אל ליאופולד אמרי,/1
לונדון
פאריס, 24 באפריל 1935 אנגלית

אישי וסודי.
מר אמרי היקר,
אם זכרוני אינו מטעני, אינך נמנה עם האנשים אשר יופתעו אם אעלה את ענייני ללא דברי הקדמה. העניין הוא כדלהלן:
אם יתהווה מצב שבו אנגליה תזדקק לתוספת כוח אדם, אוכל לערוב שתהיה היענות די ניכרת מצד הנוער היהודי בארצות רבות/.2 אין טעם לנקוב במספרים מדויקים, אך אני מצפה למאה אלף איש לחזית מזרחית כלשהי;/3 ובאירופה - כשליש מן המספר הזה. אחוז גבוה יהיו אנשים מאומנים, דהיינו ששירתו בצבא אבל רובם בתנאי שלום. אני מבקש להוסיף, שאני מתכוון לגברים המתגוררים מחוץ לארץ ישראל, שכן אלה המתגוררים בארץ ישראל יהיו מן הסתם זמינים ללא עזרתי, במיוחד למזרח.
מובן מאליו שקופת הממשלה תצטרך לממן את הסעתם. ההערכה שלי מבוססת על ההנחה, שהמדינות הבאות בחשבון הן ניטרליות, או לפחות אינן משתייכות לצד הנגדי.
כדי לבחון את אמינות הערכתי יש להביא בחשבון, שהלך הרוח של הנוער היהודי כיום, שונה מאוד מהלך הרוח אשר גרם לנו ב1917 כה הרבה אכזבות./4 'הלגיון היהודי' היה לאגדה חביבה ולתקדים מפיח תקווה. האימון הקדם צבאי נעשה מאוד פופולרי ממש במעמקי הגטו, לפחות בקרב הצעירים היהודים שאיתם אני בקשר מתמיד.
אינני יודע אם צפויים סיבוכים מצד הרשויות המוסמכות, או אם אנגליה מעוניינת במגויסים נוספים, והאם סוג זה של גברים יהיה רצוי. אולם אם וכו'... הייתי רוצה שיהיה לי מושג כיצד לנהוג בשעת הצורך. את דעתך אשמור לעצמי בלבד, הדבר אינו נועד לצורכי תעמולה כלשהי - לא יהיה צורך בה. הכוונה שלי היא כדלהלן: במלחמה ההיא נדרשו לנו שנתיים עד שקיבלנו את הסכמת השלטונות לארגן את הלגיון, ובינתיים פגה כל ההתלהבות. הפעם (אף על פי שכולנו מקווים שזה לא יקרה) כנראה שהעניינים יתנהלו מהר יותר. לכן אני סבור שיש לדעת בעוד מועד אם ההצעה מתקבלת ברצון.
סלח לי על פנייתי אליך, אבל כיום אינני מכיר איש במשרד המלחמה, והם לא שמעו עליי, פרט אולי לאגדות על אודות 'האנטי_בריטיות' שלי. אני מקווה שאינך זקוק להבטחות מצדי, כי למרות הביקורת שלי על עניינים רבים, וכנראה שאאלץ להיות ביקורתי גם להבא,
מבחינתי - כל עוד הצהרת בלפור בתוקף - זו אנגליה בין שהיא צודקת ובין שאינה צודקת,/5 וסבורני שזו עמדתם של אלה שהם בעלי השקפת עולם כשלי.
אהיה אסיר תודה על חוות דעתך, ואשמור אותה בסוד. אשר למכתבי, הנך רשאי להראותו לנוגעים בדבר./6 רק הרשה לי להזהירך, שלא תדון בו עם מישהו מבני דתי. אולי זכור לך שהם היו המתנגדים העיקריים למאמצינו ב1917. אינני סבור שהם השתנו.
סלח לי על ההדפסה הלקויה – לא רציתי להכתיב את המכתב למזכירה.

שלך בנאמנות,

ו' ז'בוטינסקי
נ"ב: אם יידרש, אוכל לבוא ללונדון.

הערות:
1 איגרת אל אמרי 23.1.1917 , הערה 1. היה חבר פרלמנט מטעם המפלגה השמרנית.
2 מן הסתם העלה ז'בוטינסקי את הצעתו בעקבות ההחלטה שקיבלה ממשלת גרמניה ב16 במארס 1935, להנהיג שירות חובה ולהקים 36 דיביזיות שימנו למעלה מחצי מיליון חיילים. החלטה זו היתה הפרה בוטה של הסכם השלום שנחתם בוורסאי. על פי דרישת ממשלת צרפת קיימה מועצת חבר הלאומים מושב מיוחד, בימים 16^17 באפריל 1935, לדיון בהתחמשותה של גרמניה.
3 לאיטליה הפשיסטית היו שאיפות להתפשטות אימפריאליסטית בקרן אפריקה, והיא נקטה מדיניות תוקפנית בזירה כלפי אתיופיה.
4 הנוער היהודי בווייטצ'פל שבלונדון סירב להתגייס לגדוד העברי. ז'בוטינסקי השקיע מאמצים רבים כדי לשכנע את הצעירים היהודים להתגייס לגדוד. על אחת מגילויי ההתנגדות לגיוס עוד לפני 1917, ראה איגרת אל פירסט 29.6.1916 ).
5 במקור: it is England, right or wrong; ביטוי פטריוטי זה הוא פאראפראזה לדבריו של קרל שורץ (Carl Schurz), חבר הסנט האמריקני , שהכריז בסנט בשנת 1872: 'Our country, right or wrong. When right to be kept right, when wrong to be set right
6 ראה איגרת אל יעקבי ש' 1.5.1935 , הערה 2.