אל העם היהודי
פאריס, 25 באפריל 1935 עברית


לפני עשר שנים ביום זה, ב25 באפריל 1925, נוסד הצה"ר. הוא שאף כל הזמן בנאמנות להחדיר את רעיון הציונות המדינית ואת שִתוף המעמדות לתוך ההסתדרות הציונות כולה.
הדבר לא הצליח. הקונגרס הט"ז מסר את הסוברניות המדינית של ההסתדרות הציונות לידי סוכנות יהודית מעורבת, המורכבת בחציה מבלתי ציונים וממתנגדים לציונות./1 הקונגרס ה17 דחה את עקרון המדינה העברית,/ 2 והקונגרס ה18 מסר לגמרי את ההסתדרות הציונית לידי מפלגה המנהלת ומטיפה למלחמת מעמדות, והשואפת לדיקטטורה מעמדית./3
הירידה של ההסתדרות הציונית התבטאה בכל שטחי פעולתה. העליה נהפכה באופן מלאכותי למונופול מחלט של מפלגה אחת. אותו הדבר קרה גם לקרנות היהודיות/4 הנתמכות ע"י כל העם היהודי. הישוב והאורגנים העצמאיים שלו מכירים בסכנה של השלטון האדום. לשנאה מעמדית מטיפים אפילו בבתי הספר./5 במשך זמן רב שלט בא"י כח האגרוף הפראי נגד כל פרט שנלחם בעד שויון לכל חלקי העם. ואפילו אח"כ כשמעשי האלמות דוכאו, ממשיכים הם לנהל תעמולה גלויה לחדושה. נסו לשלול את זכות העליה ממתנגדים פוליטיים. סדרו עלילת דם נוראה, שבה עבדו בד בבד יהודים עם בלתי יהודים, נסתה/6 להעביר מן העולם שלשה צעירים חפים מפשע,/7 ולחלל את כבוד הגדולה שבמפלגות הציוניות. ואעפ"י/8 שההתנקשות נכשלה סוף סוף, בכל אופן הועיל הדבר לחלל את כבוד הקונגרס של פראג,/9 יליד עלילת הדם,/10 ולהפוך אותו למחזה אימים. אותו הקונגרס דחה את החרם על הרייך השלישי; מוסדות ציוניים בא"י כרתו הסכם עם ממשלת היטלר, ותומכים בסחר עם גרמניה./11 וכתוצאה מזה הפכה א"י למקום קליטה לאכספורט הגרמני. ועכשיו אִשֵר הועד הפועל את אותה הבגידה באופן רשמי.
אבל השטח העיקרי שבו התבטאה הירידה, זו המדיניות הציונית והעמדה כלפי ממשלת המנדט. אף פעם לא התבלטה כ"כ/12 החולשה של הציונות הרשמית כמו עכשיו בתקופת הפריחה בא"י. שני גורמים השפיעו על ממשלת המנדט לפתוח מעט את שערי א"י: מצד אחד האסון הגרמני, ומצד שני השלשלת הארוכה של המחאות והדרישות ההמוניות שאת יזמתן תזקוף ההיסטוריה לזכות הצה"ר. ע"כ/13 שוטף עכשיו את א"י המון עולים יהודים והון יהודי. אבל ארץ שהחלק הגדול ביותר של המדינה – עבר הירדן – סגור בכלל, ושמכס מגן מתאים על התעשיה המקומית איננו, לא יועיל גם מטר של זהב. העליה החדשה אינה מכה שרשים לא בחקלאות ולא בתעשייה. כל המרץ מושקע בספסרות, מחכות לנו אכזבות מרות וקשות אולי עוד יותר מאלה שאחרי פריחת 1925./ 14 אבל ההנהגה של הציונות הרשמית, זו שמחובתה היה לגייס דוקא עכשיו את הכחות היהודיים העולמיים במלחמה לרפורמה קרקעית ופתיחת עבר הירדן, חזרה במקום זה לשיטה המדינית הישנה, והיא מסכימה לכ ּל. ולמרות מה שהיא משתמשת לפעמים, בפחדה מפני הבק רת שלנו - בבטויי 'בקרת' מצלצלים, הרי עמדתה כלפי הממשלה היא שוב עמדה של שביעות רצון. והאכזבה ההכרחית תמצא את כלנו בלתי מוכנים וחסרי הגנה.
בדאגה עמוקה לסכנה הזו הושיט הצה"ר, למרות כל העלבונות, את ידו לשלום; הוא הציע להפסיק את מלחמת המעמדות בישוב ולקבוע הסכם על בוררות לאומית; הוא הציע פעולה מאומצת עולמית לשם השגת הרפורמות הפוליטיות הדרושות; הוא הציע שלחן עגול שיצור חזית ציונית מאוחדת. הדבר לא עלה בידו, כל מאמצי השלום נכשלו.
בהכנעו לבסוף לדיקטטורה של מפלגת מלחמת המעמדות (שבה בעצמה הולך ומשתלט עתה האגף הקיצוני ביותר), בטל הועד הפועל הציוני את השקל ההרצלאי, ובמקומו הביא פתקה מפלגתית/15 במטרה היחידה לא לאפשר לכל צה"רי את ההשתתפות להבא בהסתדרות הציונית.
אנו מוציאים מזה את המסקנות ההגיוניות. אין יותר מקום בהסתדרות הישנה למצדדים של הצה"ר. הפרוד הוא גמור ומחלט.
אולם על ידי כך פוסקת ההסתדרות הזו מלהיות באת הכח הכללית של כל הזרמים הציוניים. אותה מפלגה שהיתה, משנת 1931, השניה במספרה בין המפלגות הציוניות והחזקה והגדולה מכל המחנות הבלתי מרכסיסיטיים בתנועה, איננה משתתפת מהיום בקונגרסים, במוסדות ובחייה של ההסתדרות הציונית. נוצר על ידי כך מצב חדש שעוד יביא לידי תוצאות מרחיקות לכת.
הראשונה מהתוצאות האלה היא יצירת הסתדרות ציונית חדשה ובלתי תלויה, נאמנה לצואה הממלכתית של הרצל ומיוסדת על השקל הטהור והישן של הרצל. משום זה, באשרנו את יציאתנו מההסתדרות הציונית, בשם כל הצבוריות הצה"רית ובשם כל הפרטים הצה"רים, אנו פונים כעת להמוני הצה"ר בדרישה להכריז על משאל_עם על יצירת הסתדרות ציונית בלתי תלויה.
הנהגת הצה"ר רואה בצעד זה מלוי חובה כלפי הצה"ר, כלפי ציון ועם ישראל. בדרכים אלו אנו מוכנים להוביל את הצה"ר, על ידי הקרבת קרבנות גדולים למלוי שליחותו ההיסטורית: מלכות ישראל - זו גאולת ישראל, בשום דרך אחרת לא נלך! ומשאל_העם בצה"ר, בהחליטו על גורל התנועה הצה"רית, יכריע גם את גורל מיסדיה ומנהיגיה.








הועד הפועל לברית הצה"ר,

זאב ז'בוטינסקי (נשיא)

הערות:


1 עם הקמת הסוכנות היהודית המעורבת בקונגרס הציוני ה16 (ציריך, 28 ביולי-10 באוגוסט 1929) הוענק לה מעמד של באות כוח העם היהודי בפני שלטונות בריטניה, בשאלות הנוגעות לענייני הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל.
2
הקונגרס הציוני ה17 (באזל, 30 ביוני-17 ביולי 1931) דחה ברוב קולות את הצעת
ההחלטה של ברית הצה"ר, כי המונחים 'בית מולדת לעם היהודי בארץ ישראל' ו'בית לאומי', המופיעים בהצהרת בלפור ובכתב המנדט, משמעותם להפוך את כל שטח המנדט של ארץ ישראל משני עברי הירדן למדינה יהודית, דהיינו לקהיליה בעלת רוב יהודי (Protokoll der Verhandlungen des 17 Zionistenkongresses und der zweiten Tagtung des Councils der Jewish Agency für Palästina, London 1931, p.336).
3
בקונגרס הציוני ה18 נבחרה הנהלה שארבעה מחבריה היו חברי מפא"י ושניים קרובים אליה בדעותיהם (ארתור רופין ויצחק גרינבוים).

















































4 קרן קיימת לישראל וקרן היסוד.
5 בבתי הספר של זרם העובדים.
6 צריך להיות: ניסו.
7 אברהם סטאבסקי, צבי רוזנבלט וד"ר אב"א אחימאיר.
8 ואף על פי.
9 הקונגרס הציוני ה18 (פראג, 21 באוגוסט-4 בספטמבר 1933).
10 הבחירות לקונגרס הציוני ה18 התנהלו בצל הטלת האשמה לרצח ארלוזורוב על התנועה הרביזיוניסטית כולה.
11 על הסכם הסחר עם גרמניה – 'הסכם ההעברה', ראה איגרת אל השכל 17.8.1934 , הערה 4.
12 כל כך.
13 על כן.
14 כוונתו למשבר בתקופת העלייה הרביעית: אחרי הגֵאות בשנים 1924-1925, שנבעה בעיקר מן הפריחה בענף הבנייה, נוצר שפל בבנייה ובעקבותיו אבטלה חריפה. בין הסיבות למשבר: ספסרות במחירי הקרקעות לבנייה ומיעוט הפונים לתעשייה, שהיתה עדיין בלתי מפותחת. (ראה גם
איגרת אל שוורצמן מ' 24.4.1935 ).
15 על השינוי בנוסח הטקסט הרשום על השקל הציוני, ראה איגרת אל דה האז 1.3.1935 , הערה 9.