייבסקי ;(1921-1864) Andrzej Niemojewsky סופר
ועסקן
ציבור פולני.
10 בולסלאב פרוס - ) Boleslaw Prus ,
איגרת אל אמפיתיאטרוב 14.12.1909 הערה 6).
.
.