.
אל צ'ארלס מאסטרמן, לונדון
לונדון, 31 בינואר 1916...אנגלית

לונדון, 31 בינואר 1916
אדון נכבד,
סלח לי שאני שוב פונה אליך במכתב ארוך. אף על פי כן אבקשך
במפגיע לקוראו עד תום.
קולונל פטרסון (המפקד הבריטי של 'גדוד 'ציון' של נהגי
הפרדות', הנמצא עתה כאן בחופשה) כתב אלי ב26 בינואר מ Grove
:House, Iver, Buck
קיבלתי היום מכתב ממשרד החוץ הקובע, כי בגלל
התנגדותו של משרד המלחמה לא היתה אפשרות לתמוך
בהקמת לגיון זרים יהודי.\1
עתה השווהו-נא עם המכתב דלהלן, שהוא מכתב רשמי של
משרד המלחמה מ18 בנובמבר 1915:
מר ז'בוטינסקי היקר,
משרד המלחמה סבור, שמוטב לא להתערב בעניין 'גדוד
'ציון' של נהגי הפרדות', אלא להשאירו במקום בו הוא
מבצע עבודה טובה. אם הנך בטוח שתוכל להשיג אנשים
רבים, אנו מציעים לך לפנות אל משרד החוץ לשם
קבלת היתר להקים לגיון זרים שיילחם למען בעלות
הברית.
הנני וכו',
קאסגריין, מייג'ור, מטכ"ל.\2
בתמימותי התייחסתי להצעה זו ברצינות. לכן נשארתי בלונדון,
נסעתי למנצ'סטר כדי לקבל המלצה ממר סקוט ופניתי למשרד
החוץ. אך לאחר חודשיים נתברר לי, כי משרד המלחמה מתנגד.
סלח לי אם אומר, שדבר זה אינו תואם את תפיסתי על הגינות.
עלי להוסיף על כך, שמשרד החוץ אפילו לא כיבד אותי
בתשובה. ב23 בדצמבר כתבתי אל לורד רוברט ססיל וביקשתיו
לקבלני לריאיון אישי.\3 צירפתי את מכתבו של מר סקוט, את
העתק מכתב ההמלצה של השגריר הרוסי וכו'. לא זו בלבד שהלורד
הנכבד לא קיבל אותי לשיחה, אלא הוא אפילו לא אישר קבלת
מכתבי בצורה כלשהי. הם אפילו לא מצאו לנכון להביא לידיעתי
את החלטתם השלילית.
אינני מבין מדוע אני ראוי ליחס כזה. כאדם פרטי ארגנתי יחידה
בת כמה מאות צעירים - 'גדוד 'ציון' של נהגי הפרדות' -
'שביצעה עבודה טובה' בדרדנלים. ככתב הרוסקייה ויידומוסטי,
אחד העיתונים החשובים ביותר ברוסיה - ללא ספק הרציני
והמכובד ביותר - עשיתי כמיטב יכולתי להסביר לציבור הרוסי את
מאמציה של אנגליה למען בעלות בריתה ואת התפקיד שממלא הצי
שלה. במהלך שמונה חודשי משא ומתן בנושא זה, לא זכיתי אפילו
לתשומת לב.
אנא, אל תבין אותי שלא כהלכה. לא ההשפלה האישית מטרידה
אותי. אך חוששני שזה מצביע על קלקול במנגנון. לא, אינני מפריז
בחשיבות הצעתי (אף על פי שאני רואה בבירור כי בצד השני
מזלזלים בה). אני יודע שזה רק עניין פעוט, אולם על פי ניסיוני,
צורת הטיפול בעניינים פעוטים אופיינית לעיתים קרובות לצורת
הטיפול בעניינים גדולים.
אין בכוונתי לדרוש שינהגו בי כבוד ויקבלוני בדיעבד.\4 אנא,
אל תטרח לשם כך. אולם אני עדיין מקווה, שתוכל להציל את
העניין עצמו. אני מדגיש, כי התוכנית מאוד פשוטה. 'גדוד 'ציון'
של נהגי הפרדות' קיים. הוא שוהה עתה באלכסנדריה\5 ומפקדו,
קפטן טרומפלדור, הבריק לי ב27 בינואר:
העניינים מתנהלים היטב, דרושים 200 איש לארגונו מחדש
ולהמשך פעילותו של הגדוד העברי. הברק אם הנך יכול
לשלוח אנשים אלה.\6
ברור שזה על דעתם של שלטונות הצבא במצרים, שאם לא כן הוא
לא יכול היה לבקש אנשים נוספים. תוכניתי כוללת, ככלות הכול,
רק שינוי השם ושינוי חלקי באופיה המיוחד של היחידה הקיימת,
והשגת היתר לגיוס אנשים נוספים. גנרל האמילטון וגנרל בירדווד
- שניהם תומכים בתוכנית זו. ערכה הפוליטי לתעמולה לטובת
בעלות הברית ברור. קשה להבין מה עשויים להיות מניעי
ההתנגדות לעניין כה פשוט ויעיל. חוששני שאיאלץ להסיק, כי
המניע היחיד הוא חוסר מעש.
סלח לי אם נימת דבריי נרגשת מדי. אין זה עלבון אישי בלבד -
אף על פי שאני ככלות הכול בשר ודם - זו יותר אכזבה של ידיד,
שעשה ועושה ככל יכולתו הדלה כדי לסתור אצל קוראיו את
הטענה, שחוסר המעש במדינה זו הולך וגובר. למרות הכול,
אמשיך ללא ספק לדחות טענה זו. אך מדוע איאלץ לעשות זאת
ללא שכנוע פנימי ואפילו בניגוד לתחושותיי?
אני עיתונאי מקצועי מאז 7\1898 ומעולם לא הרשיתי לעצמי
למתוח ביקורת על ענייניהן של ארצות זרות, ולא אעשה זאת עתה.
אבל אני אחד מאלה שנקראו לסייע כדי ליצור ברוסיה הבנה טובה
יותר לגבי אנגליה. לכן זו אכזבה מרה עבורי להרגיש לא רק
השפלה אישית, אלא אפילו ערעור של פרשנותי האופטימית.
סלח לי על אורכו של מכתבי. למעשה אין הוא ארוך מדי אם
תראה בו ביטוי לשמונה חודשי אכזבה שאינני ראוי לה.
הנני, אדוני הנכבד, עבדך המסור,
ו' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 משרד החוץ שיגר את המכתב לפטרסון בעקבות פגישתו עם לורד ססיל
ב14 בינואר 1916 בעניין הקמת גדוד עברי. ראה מכתבו של פטרסון אל
ז'בוטינסקי מ26 בינואר 1916 (מ"ז, א1/4/3/1).
2 מ"ז, א3/3/1.
3 איגרת אל
ססיל 22.12.1915 . לאמיתו של דבר, תאריך האיגרת הוא 22 בדצמבר 1915
4 במקור ברומית: post factum
5 ב10 בינואר 1916 חזר הגדוד מגליפולי לאלכסנדריה לקראת פירוקו.
6 מ"ז, א1/4/3/1.
7 מאז נתמנה, בהמלצת הסופר אלכסנדר פידרב, לכתב היומון אודסקי
ליסטוק ( (Odeski Listok בברן.
.
.