.
אל ויקטור יעקובסון, קופנהאגן
שטוקהולם, 25 במאי 1915...רוסית

שטוקהולם, 25 במאי 1915
ויקטור איסאקוביץ' היקר,
מן הסתם קיבלת כבר את מכתבי מברגן\1 - אגב, אינני זוכר אם
כתבתיו מברגן או מכריסטיאניה.\2 זכרוני נחלש, אני מרבה לשכוח
לפי קצב נשירת שערותיי. יוענה מארקובנה\3 תגיע רק מחר. לו
ידעתי זאת קודם לכן, הייתי בא ליום אחד להיפגש עמך. עתה אני
חושש שזה לא יסתדר.
מכל מקום, הייתי רוצה שתבין היטב את משמעותה ומטרתה של
תוכניתי.\4 נראה לי שעתה, לאחר הצטרפותה של איטליה
למלחמה, גם הגרמנים לא יטילו ספק בחלוקתה הצפויה של
טורקיה. אם גם עמי הבלקן ישתתפו במלחמה, תהיה חלוקתה של
טורקיה ודאית מבחינה הגיונית. על כן סבורני, שגם בעיני
המתנגדים לא תיראה הצעתי כה פראית כפי שנראתה בעיניהם
ממבט ראשון. ואם אכן הבלקן יצטרף, סבורני שרבים מן המתנגדים
יתרככו. העיקר שכוונותיי יובנו כראוי.
בעיתונים שונים ועל פי שמועות שנפוצו, פירשו את הצעתי
בצורה מוטעית: צבא יהודי לשם כיבוש עצמאי של ארץ ישראל
וכו'. אלה דברי הבל. זו כוונתי: כאשר ביום מן הימים תתכנס ועידת
שלום, תעלה בין השאר על סדר יומה שאלת חלוקתה של טורקיה
(על כך אני מבסס כל הזמן את תוכניתי). באותה שעה יהיו חבליה
של טורקיה שיועדו לחלוקה, לרבות ארץ ישראל, כבושים. יש
להניח שבשביל ארץ ישראל יספיק כוח של 000,20 חיילים (אינני
מתכוון לכוח כיבוש, אלא לחיל מצב שיחנה בארץ בשעת המשא
ומתן לשלום). מטרתי היא, כי באותה שעה תימצא בארץ יחידה
צבאית יהודית בעלת ממדים סבירים, שתמנה שליש או מחצית מכל
חיל המצב.
איזה ערך יוכל להיות לכך בעת המשא ומתן לשלום? זה יהיה
נימוק שיפעל לטובתנו. כוחו של 'נימוק' זה הוא פסיכולוגי, ועל כן
לא ניתן להוכיח או לצפות מראש את מידת השפעתו. את חשיבותם
של העניינים הללו אפשר להעריך על פי הרגש בלבד, ואם שני בני
אדם כה שונים ברגשותיהם עד שבעיני האחד העניין חשוב ובעיני
השני הוא חסר כל ערך, אזי אין כל טעם שהם יתווכחו ביניהם, ויש
רק מוצא אחד - להיפרד. אני משוכנע לגמרי, שמכל הנימוקים
בעד מדינת היהודים\5 נימוק זה - בהתאם לנסיבות שישררו באותה
שעה - יהיה המשכנע ביותר. אם יתבססו על נימוק זה, יעלה גם
משקלם של הנימוקים האחרים: התיישבותנו, 'צרת היהודים',\6
האידיאליזם בן האלפיים וכו'. בלי משענת זו לא יתנו את הדעת
לכל הנימוקים הללו בשל ההמולה שתיווצר באותה שעה. דעה זו
נתגבשה אצלי בשעת המסע שערכתי. כתבתי על כך בפרוטרוט
לד"ר ברנשטיין,\7 ממנו תקבל מכתב זה. ברצוני רק לשוב ולציין,
כי בשום מקום - פרט לאנגליה - אין מתייחסים אלינו ברצינות.
אין מתייחסים אלינו כאל נושא אקטואלי, ואנגליה תישאר במובן
זה לגמרי בודדה. לא מכבר מצאתי אישור לאמת עצובה זו באנגליה
עצמה. בידי צ'לנוב גיליון מס' 5 של פורטנייטלי רוויו,\8 שבו
צוינו
שני היסודות, אשר הדגשתי באופן מיוחד במכתבי אל ד"ר
ברנשטיין:
1) ההתיישבות היהודית בארץ ישראל זעומה מאוד.
2) אין העם היהודי חדור רצון עז לעלות לארץ ישראל, על כן לא
יתיישב בה גם אם ישרור בה שלטון אחר. יש לציין שאת הדברים
הללו כתב אדם אשר סבור, כי מדינת היהודים היא פתרון 'אידיאלי'
לשאלת היהודים. אבל אם קול כזה הוא בבחינת חריג באנגליה, הרי
אפשר לשמוע דברים ברוח זו בצרפת, באיטליה וברוסיה, וסבורני
גם בגרמניה ובאוסטריה, מפי כל אוהדינו - שמספרם אינו רב.
כמובן, אפשר להוכיח שהתיישבותנו אינה כה זעומה וכו'. אבל
בשעה זו של מלחמת עולם חייבים גם למצוא בני אדם שיהיו מוכנים
להאזין לנו. אינני מאמין שאפשר למצוא עתה בני אדם שיגלו
באופן רציני עניין בעבודת הנמלים שלנו. נוכל להדפיס מאה
ספרים ולשלחם חינם אין כסף לכל עבר, אבל איש לא יקרא בהם,
כי הנושא אינו אקטואלי היום. יש רק אמצעי אחד כדי להפוך את
הנושא לאקטואלי: ליטול חלק פעיל בכיבוש הארץ. אפילו הגדוד
האלכסנדרוני\9 הבלתי משמעותי הוכיח, כי דברים מסוג זה
מעוררים עתה תשומת לב אצל בני אדם, שבדרך כלל אין הם
מתעניינים בנושא זה. רק אז אפשר יהיה למצוא אנשים מקרב
החוגים הרציניים, אשר יתעניינו ביישוב\10 ויעידו על כישוריו
בתחום ההתיישבות.
ברצוני להעיר, כי אינני מתלהב מן הרעיון של מדינת היהודים
'במהרה ובימינו'.\11 בשל מאה סיבות הייתי מעדיף, שאנגליה
תשתלט על ארץ ישראל. אבל לשם כך דרושה מדיניות אחרת. יש
צורך לגייס את כל הכוחות כדי לעורר באנגליה תיאבון לארץ
ישראל, כפי שצרפת לוטשת עיניה אל סוריה, ורוסיה - אל
קושטא. אבל יש לשמור על שתיקה בנושא הציונות וההתיישבות
היהודית, כדי לא להפריע לאנגליה לקבל לידיה את ארץ ישראל.
אין להפחיד את הקתולים ואת הערבים בסיפורים, שאנגליה
מתכוננת לכבוש בשבילנו את הארץ. בתקופת המלחמה ובימי
הדיונים על השלום יהיה עלינו להיעלם מעל פני השטח, ולשדל את
האנגלים מאחורי הקלעים, שארץ ישראל חיונית בשבילם. אני
יכול להבין שיטה זו ואולי אף להסכים עמה. אבל הובהר לאנשינו
בלונדון, כי דבר זה מפוקפק ושייתכן כי רעיון מדינת היהודים
מקובל על ממשלת בריטניה יותר מכפי שסברו. אף נאמר להם, כי
אפשר שאנגליה תיזום הצעה כזאת.\12 אני צופה שהצעה כזאת
תיתקל בתמיהה כללית: היהודים? האם הם מהווים שם רוב? לא,
הם מהווים %15 ומחציתם מתקיימים מנדבות. האם מגלה העם
היהודי רצון ליישב את ארץ ישראל? לא, שכן עלייתם לארץ היתה
אפסית בהשוואה להגירתם לאמריקה. כל העשירים וכל
הסוציאליסטים מתנגדים לעלייה לארץ ישראל וכו'. הייתי רוצה
שאפשר יהיה להשיב על טענות אלה בזו הלשון: אף על פי שב1915
הקריבו היהודים את מירב כוחם למען צבאות כל העמים, הם
הקדישו עוד כמה אלפי מתנדבים בשביל ארץ ישראל, ולמעשה
מוחזקת עתה הארץ בידי חיל המצב שלהם. ושמא תאמר שיש
נימוק אחר, חזק יותר: היהודים לא שכחו במשך 2000 שנה וכו'. זה
נכון - אך אני מבקש ליצור המחשה בולטת לעין, שבמשך 2000
שנה לא שכחנו. אין אני סבור, בדרך כלל, ש'תוכניתי' כשלעצמה
משכנעת יותר מאשר האמיתות הנצחיות והמשכנעות שעליהן הנך
מבקש לבסס את טענותיך. אבל אני איתן בדעתי, שתוכניתי היא
האמצעי הטוב ביותר להצגת אמיתות אלה, למשיכת תשומת לב
אליהן ולהדגשתן. לכל חברה ולכל תקופה דרכי תעמולה משלה.
לתקופתנו דרושה שיטת תעמולה אשר תהיה מסוגלת להפיץ את
האמיתות הנצחיות והמשכנעות.
אני מבקש שתסכים עמי באופן עקרוני, שבעת ועידת השלום
חייבת להימצא יחידה יהודית בחיל המצב בארץ ישראל. אפשר
להתווכח על האמצעים להגיע לכך, ולהלן אחדים מהם:
1) האמצעי הקיצוני ביותר: נגייס בפומבי צבא בשביל ארץ
ישראל, תוך הסכמה עם אנגליה.
2) אמצעי פחות קיצוני: נגייס למען אנגליה - תוך הסכמה עמה
- לגיון זרים בלי לציין את הלאומיות ואת המטרות.
בשני המקרים לא תשמש היחידה הצבאית רק חיל מצב לאחר
מעשה,\13 אלא יהיה עליה ליטול חלק גם בקרבות.
3) אמצעי פחות ברור, אם הבינותי אל נכון את עצתו של רוזוב
באחד ממברקיו: 'נגייס משהו בדומה ל"השומר",\14 רק בקנה מידה
גדול,\15 ונכשיר את האנשים לתפקיד של חיל מצב. לאחר הכיבוש
נעביר את האנשים לארץ ישראל.' לשם כך דרושים לנו שני
היתרים:
1) היתר של מעצמה כלשהי להקים מקום ריכוז בתחומה.
2) היתר להביא את חיל המצב שלנו לאחר מעשה, ולשחרר חלק
מכוחות הצבא של אנגליה. אני סבור, כי נוכל לקבל את שני
ההיתרים. ובאשר להיתר הראשון, יש לי אפילו סיבה לא להטיל בו
ספק. אבל כאן מתגלים קשיים רבים אחרים, במיוחד כספיים, שכן
ברור כי בתנאים אלה נצטרך לממן בעצמנו את כל צורכי הצבא.
למרות זאת, בעזרת רצון טוב אפשר יהיה למצוא דרך כלשהי בין
שני הקטבים.
אין לשתף את ההסתדרות הציונית בכל צורה שהיא, עליה
להתנער מכל העניין. יהיה עלי לעזוב באופן רשמי את המפלגה
וכו'. אבל למעשה, עלינו לסייע איש לרעהו בכל דרך אפשרית.
שאם לא כן אין טעם לדון בכך. מריבה רצינית אינה זקוקה להכנה.
אינני מתכוון להגיע למחלוקת, כי אם להפרדה ידידותית שבין
הטקטיקה של קאוור\16 לזו של גריבלדי.\17 כלפי חוץ ייראה הסכם
ידידותי זה כריב, וכלפי פנים הוא חייב להביא לידי שיתוף פעולה.
אני יוצא מן ההנחה ש'מדינות ההסכמה' תנצחנה וטורקיה תחולק
ביניהן. סבורני, שעתה, לאחר כניסת איטליה למלחמה, גם אם אין
ביטחון בתבוסת גרמניה, אפשר לצפות בוודאות לתבוסת טורקיה.
תבוסתה תהיה ודאית יותר כתוצאה מהתקפותיהן של מדינות
הבלקן. אני מסכים להחלטה דלהלן: אנו נצא למלחמה כאשר
מדינות הבלקן תצאנה למלחמה.\18
שקול-נא כל זאת, ידיד יקר. אני מחבק אותך בחוזקה.
שלך, ולדימיר ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 איגרת אל יעקובסון 21.5.1915 .
שמה של אוסלו עד 1925. ;ainaitsirhC 2
3 רעייתו של ז'בוטינסקי.
4 בדבר הקמת לגיון עברי.
5 במקור: Judenstaat
6 במקור: Judennot
7 איגרת אל ש' ברנשטיין 4.5.1915 .
ירחון שיצא לאור בלונדון בשנים ,Fortnightly Review 8
1934-1865.
9 'גדוד 'ציון' של נהגי הפרדות'.
10 במקור בעברית.
11 במקור בעברית. רצונו לומר: לאלתר.
12 ז'בוטינסקי מסתמך כנראה על המידע שקיבל, כי חברי ממשלה הביעו
אהדה לתזכירו של סמואל מ13 במארס 1915 בדבר פרוטקטורט בריטי על
ארץ ישראל, אשר יכשיר את הקרקע לממשל יהודי עצמי בארץ ישראל
(איגרת אל ה' סמואל 19.4.1916 , הערה 2). וייצמן התרשם, כי בריטניה תהיה מוכנה
ליזום הצעה בעניין זה בוועידת השלום (אגרות וייצמן, כרך ז, איגרת 141,הערה 1, ואיגרת 147).
13 במקור ברומית: post factum
14 במקור בעברית.
15 במקור בצרפתית: en grande
16 קאמילו בנסו די קאור - ) Camillo Benso di Cavour טורינו
1810-שם
1861); מדינאי איטלקי ליברלי, מראשי תנועת התחייה האיטלקית. ראש
ממשלת מלכות סרדיניה בשנים 1861-1852 (עם הפסקה קצרה ב1859) וממארס
1861 ועד מותו, ראש ממשלת מלכות איטליה. קאוור היה אדריכלה של הפעולה
הדיפלומטית המתוחכמת שהביאה לאיחוד איטליה. פעולתו זו עמדה לעתים בסתירה עם
פעולותיו של גאריבאלדי בשדה הקרב, אך בסופו של דבר שתי הדרכים הובילו
להשגת המטרה המשותפת.
17 ג'וזפה גריבלדי - ) Giuseppe Garibaldi ניס 1807-קפררה 1882);
ממנהיגי תנועת התחייה האיטלקית. גאריבאלדי ביקש להשיג את האיחוד הלאומי
של איטליה על ידי התקוממוית עממיות ופעולות מהפכניות צבאיות, שעמדו לעתים
בניגוד למאמציה הדיפלומטיים של ממשלת סרדיניה.
18 במקור בצרפתית: nous marchons si les Balkans marchent
.
.