.
אל הרברט סמואל,\\1 לונדון
לונדון, 19 באפריל 1916...אנגלית

לונדון, 19 באפריל 1916
האדון הנכבד מאוד, חבר הפרלמנט הרברט סמואל
אדוני הנכבד,
סלח לי על שנטלתי לעצמי רשות לגזול מזמנך. אני מוצא לכך
צידוק בשל התעניינותך בעתידה של ארץ ישראל.\2 ממקורות
שונים נודע לי, כי אינך תומך בתוכנית שאני שוקד עליה מאז
הצטרפותה של ממשלת טורקיה למלחמה - הקמת לגיון עברי
לשירות במזרח. אינני מעלה כמובן בדעתי להשפיע עליך, אם כבר
גיבשת את דעתך. אולם סבורני שמחובתי להביא לידיעתך את
כוונותיי ונימוקיי.
ברור לי מעל לכל ספק, כי אין בכוחו של לגיון עברי 'לכבוש'
את ארץ ישראל, ואינני מפריז אפילו בחשיבות הסיוע שיגיש
לבעלות הברית בכיבושה. רק זאת אבקש: אם ביום מן הימים
תיערכנה פעולות צבאיות בארץ ישראל או תבוצע פעולה
לכיבושה, תיטול יחידה יהודית מיוחדת חלק פעיל באירועים אלה.
אם ועידת השלום תחליט על גורלה של ארץ ישראל, יושפעו
שיקוליה מן העובדה שחיל המצב המופקד על ארץ הקודש כולל
גדוד ציוני. אין טעם לנחש אם לעובדה זו תהיה השפעה חזקה או
השפעה חלשה על עמדתה של הוועידה, אולם אין לי ספק שתהיה
לכך השפעה כלשהי. מעמדנו אינו יציב עתה, ואיננו רשאים
להזניח אמצעים כלשהם אשר עשויים לחזקו.
אני מניח שיחסן של ממשלות בעלות הברית כלפי הציונות הוא
יחס אוהד. אף על פי שאנו מעריכים מאוד נדיבות זו, הרשה לי
לקבוע כי יישוב הבעיה עדיין רחוק. יש לציונות אויבים, והם יעשו
עתה כל אשר לאל ידם כדי לקלקל כל מה שאפשר לקלקל. בטוחני
שרק עתה יתחיל מאבקנו עם הלאומנים הערבים, עם הקלריקלים
הצרפתים, ואחרון אחרון חשוב - עם אויבינו מבית.\3 במאבק זה
אנו מציגים נקודות רגישות רבות. כל סעיף בהסכמים
הבינלאומיים שיסדיר את התפתחותה של הארץ הכבושה, כל מלה
בחוקתה, יכולים להיכתב לטובתנו או לרעתנו. נדיבותן של
'מדינות ההסכמה' (אפילו אם נניח שנדיבות זו תעמוד במבחן של
כל שינוי) אינה יכולה לסייע לנו בסיבוכים הללו, אלא אם כן נחזק
את ענייננו באמצעות הפגנות שמטרתן כפולה: להראות את רצוננו
הלאומי ולעורר אהדה. הלגיון העברי עשוי להיות אולי ההפגנה
הברורה ביותר, הממשית ביותר והקלה ביותר להבנה על ידי
נוצרים.
הערך המוסרי הזה לא יהיה תלוי בהכרח בגודלו של הלגיון
העברי. אולם אין להפריז גם בחוסר הפרופורציה מבחינה מספרית.
ערכו של הלגיון ייקבע ברגע המכריע לא על פי מקומו בצבא
הבריטי, אלא על פי מקומו בחיל המצב אשר יופקד על שמירת ארץ
ישראל. יש לזכור שיקול ברור זה בשעת הערכת הפרופורציות
וההשפעות.
עתה אני עובר לצדה השני של הבעיה. רבבות צעירים יהודים
מרוסיה, בארץ זו ובצרפת, שרויים עתה במצב שהופך אותם לבלתי
מועילים לבעלות הברית, שעלול לפגוע ביוקרתו של השם היהודי.
במעמדך הרם אתה מיטיב לראות זאת ממני. אתה ודאי יודע
שהחזרתם לרוסיה תהיה בבחינת אסון מבחינה ציבורית,\4
והשארתם משוחררים בארצות שבהן כל צעיר בגיל הגיוס כבר יצא
לקו האש, תהיה אפילו דבר גרוע יותר. לכן הועלתה ההצעה
לגייסם בהמוניהם לשורות הכלליות של צבאות בעלות הברית,
מבלי להקים יחידה יהודית מיוחדת.
סלח לי אם ארשה לעצמי להתריע בתוקף נגד צעד אחרון זה.
כעשרים שנות עבודה בעיתונות הרוסית מקנות לי את הזכות
לצפות מראש, כי הרושם אשר מאורע זה ייצור בקרב החוגים
האנטישמיים ברוסיה עלול להיות הרה אסון ליהדות רוסיה. הוא
יתפרש כהפגנה רבת עוצמה של בגידה יהודית ברוסיה, שפגיעתה
קשה במיוחד משום שהיא מתרחשת בזירה זרה. אני מבקש ממך
במפגיע לחשוב על צד זה של הבעיה. אין זה חשוב שהצו\5 של
הצאר התיר לנתינים רוסיים להצטרף לצבאות בעלות הברית: אם
יעשו זאת יהודים, ובהמוניהם, יהפוך הדבר לנשק אדיר בידי
אויבינו ברוסיה. 'כוונתם היתה רק להראות, כי מכיוון שהם חייבים
לשרת, הם מעדיפים לשרת את כולם פרט לרוסיה' - זה יהיה
הפירוש בעיתונות הריאקציונית, בחוגי הממשלה ובצבא.
גיוס ללגיון עברי, שיש לו מטרה לאומית ברורה, הוא עניין
שונה לחלוטין. דבר זה אינו גורם לאי הבנות. אם יהודי מצטרף
לצבא יהודי, זו פעולה שאינה מכוונת נגד איש.
לפיכך, מבחינה מעשית בלבד, הפתרון היחיד המונע פגיעה
בכבוד היהודי, כאן ובכל מקום אחר, הוא הלגיון העברי. כל
ההסתייגויות שהועלו נגד הקמת יחידות יהודיות המבוססות על
נתינים בריטיים, אין להן שום קשר לתוכניתי. מצד אחד אני רואה
את חשיבותו של גדוד ציוני בחיל הכיבוש של ארץ ישראל, ומצד
שני אני רואה רבבות צעירים שאפשר להפיק מהם תועלת - ואולי
להצילם - רק בדרך זו. אני סבור שהמסקנה מדברת בעד עצמה.
באיזו מידה יתקבל העיקרון של הגבלת השירות לאיזור מסוים,
או באיזו צורה יוכר עיקרון זה בפומבי - אין זה עניינם של
הדיוטות. אני רק יודע, כי במקום שיש רצון טוב לעשות מעשה
טוב, נפתרות שאלות פעוטות אלה במהרה. לא חסר תקדים: 'גדוד
'ציון' של נהגי הפרדות' היה תקדים אחד, והמתנדבים הם תקדים
נוסף.
אני שב ומתנצל, אדוני, שגזלתי כה הרבה מזמנך היקר. אולי
לא יהיה זה לשוא.
שלך, בנאמנות,
[ו' ז'בוטינסקי]
.
.
הערות:
1 הרברט לואיס סמואל - ) Herbert Louis Samuel ליוורפול
1870-לונדון 1963); מדינאי בריטי ממפלגת הליברלים. חבר פרלמנט בשנים
1918-1902 ו1935-1929. בשנים 1916-1909 כיהן בתפקידים שונים בממשלה: שר
הדואר, שר לענייני רשויות מקומיות ושר הפנים. כשר הפנים הביא
לאישור הפרלמנט את הצעת החוק לגיוס חובה. היה גאה ביהדותו וב1914 נתקרב
לציונות. סמואל התנגד להקמת גדודים מיוחדים של יהודים, אבל סייע
להשגת 'הצהרת בלפור'. לאחר המלחמה נתמנה לנציב הבריטי הראשון
בארץ ישראל (1925-1920).
2 הרברט סמואל הגיש לממשלה הבריטית שני תזכירים על עתיד ארץ
ישראל - בינואר ובמארס 1915. בתזכיר הראשון הביע תמיכה ברעיון הבית
הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל (37/123/43 . ,(P.R.O., Cab ובתזכיר השני
הציע פרוטקטורט בריטי על ארץ ישראל, כשלב מעבר לקראת כינונו של ממשל
יהודי עצמי בארץ ישראל (37/126/1 . .(P.R.O., Cab
3 היהודים האנטי-ציונים.
4 ז'בוטינסקי מגיב כאן על תוכניות שהועלו בימים אלה, ולפיהן
יועמדו
הנתינים של בעלות הברית השוהים בבריטניה בפני ברירה: התנדבות
לצבא הבריטי או שיבה לארץ המוצא. על ההשלכות הציבוריות של החזרת
צעירים יהודים לרוסיה ראה גם איגרת אל ה' סמואל 23.7.1916 .
5 במקור ברוסית בכתב לטיני: .Ukaz הצו פורסם באביב 1916.
.
.