אל עקיבא בּרוּן,/1 תל אביב
ניו יורק, 19 במארס 1935 עברית/2


אדון ברון היקר,
מר גינזבורג/3 מסר לי את מכתבו,/4 שבו כותב אדוני כי אמרו לו בקראקוב שאני נסעתי לאמריקה 'להשיג 25,000 דולר', ושזה 'מעט' /мелочь)5 )לפי דעת אדוני. אינני יודע אם זה מעט או הרבה, אבל מי שאמר לאדוני את זאת – טעה טעות רבה: לא נסעתי לעשות כספים, אינני יודע לאסוף, אין פה מי שיעשה את זאת, ושום כסף לא יבוא מפה: אף פרוטה לא תבוא. מה שתעשה קרן 'תל_חי', תעשה באירופה. כאן באמריקה עוד אין לנו מפלגה, ולא בקרוב תהיה.
ראיתי היום ביט"א, כי רוב הצירים הנבחרים לועידת ההסתדרות השמאלית מתנגדים להסכם, ושרק בדעות ההנהלה אולי יוכלו לאשר./6 'אישור' כזה איננו בסיס איתן שעליו יוכל להיבנות מצב חדש בן_קיום. אינני אומר כי צריכים אנחנו לדחות את ההסכם בתנאים האלה: אין לנו רשות לעשות את זאת, ובאופן רשמי גם ראטיפיקאציה/7 כזו היא ראטיפיקאציה. אבל רשות לנו להסתכל במצב הנוצר על ידי הצבעה זאת, וזה דורש זמן. במילים אחרות: אם באמת ייווצר מצב זה, נדרש לנו זמן להתבונן בו לכל פרטיו בטרם ניכנס למשא ומתן איתם על דבר הפרטים.
כמובן, אי-אפשר לדון על פי מברק אחד קצר; אולי נפלה טעות במספרים וכו'. על כן נא לא להבין את מכתבי זה כעין 'הוראה'. כאשר ייוודע לי הדבר בדיוק, ובצורתו המסוימת, אתייעץ עם פאריס טלפונית ואת ה'הוראה' תקבלו מפאריס. אבל לעת עתה הנני שולח לאדוני רק הערות אשר תבואנה לידיו בטח אחרי ההוראה מפאריס ותשמשנה אולי לברר את נקודת השקפתי.
עיקר הדבר זהו: שום הסכם לא יעמוד במציאות, אם רוב אלה שהם צריכים להגשים אותו מתנגדים למהותו. בן_גוריון, בדברו אתי בלונדון, הדגיש כל הזמן כי העיקר הוא 'רוח הסכמה', הנטייה הפנימית להתחיל בדרך חדשה: וזאת איננה.
דרישת שלום לאדוני ולכל ידידינו.
שלו בידידות,

ו' ז'
למד לקרוא בכתב לטיני/8 מכיוון שלי קשה לכתוב./9
הערות:
איגרת אל בלילובסקי ח' ו- ב' 24.3.1934 , הערה 3. עקיבא ברון היה חבר הוועד המרכזי של ברית הצה"ר בארץ ישראל והמזכיר הכללי של הסתדרות העובדים הלאומית.
2 בכתב לטיני.
3 אליהו גינזבורג (איגרת אל גינזבורג 4.2.1935 ).
4 המכתב לא נמצא.
5 רוסית: פרוטות.
6
בJewish Daily Bulletin (בולטין הסוכנות הטלגרפית היהודית בארצות הברית) מ19 במארס 1935 פורסם, שבוועידת מפא"י בחדרה אשר דנה בהסכם העבודה בין הסתדרות העובדים הלאומית לבין הסתדרות העובדים הכללית, שעליו חתמו בלונדון ז'בוטינסקי ובן-גוריון (איגרות אל הצה"ר א"י ואחרים 27.10.1934 ו- אל רוטנברג 10.11.1934 ), הצביעו 89 צירים נגד אישור ההסכם ו74 הצביעו בעד ההסכם. בהמשך הידיעה נאמר, שההחלטה הסופית עדיין תלויה בהצבעת 22 חברי הנהגת מפא"י. מלבד החלטת הוועידה, נדרשה הצבעה במשאל חברי הסתדרות העובדים הכללית. המשאל אשר אמור היה להכריע את גורלו של ההסכם נדחה ל24 במארס 1935 (ראה איגרת אל מרכז הצה"ר א"י 29.3.1935 , הערה 5).
7 אִשְרוּר.
8 דהיינו עברית בכתב לטיני.
9 בכתב עברי. המשפט במקורו ברוסית.